אני רוצה לפתוח בגילוי נאות: אינני מכיר אישית את ד"ר גלית קאופמן, שמונתה בשבוע שעבר למנהלת בית החולים הציבורי אסותא אשדוד. אין לי קשר אליה לא ישיר ולא עקיף. מעולם לא דיברנו, לא נפגשנו ולא עבדנו יחד. לכן, זה אינו טור על האדם אלא על המערכת. על התגובה הציבורית והממסדית למינויה למנהלת בית חולים, ועל ההיסטריה שהתחוללה רק משום שהיא לא רופאה, אלא אחות.
צפו בריאיון: ד"ר גלית קאופמן תנהל את בית החולים הציבורי אסותא אשדוד
(צילום: ירון ברנר)
כן, זה נשמע בלתי-נתפס, אבל בישראל של 2025, העובדה שאחות מוסמכת, בעלת דוקטורט, עם עשרות שנות ניסיון קליני וניהולי מתמנה לנהל בית חולים הפכה לסיבה למתקפה. במדינות מערביות רבות ממונים כבר שנים מנהלי בתי חולים שהגיעו מעולם הסיעוד, ניהול הבריאות או מקצועות פרא-רפואיים. חלקם הובילו תהליכי שינוי עמוקים דווקא משום שלא הגיעו דרך המסלול הרפואי המסורתי.
אז מה? מה שטוב לארה"ב, לאנגליה, לאוסטרליה ולקנדה לא טוב לנו? קחו לדוגמה את דֵיְם רוּת מֵי, מהדמויות המשפיעות ביותר במערכת הבריאות הבריטית. היא החלה כאחות, טיפסה לתפקידי הנהגה בכירים, וניהלה את בית החולים קווין אליזבת' בקינגס לין. בין 2019 ל-2024 כיהנה כראש המערכת הסיעודית הלאומית באנגליה.
2 צפייה בגלריה
מה היינו אומרים אם היה מדובר באח עם אותו ניסיון והשכלה? מינוי ד"ר גלית קאופמן למנכ"לית בית החולים הציבורי אסותא אשדוד חולל סערה
בין הישגיה הבולטים אפשר למצוא את הובלת מערכת הבריאות דרך משבר הקורונה, את הירידה החדה בזיהומים, ואת השיפור המשמעותי במדדי הבטיחות ושביעות הרצון של המטופלים. לכך מצטרפות גם הטמעת מודלים מתקדמים של טיפול מרוכז-מטופל והצלחה יוצאת דופן בשימור צוותים אחיות ורופאים כאחד.
באנגליה זה מובן מאליו. בישראל זה מעורר שערורייה. גם בצפון אמריקה, מנהלות כמו שילה או'קיף-מקרתי וננסי בלייק הובילו בתי חולים גדולים וחתומות על הישגים מוכחים. הן לא הצליחו למרות שהן אחיות, אלא בגלל ההבנה הרחבה של המערכת ושל הצוותים, ובגלל כישורי הניהול שהביאו איתן.
ד"ר אלעד אופירצילום: אלבום פרטיעכשיו דמיינו שזו הייתה מישהי מההיי-טק. למשל מה היה קורה אילו שריל סנדברג, לשעבר סמנכ"לית התפעול המיתולוגית של מטא, הייתה מודיעה שהיא מעוניינת לנהל בית חולים בישראל? או מנהלת בכירה מאמזון? או מטסלה? האם מישהו היה מציץ בקורות החיים מלפני רבע מאה? ברור שלא. סביר להניח שהיינו מקבלים אותן בהתלהבות ומצטלמים לידן. אבל כשמדובר באחות ישראלית, המערכת כולה נכנסת לדריכות.
האם היו מגיבים כך במינוי של גבר?
ואולי, מעבר לכל הנימוקים הפורמליים, מסתתר כאן משהו נוסף שאף אחד לא אומר בקול. אילו היה מדובר באח, עם אותו ניסיון ואותה השכלה, היינו רואים תגובות דומות? תשפטו בעצמכם. קשה להתעלם מכך שלעתים, בעומק השיח, מבצבצים גם אלמנטים אחרים. זו לא האשמה, אלא תזכורת לכך שלעתים מתעוררות מחלוקות דווקא כשהמועמדת היא אישה שחוצה גבולות ומתמקמת במקום שבעבר היה שמור לאחרים.
"הסערה סביב קאופמן לא נולדה משאלות של כשירות, אלא מפחד: פחד של חלקים בממסד הרפואי מאיבוד שליטה, פחד משינוי ההיררכיות הקיימות, פחד מההבנה שבית חולים הוא ארגון גדול, מורכב ורב-מקצועי, ופחד מלהכיר בכך שניהול הוא מקצוע בפני עצמו לא תוצר לוואי של תואר ברפואה"
שינוי יכול להיות דבר מפחיד, במיוחד כשמי שנמצא בעמדה מסוימת חושש לאבד כוח. הסערה סביב קאופמן לא נולדה משאלות של כשירות, אלא מפחד: פחד של חלקים בממסד הרפואי מאיבוד שליטה, פחד משינוי ההיררכיות הקיימות, פחד מההבנה שבית חולים הוא ארגון גדול, מורכב ורב-מקצועי, ופחד מלהכיר בכך שניהול הוא מקצוע בפני עצמו לא תוצר לוואי של תואר ברפואה.
ובואו נאמר את האמת: ניהול מערכת בריאות לא תלוי בסטטוסקופ. הוא תלוי ביכולות להוביל אנשים, להפעיל מערכות מורכבות, לנהל תקציבים, לשמור על איכות ובטיחות, להניע חדשנות, לבנות תרבות ארגונית. כל מי שעבד במערכת יודע זאת היטב. וחוץ מזה, אם לא נאפשר חשיבה שונה, חשיבה אחרת, איך תיוולד כאן חדשנות?
2 צפייה בגלריה
יו"ר ההסתדרות הרפואית פרופ' ציון חגי התייצב נגד המינוי והצהיר כי מדובר ב"יום שחור למערכת הבריאות"
(צילום: יריב כץ)
התגובה המתבקשת למינוי כזה אמורה להיות פשוטה: לתת לה לעבוד. לבדוק. להעריך. ואז להחליט. שום מינוי אינו בלתי-הפיך. גם מנכ"לי ענקיות בינלאומיות, גם ראשי ערים וגם מנהלי קופות חולים כולם נבחנים, נמדדים ומוחלפים בעת הצורך. אבל אצלנו? קודם יורים. אחר כך אולי שואלים אם בכלל הייתה בעיה.
ההתנגדות למינוי קאופמן איננה על בסיס נתונים. היא על בסיס מסלול. על בסיס תפיסה מיושנת שמי שלא מגיע מאותו נתיב מסורתי, מאותה הגילדה, לא יכול להוביל. וזה כבר לא עניין שלה. זה עניין שלנו.
זו שעת מבחן לא למנהלת החדשה, אלא למערכת כולה. ישראל חייבת להחליט איזו מערכת בריאות היא רוצה לבנות: מערכת שממשיכה לשכפל את עצמה או מערכת שמעזה לפרוץ את הגבולות, לשבור היררכיות ישנות, ולאפשר לאנשים מוכשרים מכל מקצוע להוביל. האם אנחנו רוצים מנהלים שמסוגלים להזיז מערכת ציבורית כבדה ורבת-אתגרים או רק כאלה שמחזיקים בתואר "הנכון". המינוי של קאופמן הוא הזדמנות, לא סכנה.
אם רק היינו מצליחים לנצור את הפחד, ולתת לד"ר קאופמן כמה חודשים של עבודה שקטה, ולבחון את התוצאות, אולי היינו מגלים שהשינוי שאנחנו מפחדים ממנו, הוא בדיוק השינוי שאנחנו כל-כך צריכים.
ד"ר אלעד אופיר הוא רופא, יזם היי-טק ומנטור ישראלי, מהקולות הבולטים ברפואה הדיגיטלית ובחדשנות גלובלית
