סידני טאול, יוצרת תוכן אמריקנית שסחפה יותר ממיליון גולשים ברשתות החברתיות ותיעדה בשלוש השנים האחרונות מאבק מעורר השראה בסרטן נדיר בדרכי המרה, הלכה לעולמה ביום רביעי בגיל 26. משפחתה הודיעה על מותה למחרת, ביום חמישי, בפוסט מרגש שפרסמה באינסטגרם שלה: "נאהב אותך לנצח, סידני. אני כך גאה בכוח שבו נלחמת. אני אוהבת אותך".
משפחתה של סידני טאול, המשפיענית שתיעדה את מאבקה בסרטן, שיתפה את דבר מותה
(צילום: טיקטוק)
אחיה, אוסטין טאול, ואמה, אליזבת מורו, שיתפו בסרטון בטיקטוק (מעל לפסקה זו) את הבשורה עם קהל העוקבים הגדול של סידני. "סיד מתה בשלווה אמש, לאחר קרוב לשלוש שנים של מאבק בכולנגיוקרצינומה", אמר אוסטין. "היא נלחמה קשה מאוד, ואנחנו כך גאים בה. אנחנו מודים לכולכם על התמיכה במשך השנים". אמה הוסיפה: "אנחנו אוהבים אתכם ומודים לכם על כל המסרים החמים של תמיכה ואהבה. אנחנו מעריכים את זה מאוד, והיא לא תישכח".
אבחון שהפך את החיים
טאול נולדה ב-15 בנובמבר 1999 במסצ'וסטס שבארצות הברית, וגדלה בפלורידה. היא סיימה את לימודיה בקולג' דרת'מות' בשנת 2022, שם למדה מדעי המדינה ומדעי הסביבה, ועבדה בהמשך כמנהלת רשתות חברתיות בחברת אפיק גיימס. באותה תקופה חייתה בלוס אנג'לס, גלשה, רצה ופרסמה ברשתות סרטוני ריקוד וסלפי מהחוף - חיים רגילים של אישה צעירה ונמרצת.
גלריה
"היא לא תישכח". סידני טאול, משפיענית שתיעדה את מאבקה בסרטן, מתה בגיל 26
(צילום: הרשתות החברתיות)
לפני שלוש שנים בדיוק, כשהייתה בת 23, גילתה טאול נפיחות ותחושת צריבה בבטן. הרופאים חשבו בתחילה שמדובר בבקע, אך שלחו אותה לבדיקת אולטרסאונד למען הזהירות. "הרופא חשב שיש לי בקע, אבל הוא אמר לי, 'אני אשלח אותך לאולטרסאונד, רק כדי להיות בטוחים'", סיפרה טאול לפני שנתיים לאתר TODAY. "עשיתי אולטרסאונד, וזה הראה מסה מוצקה". האבחנה שהתקבלה בהמשך הייתה כולנגיוקרצינומה - סרטן נדיר ואגרסיבי בדרכי המרה, שמאובחן בדרך כלל באנשים מבוגרים מגיל 50, מה שהפך את המקרה שלה לחריג במיוחד עבור אישה צעירה.
חמישה חודשים של כימותרפיה ואימונותרפיה הצליחו לצמצם את גודל הגידול, ובהמשך רוב מה שנותר ממנו הוסר בניתוח. חלק מהתאים הסרטניים שהרופאים לא הצליחו להסיר נותרו מרודדים על הכבד, כך שהצוות הרפואי המשיך לעקוב אחריהם באמצעות בדיקות דימות תקופתיות. כמה חודשים לאחר מכן, בדיקת MRI חשפה נגע חדש, שהכפיל את גודלו בתוך חודש בלבד.
"אני לא תוכנית טלוויזיה"
לאחר שעברה להתגורר בניו יורק, טאול התחילה לעבוד עם צוות רופאים חדש כדי לגבש תוכנית טיפול נוספת. במקביל המשיכה לשתף בפירוט את מסע המחלה שלה בטיקטוק, שם צבר החשבון שלה יותר ממיליון עוקבים. היא תיעדה טיפולי כימותרפיה מייסרים ואשפוזים, אך גם טיולים שקטים והתבוננות פנימית על החיים ועל המוות המתקרב.
"אני מנסה להראות את הצד המאיר שבזה, וזה מה שמעודד אותי להמשיך לפרסם ולשתף, בייחוד כשאני לא במצב טוב או כשאני מקבלת חדשות טובות", סיפרה לפני שנתיים לאתר TODAY. "זה תמיד עוזר לאנשים להרגיש שהם לא היחידים שעוברים דבר כזה מאתגר".
"אנחנו מודים לכולכם על התמיכה במשך השנים". סידני ואחיה אוסטין טאול
(צילום: הרשתות החברתיות)
טאול לא הסתפקה בתיעוד המחלה בלבד, אלא שילבה אותה באורח החיים שלה - כולל טיול באירופה שבמסגרתו תיעדה מסע רגלי בספרד, ואת אמה עוטפת את ראשה בשקיות קרח כדי להתמודד עם נשירת השיער מהטיפולים. היא גם התמודדה עם גולשים שהטילו ספק באמינות המחלה ובדמות המקוונת שלה. "אני לא תוכנית טלוויזיה שאתם צופים בה, וזה משהו שלדעתי לאנשים קשה מאוד להבין", אמרה בפרופיל נרחב שפרסם "ניו יורק טיימס" בשנה שעברה. "אני לא דמות מזויפת. אני אדם".
מלינדה בָּקִינִי, מהקרן לכולנגיוקרצינומה (Cholangiocarcinoma Foundation), אמרה ל"ניו יורק טיימס" כי טאול הצליחה כמשפיענית לגרום לעוקביה להרהר מחדש על החיים עם מחלה קשה. "לסיד הייתה חדות מבט לגבי האופן שבו שיתוף החיים שלה יכול לעזור לאחרים, והיא ניצלה את זה כדי לקדם הבנה של צעירים שמתמודדים עם סרטן, את החשיבות של מימון מחקר, ואת היופי שבלחיות את החיים ברגע הנוכחי", אמרה.
סידני טאול: "אני לא תוכנית טלוויזיה שאתם צופים בה, וזה משהו שלדעתי לאנשים קשה מאוד להבין. אני לא דמות מזויפת. אני אדם"
בין הטיפולים, בדיקות הדימות והאשפוזים החזרתיים, הצליחה טאול לחוות רגעים שהגדירה כמעצימים ביותר בחייה. במאי השנה, כשהמחלה כבר הייתה במצב מתקדם, היא נסעה לפלורידה כדי להשתתף בשבוע האופנה במיאמי (Miami Swim Week), שם צעדה על המסלול בביגוד ים שעוצב במיוחד לגוף שאחרי סרטן, במסגרת מופע בשם "Chemo Club x Post Swim".
זמן קצר קודם לכן, ביקרה טאול אצל אונקולוג שהודיע לה שהוא לא ימשיך לטפל בסרטן שלה, והמליץ לה להתחיל בטיפול תומך לקראת סוף החיים. טאול סירבה להשלים עם ההחלטה. "אמרתי, 'לא'. אז אנחנו עוברים בתי חולים", סיפרה בסרטון שפרסמה. "אנחנו לא במקום שבו אנחנו מפסיקים להילחם". היא עברה לרופא מומחה אחר, ובאותה עת השתתפה במסלול של ניסוי קליני לטיפול בלימפוציטים חודרי-גידול (TIL) - טיפול חדשני שגרם לה כאבים מתמשכים.
החודשים האחרונים
בהמשך אותו חודש שיתפה טאול כי הסרטן התפשט לצפק, קרום דק שמצפה את דפנות הבטן והאגן. ב-8 ביוני תיעדה יום בבית החולים שבו התגלה שפיתחה גם גידולים בריאות. ב-29 ביוני היא פרסמה שעברה ניתוח, וכתבה: "אני חושבת שאנחנו במגמת שיפור". ב-12 ביולי פרסמה על טיפולי כימותרפיה ואימונותרפיה שקיבלה, וב-21 ביולי ציינה שהיא מאושפזת כבר כחודש, ומחכה לתשובה אם הטיפולים אכן עוזרים. זמן קצר לאחר מכן, החשבון שלה נדם.
"אני חושבת שאנחנו במגמת שיפור". סידני טאול שיתפה את הגולשים בכל מהלך המחלה - בעליות ובמורדות
(צילום: הרשתות החברתיות)
ב-4 באוגוסט פרסם אחיה אוסטין תמונה בטיקטוק, שבה נראים אנשים אהובים ניצבים לצד מיטת בית החולים. "סידני הועברה לטיפול הוספיס, ומוקפת בחברים ובמשפחה. תודה לכולכם על האהבה והתמיכה", כתב. יום למחרת, ב-5 באוגוסט, היא מתה.
אוסטין טאול סיפר בשיחה עם מגזין PEOPLE שההחלטה להעביר את אחותו לטיפול הוספיס הייתה הכרחית "כדי לגרום לה להרגיש בנוח". לדבריו, סידני העדיפה לבלות את זמנה האחרון בבית, אך לא הייתה מסוגלת לעבור בשל הכאב שהמעבר היה גורם לה. "זה היה מתקדם עד כדי כך שלא הייתה ברירה אלא ללכת להוספיס", אמר. על הימים האחרונים לחייה סיפר: "היא הייתה בחיים, אבל במצב קרוב לתרדמת. אבל היינו מסביבה וסיפרנו לה סיפורים, ואני חשבתי לעצמי - כמה אנשים יכולים לומר שהם נלחמו בסרטן בשלב 4 (סופני) בזמן שהם צועדים על מסלול בתצוגת אופנה? היא הייתה מדהימה". לדבריו, כשהרופאים הודיעו לה שהפעם היא חייבת לעבור להוספיס, היא לא נלחמה בהחלטה. "היא לא נהייתה עצובה. היא הייתה שלווה מאוד. היא אמרה, 'בסדר, אני מבינה'", סיפר.
"בכל יום קורים ניסים"
מתחילת המסע שלה עם הסרטן, אימצה טאול את המוטו מהסרט "מחפשים את נמו": "רק תמשיכו לשחות". "אנשים שואלים אותי כל הזמן למה אני כך חיובית", סיפרה בסרטון טיקטוק מיוני 2026. "למה שלא אדמיין את התרחיש הטוב ביותר, את הדרך הטובה ביותר שהדברים יכולים להתגלגל? אף אחד לא יודע בוודאות מה יקרה. בכל יום קורים ניסים".
בחודש פברואר השנה פרסמה אמה, אליזבת מורו, טור שבו כתבה כי ראתה את בתה הופכת ל"אור מנחה עבור אנשים רבים" בזכות הנוכחות הכנה שלה ברשת. "אלפי אנשים שולחים לה הודעות, עוצרים אותה ברחוב, ומשאירים תגובות על הסרטונים שלה, ומתארים כיצד הפגיעות שלה עזרה להם להתמודד עם המאבקים שלהם", כתבה מורו.
"התקווה שומרת אותנו בחיים". סידני טאול
(צילום: הרשתות החברתיות)
טאול גם עסקה בפעילות התנדבות: היא תכננה לרוץ במרתון ניו יורק בנובמבר הקרוב כדי לגייס תרומות לקרן לכולנגיוקרצינומה, וגייסה במסגרת זו יותר מ-10,000 דולר. "אני יודעת שזה יכול להישמע מטורף לנסות לרוץ מרתון עם כל מה שקורה", כתבה בלינקדאין, אך הוסיפה כי התקווה היא זו ששמרה אותה בחיים. "התקווה שומרת אותנו בחיים, היא מה שדוחף אותנו קדימה, היא מה שהופך את הבלתי אפשרי לאפשרי".
אחיה על הימים האחרונים: "היא הייתה בחיים, אבל במצב קרוב לתרדמת. אבל היינו מסביבה וסיפרנו לה סיפורים, ואני חשבתי לעצמי - כמה אנשים יכולים לומר שהם נלחמו בסרטן בשלב 4 בזמן שהם צועדים על מסלול בתצוגת אופנה? היא הייתה מדהימה"
משפחתה של טאול הקימה קמפיין גיוס תרומות (GoFundMe) שמטרתו להנציח את זכרה - הקמת מלגה בתיכון שבו למדה, ומתקנת ישיבה על שמה בקמפוס הקולג'.
בעקבות הודעת מותה הוצפו רשתותיה החברתיות באלפי תגובות תמיכה מעוקבים, כמו גם מכוכבים כמו השחקנית אליסה מילאנו, שכתבה: "מלאך מתוק. עופי גבוה. מתפללת בעד כל מי שאהב אותה. היא הייתה משהו מיוחד באמת".
מהי כולנגיוקרצינומה?
כולנגיוקרצינומה, המכונה גם סרטן דרכי המרה, היא סוג של סרטן המתפתח בצינוריות הדקות המכונות דרכי המרה - הצינורות המובילים את מרת המרה, נוזל עיכול המיוצר בכבד, בין הכבד לכיס המרה ולמעי הדק. הרופאים מחלקים את המחלה לשלושה סוגים על פי המיקום שבו מתפתח הסרטן בתוך מערכת דרכי המרה: כולנגיוקרצינומה תוך-כבדית, שמתפתחת בחלקי דרכי המרה שבתוך הכבד עצמו; כולנגיוקרצינומה פריהילרית (גידול על שם קלצ'קין), שמתפתחת בדרכי המרה מיד מחוץ לכבד; וכולנגיוקרצינומה דיסטלית, שמתפתחת בקטע דרכי המרה הקרוב ביותר למעי הדק. המחלה מאובחנת בעיקר באנשים מעל גיל 50, אך יכולה להתפתח בכל גיל.
ימיה האחרונים של סידני טאול
(צילום: הרשתות החברתיות)
מהם התסמינים?
הבעיה המרכזית באבחון כולנגיוקרצינומה היא שהמחלה נדירה לגרום לתסמינים בשלביה המוקדמים, ולכן היא מתגלה פעמים רבות רק בשלב מתקדם, מה שמקשה משמעותית על הטיפול בה. בין התסמינים השכיחים כשהמחלה כבר מתקדמת: צהבת (הצהבת עור ועיניים), עור מגרד, שינוי בצבע הצואה לבהיר, עייפות, כאבי בטן, ירידה במשקל שאינה מוסברת, חום, הזעות לילה ושתן כהה. גורמי סיכון למחלה כוללים דלקת כרונית או תפקוד לקוי בדרכי המרה, מחלת כבד כרונית, וגיל מבוגר - אף שכפי שבמקרה של טאול, המחלה יכולה לפגוע גם בצעירים.
מהן אפשרויות הטיפול?
מכיוון שהמחלה מתפשטת במהירות ולעיתים רבות מתגלה בשלב מתקדם, הטיפול בה נחשב למורכב במיוחד. כאשר הסרטן מתגלה בשלב מוקדם ומקומי, ניתוח להסרת הגידול הוא לרוב האפשרות המועדפת, ובמקרים של סרטן תוך-כבדי או פריהילרי הניתוח עלול לכלול הסרת חלק מהכבד. באלה שבהם הניתוח אינו אפשרי, הטיפול עשוי לשלב כימותרפיה, הקרנות, אימונותרפיה וטיפולים ממוקדי-גנים, וכן השתלת כבד במקרים מסוימים. טיפולים תומכים נוספים, כמו ניקוז דרכי המרה וטיפול פוטודינמי, נועדו להקל על תסמינים כמו צהבת וגרד, ולעכב את התפתחות המחלה. טיפול פליאטיבי, שמטרתו הקלה על הסימפטומים ושיפור איכות החיים, הוא לרוב מרכיב מרכזי בתוכנית הטיפול הכוללת - בעיקר במצב הסופני שבו הייתה סידני טאול.
