"ההתמכרות לקחה לי את הכול. איבדתי משפחה, מאות מיליוני שקלים, מעמד ובעיקר את הכבוד העצמי שלי. מאדם אמיד מאד, שהחזיק מסוק ויאכטה, נשארתי בלי כלום. מהמקום הסוציו-אקונומי הכי גבוה צנחתי למעמד של חסר כל".
ש.ל (49), גרוש ואב לשלושה, היה איש עסקים מצליח בתחום הנדל"ן שהרוויח סכומי עתק. היום הוא חסר-כל ונלחם להציל את חייו שנהרסו בגלל התמכרות קשה לאלכוהול.
פגשנו אותו ב"וילה באלאנס", מכון פרטי לגמילה בסביון שם הוא עובר את טיפול הגמילה ה-13 בחייו. "היה לי הכול, אבל תמיד הרגיש לי שמשהו חסר", הוא מספר. ש.ל אכן לא גדל בתחושת חוסר. הוא נולד למשפחה נורמטיבית ואמידה, גדל כבן תפנוקים לצד שלוש אחיות. הוריו דאגו לו לרכב פרטי מיד עם שחרורו מהצבא ומילאו את כיסיו בכסף רב. "הייתי ברעב כרוני, רציתי עוד ועוד. אם למשל יצאתי עם בחורה אז כבר חיפשתי אחרת", הוא משתף בתחושה שליוותה את חייו.
גם המשפחה שהקים לא השקיטה את הרעב הזה – וש.ל מצא את עצמו מסתער על עולם העסקים. "עד גיל 42 כבשתי את העולם. מלבד עסקי נדל"ן, הקמתי תחנות דלק ועשיתי אקזיט מוצלח שהעשיר לי את חשבון הבנק ב-68 מיליון שקלים. ככל שהיה לי, רציתי יותר. בניתי למשפחה בית רחב ידיים עם בריכה, נהגתי במזראטי ולאשתי קניתי רכב ספורט. טסתי לכל מקום נחשק בעולם ובמקביל התחלתי לשתות ולהמר. בהמשך גם התחלתי להסניף קוק".
אל הגמילה הראשונה והלא מוצלחת, הוא הגיע לפני כשבע שנים בלחץ המשפחה. "הבנתי במה מדובר ואחרי חודש עזבתי וחזרתי להשתמש", הוא נזכר. במקביל לניסיונות הגמילה הכושלים, חייו האישיים של ש.ל עברו טלטלה כשהתגרש מאשתו. "ככל שהזמן חלף הרגשתי שאני מאבד את החדות שלי. עשיתי טעויות בעסקים, בפגישות מכריעות ישבתי לא מרוכז ורק חשבתי על הכוסית הבאה ועל ההסנפה הבאה", הוא מספר.
ש.ל, מטופל ב"באלאנס": "אמרו לי שאני מאושפז בבית חולים בעקבות אירוע מוחי שעברתי שנבע מצריכת כמות יתר. ביום ששחררו אותי, אחותי הקטנה שתומכת בי רגשית וכספית ומממנת לי גם את השהות כאן, הביאה אותי ישר לגמילה. הפעם אני מאמין שאחרי שכמעט שילמתי בחיי על ההתמכרות שלי, זו תהיה הגמילה האחרונה"
ש.ל הפך מאיש עסקים שקול ומוערך לעבד של האלכוהול והסם. "פעלתי בלי מחשבה. יכולתי לשרוף 100,000 שקל ביום על בתי מלון, נשים, טיסות ופינוקים. לא ראיתי כלום, לא את הוריי ולא את ילדיי, רק את השתייה שרק הלכה והתגברה ואת הסמים. כלום לא ענין אותי. כשמדי פעם עוד ניסיתי להחזיר לעצמי שליטה ויזמתי פגישות עבודה, הגעתי לא מרוכז".
במהלך שבע השנים האחרונות, התקופה השחורה כפי שהוא מכנה אותה, ש.ל בזבז את כל הונו על סמים ועל אלכוהול. ניסיונותיו הקודמים להיגמל עלו כאמור בתוהו. "נהגתי לשמור שבת, לתרום מעשרות, אבל גם את האמונה איבדתי. הילדים שלי, שהם כל עולמי, כועסים עליי מאד. שבע שנים לא ישבתי אתם לקידוש. גם האחיות שלי כעסו וניסו לשכנע אותי לחזור לגמילה אבל מחלת ההתמכרות שהייתה חזקה מהכול, ניצחה אותי. יצאתי ממנה מרושש ובודד".
נקודת המפנה, זו שלאחריה החליט לקחת אחריות על חייו, התרחשה לפני כארבעה חודשים. כשהוא לבד בבית אחרי צריכה מוגזמת, ש.ל חש פתאום אובדן שליטה על הגוף. "התנפחו לי הידיים והתחלתי להתערפל, אבל למזלי עוד לפני שאיבדתי הכרה, הצלחתי להתקשר למד"א", הוא מספר על האירוע המבהיל.
ש.ל התעורר ביחידה לטיפול נמרץ, מחובר למכשירים ולצינורות ואבוד במרחב. "אמרו לי שאני מאושפז בבית חולים בעקבות אירוע מוחי שעברתי שנבע מצריכת כמות יתר. ביום ששחררו אותי, אחותי הקטנה שתומכת בי רגשית וכספית ומממנת לי גם את השהות כאן, הביאה אותי ישר לגמילה. הפעם אני מאמין שאחרי שכמעט שילמתי בחיי על ההתמכרות שלי, זו תהיה הגמילה האחרונה".
סממן המעמד היחיד שנותר לו הוא שעון היוקרה שהוא עונד ועלותו מעל ל-200,000 אלף שקל. הוא מתייחס אליו כאל מזכרת לאותם ימים בהם "היה לו הכול ולא היה לו כלום".
"מטפלים אצלנו עורכי דין, רופאים ומנכ"לים"
"וילה באלאנס", המקום בו ש.ל עובר את טיפול הגמילה, שוכן באחוזה רחבת ידיים הכוללת בריכה ומוקפת בגנים מטופחים ובעצים. הווילה הושמשה לטיפול בהתמכרויות ב-2021 ושוהים בה 24 נגמלים בגילאי 54-18, כשהרוב הם צעירים בני 36-20.
"פרופיל המגיעים לכאן הם מכורים לאלכוהול, לסמים או לתרופות. רובם ככולם אינם נגמלים בפעם הראשונה", מספרת מנהלת המקום יפעת קזס ורדי, פסיכותרפיסטית בהכשרתה ומנחת קבוצות, "המטופלים אצלנו הם אנשים מתפקדים מצמרת העשייה הישראלית ובהם אנשי עסקים מוכרים, עורכי דין, רופאים, הייטקיסטים ,קבלנים אמידים ומנכ"לים. הם משלמים 30,000 שקל לחודש כדי להיפטר מהתלות בחומר משנה התודעה שהם צרכו".
מרבית מהמטופלים מגיעים לבאלאנס, המפוקח על-ידי משרד הבריאות, כשהם נקיים לפחות למשך שבוע מהחומר שהם מכורים אליו.
יפעת קזס ורדי, המנהלת של "וילה באלאנס": "התמכרות לאלכוהול היא התמכרות נוכחת ואגרסיבית. בעוד סמים מרגיעים אלכוהול, מגביר את הביטחון וגם מעורר אגרסיה. מדובר בהתמכרות לחומר חוקי, זול וזמין גם לעניים וגם לעשירים. האלכוהוליסט מתנדנד, מגמגם המילים מתבלבלות לו בפה ויחד עם זה, כמו כל מכור לחומר משנה תודעה, הוא נמצא בהכחשה.
"גם אחרי הגמילה מאלכוהול נשארת ערגה למשק, קרייבינג(craving). זוהי תופעה המאפיינת אלכוהוליסטים וגורמת לצריכה חוזרת של המשקה. מכל ההתמכרויות,זו לאלכוהול נחשבת לקשה ביותר בגלל השפעתו המשמעותית על מערכת הגמול במח. אתגרי הגמילה של אלכוהוליסטים קשים במיוחד ביחס לנגמלים מחומרים אחרים", מסביר ד"ר אופיר ליבנה, פסיכיאטר וחוקר התמכרויות באוניברסיטת קולומביה בארה"ב.
"לפני הקבלה הפיזית, כל אחד מהמטופלים שולח לנו צילום חזה, תוצאות בדיקת א.ק.ג, וסיכום מידע רפואי. רק אחר כך הוא מוזמן לשיחת היכרות עם הצוות בנוכחותי ובנוכחות הפסיכיאטר, העו"סית ורופא עם ידע בחומרים נרקוטיים. יחד אנחנו מציגים להם את התוכנית הטיפולית שאותה מיישמים ארבעה מטפלים מקצועיים, שתי עו"סיות, מטפלים בפסיכודרמה ומדריכים שהם בעצמם מכורים נקיים, מסבירים את הגישה שלנו ומפרטים את כללי הבית".
גם אם המפגש הראשון של המטופל עם המקום המטופח והיוקרתי מרחיב את הלב, הדרך לגמילה כואבת לאדם העשיר בדיוק כפי שהיא כואבת לאדם דל אמצעים כלכליים.
8 צפייה בגלריה
"התמכרות לאלכוהול היא נוכחת ואגרסיבית". יפעת קזס ורדי, מנהלת מכון הגמילה "וילה באלאנס"
(צילום: דנה קופל)
הצוות משקיע מאמצים בשימור החזות של המקום נקי, נעים ופורח. כל מטופל יכול לבחור בחדר פרטי עם מיטה זוגית או בחדר עם שותפ.ה. ביומיים הראשונים מצמידים לנגמל הטרי 'צל' שמלווה אותם ולא חלות עליו כל מחויבויות מלבד קבלת טיפול תרופתי ואיסורים כגון תנועה בגופיה וכפכפים . שימוש במשקפי שמש בתוך הבית וניתוק מהטלפון הנייד לשעות היום.
"השלב הראשון אצלנו, כמו באשפוזיות גמילה של משרד הבריאות הוא ריסוק האגו, זה נשען על מודל 12 הצעדים המבוסס על כניעה והתמסרות לגורם רוחני או טיפולי", מסבירה קזס ורדי, "באופן מקצועי אנחנו גורמים למטופלים להיכנע ולבנות אמון במשהו ובמישהו אחר. אחרי שהגיעו לפשיטת רגל אישית, אנחנו מעבירים אותם תהליך הדרגתי שיאפשר להם להודות בהתמכרות ולהתמסר לטיפול. המנגנון המוחי של מכורים מכוון על הרס עצמי ולכן אנחנו משתמשים בכל פעילות מסיחת דעת".
סדר היום במקום מובנה וקשוח ומתחיל בהשכמה ב-6:30 בבוקר. ב-7:30 כבר מתקיימת הקבוצה הטיפולית הראשונה ובה משתפים המטופלים איך הם מרגישים והאם התעוררו עם מועקה. "צריך לזכור שמדובר באנשים שלא רגילים לדבר, לחשוף ולשתף. בחסות החומר שצרכו, נשמרה בדידותם".
המקום מעסיק אמנם מנקים בתשלום, אבל גם המטופלים אחראים לניקיון ולתחזוקת החדרים, ולעבודות במטבח ובחצר. מי שמתרשל, נענש – "תוצאה" בז'רגון של הווילה. התוכנית הטיפולית נפרסת לאורך שלושה חודשים. חלק מהמטופלים נשארים לתקופות ארוכות יותר כדי לגבש את הביטחון העצמי שלהם.
אלכוהוליסטים מתחלקים לאחת משתי קבוצות: אלו השותים בכל יום במשך מרבית שעות היום, ואלו העורכים "שתיית בינג'", פעם בשבוע למשל אבל בכמויות מטורפות.
לאלכוהוליסטים יש נטייה קשה לשקר, למעשה 99% מהזמן הם משקרים, כי הם חיים בהסתרה. "התמכרות לאלכוהול היא התמכרות נוכחת ואגרסיבית. בעוד סמים מרגיעים אלכוהול, מגביר את הביטחון וגם מעורר אגרסיה. מדובר בהתמכרות לחומר חוקי, זול וזמין גם לעניים וגם לעשירים. האלכוהוליסט מתנדנד, מגמגם המילים מתבלבלות לו בפה ויחד עם זה, כמו כל מכור לחומר משנה תודעה, הוא נמצא בהכחשה. בגלל מנגנון ההכחשה המשומן, מכורים מגיעים לגמילה רק לאחר שנים", מסבירה קזס ורדי.
גמילה מאלכוהול נחשבת לקשה ביותר בעיקר בגלל הממד הנפשי, כפי שמתארת קזס ורדי: "אחרי הגמילה הגופנית המלווה ברעד, הזעת יתר ולפעמים גם בהזיות, חלק מהנגמלים מקבלים תרופות למניעת פרכוסים, לשינה ונוגדי חרדה לשימוש מוגבל במשך השבוע הראשון. לאחר מכן המטופל חווה הירושימה רגשית כשכל מה שהמשקה הסתיר, התגלה. המטופל רואה בצלילות את שדה הקרב וההריסות שהשאיר וזה נורא מפחיד".
"אלכוהוליסט נקי חוזר לבית שכל ההרגלים שלו נשברו בניסיון להסתיר מאחרים את ההתמכרות לשתייה. הילדים מתביישים להזמין הביתה חברים, כל בני הבית מתרחקים מהמשפחה ומהחברים. כשהנגמל חוזר, הוא מתקבל בחשדנות אחרי שהבטיח פעמים רבות בעבר שיפסיק עם השתיה ואכזב או אחרי שנתפס מסליק בקבוקים בארונות חשמל, בצינורות כיבוי ובמקומות יצירתיים נוספים", אומרת קזס ורדי.
בגלל השפעת ההתמכרות ונגזרותיה גם על בני משפחתו של המכור, העובדת הסוציאלית נילי ברעם נוהגת לקיים גם שיחות משפחתיות. "כך אני לומדת על הדינמיקה והאינטראקציה המשפחתית", היא מסבירה, "בשיחות שלנו עולה כעס רב, אשמה ופחדים מהרגע שבן המשפחה יחזור הביתה. זה אתגר מורכב ולא פשוט גם עם עבור המטופלים שפיתחו תלות בחממה".
"הגעתי לכאן על סף מוות"
נ' בת ה-18 היא מטופלת צעירה בבאלאנס. נערה חמודה עם שיער אסוף בקוקו ותווי פנים עדינים. למרות גילה הצעיר היא סבלה מהתמכרות במשך חמש שנים לפני שהגיעה לגמילה.
"גדלתי בבית בלי אמא בתמונה כשאני חווה אלימות מבת הזוג של אבא שלי .עברתי טראומה והתפתחו התקפי זעם", משתפת נ' בסיפור חייה הקשה, "בגלל האלימות בבית מצאתי מפלט בחוץ בחברת אנשים מבוגרים ממני בהרבה שלימדו אותי לשתות ולעשן קנאביס".
בשלב מסויים בחייה, אביה של נ' עזב לחו"ל שם הקים קזינו והיא נשארה לבדה. "לבית הספר הלכתי כשהתחשק לי ונחשבתי לנערה בסיכון. אבא שלי דאג לי כלכלית ובתמורה הייתי אחראית לתיאום טיסות ובתי מלון למהמרים הישראלים שהגיעו אליו. הגעתי לכאן על סף מוות, רעדתי. היו לי טיקים לא יכולתי לדבר או לאכול. עברתי כאן גם קריז פיזי שהיה קשה מאד. אחרי שבוע כשהתחלתי להתאושש חזרו התקפי הזעם ורציתי לעזוב".
לנ' שהתרגלה לעשות כאוות נפשה היה קשה להתרגל תחילה לחוקי הבית, "כשאמרו לי לנקות את החדר ואת הווילה צעקתי: 'מי אתם עציצים שתגידו לי לנקות? תביאו מנקות!'. היום אני מנקה, מתעוררת ב-6:30 ועושה הכול. המטפלים כאן עזרו לי בסבלנות להסיר את כל ההגנות שעטפו וחסמו אותי. בפעם ראשונה למדתי לדבר רגשית, לספר מה אני מרגישה. בזכות הילדה האחרת שצמחה ממני, אני מתגייסת לצבא בחודש הבא".
פורסם לראשונה: 08:25, 07.02.25
