כמו רוב החולים שזה עתה קיבלו אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית, גם הם עסוקים בכאב, בנוקשות הבוקר ובבחירת הטיפול שיקל על המפרקים. אלא שמתברר שמתחת לסימפטומים המוכרים יכולה להתחולל דרמה אחרת: כבר בשנה הראשונה של המחלה, אחד מכל עשרה חולים מסתובב עם מחלת ריאות סמויה – כזו שאינה מורגשת, אך עלולה להיות מסוכנת. מחקר גדול מארה"ב מגלה מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר, וכיצד אפשר לזהות את המחלה בזמן בעזרת כלים פשוטים הקיימים כבר בשגרת המרפאה.
המחקר, שפורסם בכתב העת הרפואי The Lancet Rheumatology ונערך בארה"ב, הסתמך על נתוני חמישה מרכזים רפואיים. החוקרים בדקו כמה מהר מופיעה מחלת ריאות בקרב אנשים שאובחנו לאחרונה עם דלקת מפרקים שגרונית. הם עקבו אחרי חולים שנמצאים בשלב מוקדם של המחלה – עד שנתיים מהאבחנה – וגילו נתון מפתיע: כבר בתחילת הדרך, 11% מהם הראו בסריקת CT מיוחדת (HRCT) סימנים של מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (ILD), אף שהיא עדיין לא בהכרח מורגשת.
2 צפייה בגלריה
חולים בני 60 ומעלה נמצאו בסיכון גבוה כמעט פי ארבעה לפתח מחלת ריאות כבר בתחילת דלקת המפרקים השגרונית
(צילום: Shutterstock)
דלקת מפרקים שגרונית – והקשר לריאות
פרופ' שי קויתי, מנהל היחידה לראומטולוגיה במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, מסביר כי דלקת מפרקים שגרונית היא הדלקת השכיחה ביותר במפרקים ומהווה מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת בטעות את הגוף. לדבריו, שכיחות המחלה עומדת על כ-0.5% מהאוכלוסייה, בעיקר בקרב נשים, ומספר החולים בישראל מוערך בכ-50 אלף איש. המחלה פוגעת בעיקר בסחוס המפרקים – במיוחד בידיים – גורמת לנפיחות, דלקת, ובהיעדר טיפול בזמן יכולה להוביל להרס המפרקים, עיוותים קשים ואף לנכויות.
"במקרים חמורים יותר, המחלה אינה מסתפקת במפרקים ועלולה לערב איברים נוספים, ביניהם העיניים, מערכת העצבים, העור ובעיקר הריאות", מסביר פרופ' קויתי. "מעורבות ריאתית נחשבת לאחד הסיבוכים השכיחים וגם הקטלניים ביותר, עד כדי סכנת מוות. בין 5% ל-10% מהחולים, תלוי במחקר, מפתחים מחלה אוטואימונית של הריאות לצד מחלת המפרקים", הוא מציין, ומוסיף כי הסיכון גבוה במיוחד אצל חולים קשים, כולל כאלה שמעשנים.
פרופ' שי קויתיצילום: דוברות מרכז רפואי מאירעם זאת, הוא מדגיש כי המצב הטיפולי השתנה משמעותית בשנים האחרונות: "מאז כניסת הטיפולים הביולוגיים, שינינו את מהלך המחלה. בעבר אנשים היו הופכים לנכים, ואילו כיום רובם מנהלים חיים טובים ונורמליים. זה שינוי של 180 מעלות". לדבריו, דווקא הריאות נותרו תחום מאתגר ורלוונטי, משום שמעורבות ריאתית עדיין עלולה להיות קטלנית ולדרוש התייחסות מיוחדת.
מי בסיכון, ואיך מזהים בזמן?
במחקר השתתפו 172 חולים שהסכימו לעבור סדרת בדיקות מקיפה: סריקת CT חזה ברזולוצייה גבוהה, בדיקות תפקודי ריאות, בדיקות דם לנוגדנים הקשורים למחלה, שאלונים רפואיים ובדיקה קלינית מלאה. רוב המשתתפים היו נשים (74%), גילם הממוצע היה 55.3, ושני שלישים מהם נמצאו חיוביים לנוגדנים האופייניים לדלקת מפרקים שגרונית (RF ו-CCP).
ניתוח הנתונים הראה ששתי קבוצות בולטות נמצאות בסיכון גבוה במיוחד למחלת ריאות כבר בתחילת דלקת המפרקים השגרונית: חולים שהמחלה אצלם פעילה בדרגה בינונית או גבוהה היו בעלי סיכוי גבוה פי 7 לאיתור מחלת ריאות אינטרסטיציאלית לעומת כאלה שנמצאים בהפוגה או עם פעילות נמוכה, ואילו חולים בני 60 ומעלה היו בסיכון כמעט פי ארבעה לעומת צעירים יותר.
כדי לבדוק האם ניתן לזהות את מחלת הריאות בזמן, החוקרים השוו בין כמה שיטות סקר מקובלות, כולל הנחיות משותפות של האיגוד האמריקני לראומטולוגיה ואיגוד מומחי הריאות, וכן מודלים שנבנו ממחקרי עוקבה גדולים, שבהם עוקבים לאורך זמן אחרי חולי דלקת מפרקים.
התוצאות הראו שהבדיקות אינן זהות ביעילותן: ישנן שיטות שמזהות כמעט כל חולה אפשרי ולכן נחשבות רגישות מאוד, אך הן חסרות דיוק ומייצרות הרבה חשדות שגויים. כך, למשל, השיטה המבוססת על ההנחיות המשותפות של איגוד הראומטולוגים ומומחי הריאות בארה"ב הצליחה לזהות כל חולה שסבל ממחלת ריאות (רגישות של 100%), אך כמעט לא הצליחה להבדיל בין חולים אמיתיים לבין כאלה שנראים חשודים אך אינם חולים בפועל – ולכן רק ב-11% מהמקרים הייתה מדויקת ולא יצרה חשד שגוי.
מנגד יש שיטות מדויקות הרבה יותר, אבל הן עלולות לפספס חולים. למשל, הקריטריונים של Paulin – שיטה המבוססת על ניקוד של כמה גורמי סיכון כדי להחליט מי צריך להיבדק – כמעט תמיד קובעים נכון כשאין מחלת ריאות (ספציפיות של 97%), אבל מצליחים לזהות רק מעט מאוד מהחולים שבאמת סובלים ממנה, עם רגישות נמוכה במיוחד של 5%.
נתון נוסף שעשוי לעזור לרופאים הוא כמה חולים צריך לסנן כדי למצוא מקרה אחד של מחלת ריאות. לפי הממצאים, המספר קטן מאוד: בין 3.6 ל-7.7 חולים בלבד, תלוי בשיטת הסקר שבה משתמשים. המשמעות היא שגם בדיקות סקר פשוטות יכולות לגלות את המחלה מוקדם, ולכן כדאי לשלב אותן כבר בתחילת המעקב אחר חולי דלקת מפרקים שגרונית.
למה זה חשוב?
מחלת הריאות ILD היא אחד הסיבוכים המשמעותיים של דלקת מפרקים שגרונית, והיא עלולה להתפתח בהדרגה מבלי שהמטופל ירגיש כמעט שום דבר בתחילת הדרך. זיהוי מוקדם יכול להשפיע מאוד על הטיפול: הוא מאפשר להתאים תרופות, לעקוב מקרוב אחרי תפקודי הריאות ואף למנוע החמרה מסוכנת.
ממצאי המחקר מצביעים בבירור שהמעקב אחרי חולי דלקת מפרקים שגרונית צריך לכלול התייחסות לריאות כבר מהשנה הראשונה, בעיקר אצל חולים מבוגרים יותר או כאלה שהמחלה אצלם פעילה ברמה בינונית או גבוהה.
אף שמדובר בשלב מוקדם של דלקת מפרקים שגרונית, אחד מכל עשרה מטופלים כבר סובל ממחלת ריאות אינטרסטיציאלית. החוקרים מדגישים שניתן לזהות את החולים האלה בזמן בעזרת מידע פשוט שכבר נאסף בביקור רגיל אצל הראומטולוג - כמו גיל המטופל, רמת פעילות המחלה, תוצאות בדיקות דם והערכת הרופא. שילוב הנתונים האלה יכול לסמן מי צריך להמשיך לבדיקה מתקדמת של הריאות, כגון סריקת CT.
פרופ' קויתי מסכם: "המסר החשוב הוא שכאשר מטופל מגיע לראומטולוג עם דלקת מפרקים שגרונית, על הרופא כבר לחשוד ולאתר סימנים אפשריים למחלת ריאות – כמו קשיי נשימה או שיעול", הוא אומר. לדבריו, ניתן ואף רצוי לחפש את המחלה מראש, לאתר אותה מוקדם ככל האפשר ולשקול טיפול מונע. בסיום הוא מדגיש: "זה דורש מחקר נוסף, אבל מדובר בהחלט בנושא חשוב מאוד".
