חולי סוכרת סוג 2 שמטופלים באינסולין מכירים היטב את השגרה: לפחות זריקה אחת מדי יום, בלי הפסקה. ביום חמישי אישר מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) את אונסוויק (Onswik) של חברת התרופות אלי לילי, אינסולין ארוך טווח שמוזרק פעם בשבוע בלבד. התרופה מיועדת למבוגרים, כתוספת לתזונה מותאמת ולפעילות גופנית, ולפי החברה היא חוסכת למטופלים יותר מ-300 זריקות בשנה.
אונסוויק אינה הראשונה מסוגה. זה האינסולין השבועי השני שאושר לסוכרת סוג 2. הראשון, אוויקלי (Awiqli) של המתחרה הדנית נובו נורדיסק, אושר בארה"ב במרץ השנה, ובאיחוד האירופי כבר לפני כשנתיים. אוויקלי צפוי להגיע לישראל בנובמבר, בעוד כמה שבועות. עדיין לא ברור מתי תגיע לישראל גם אונסוויק.
מה בדיוק מחליפה הזריקה השבועית?
אינסולין הוא הורמון שמכניס את הסוכר מהדם אל תאי הגוף, שם הוא משמש מקור אנרגיה, וגם בולם את ייצור הסוכר בכבד. מטופלים באינסולין משתמשים בדרך כלל בשני סוגים: אינסולין קצר טווח, שמוזרק סביב הארוחות ומתמודד עם עליית הסוכר אחרי האוכל, ואינסולין ארוך טווח, המכונה גם אינסולין בזאלי. את האינסולין הזה מזריקים פעם או פעמיים ביום, והוא מספק לגוף רמה קבועה של אינסולין לאורך כל היממה.
הזריקות השבועיות מחליפות רק את אינסולין הבסיס. את האינסולין לארוחות הן לא מחליפות, ומשתתפי הניסויים שהשתמשו בו המשיכו להזריק אותו כרגיל.

בסוכרת סוג 2 הגוף אינו מגיב כראוי לאינסולין, והלבלב אינו מייצר ממנו מספיק כדי לפצות על כך. התוצאה היא רמות סוכר גבוהות בדם, שלאורך שנים עלולות לפגוע בכליות, בעיניים, בכלי הדם ובלב. זה הסוג השכיח ביותר של המחלה: כ-95% מחולי הסוכרת מתמודדים עם סוג 2. לפי נתוני הרישום הלאומי לסוכרת של משרד הבריאות, ב-2023 היו רשומים בישראל כ-696 אלף חולי סוכרת מגיל שנתיים ומעלה, 7.4% מהאוכלוסייה. השכיחות עולה עם הגיל, ובקרב בני 65 ומעלה אחד מכל שלושה חולה בסוכרת.
הטיפול בסוכרת סוג 2 מתחיל בדרך כלל בשינוי תזונה, בפעילות גופנית ובכדורים, ובמקרים רבים מתווספות אליהם זריקות כמו אוזמפיק ומונג'רו. כשכל אלה אינם מספיקים, חלק מהחולים מתחילים טיפול באינסולין. בסוכרת סוג 1, לעומת זאת, הגוף כמעט אינו מייצר אינסולין, והחולים תלויים בזריקות מרגע האבחון. להם אונסוויק לא מומלצת, כי אצלם היא מעלה את הסיכון לצניחה חמורה ברמת הסוכר.
מה הראו הניסויים?
האישור של אונסוויק התבסס על ארבעה ניסויים שכללו יחד יותר מ-3,400 מבוגרים עם סוכרת סוג 2. חלק מהמשתתפים לא טופלו קודם לכן באינסולין, אחרים הזריקו אינסולין בסיס פעם או פעמיים ביום, ואחרים השתמשו גם באינסולין לארוחות. הם חולקו באקראי לשתי קבוצות: האחת קיבלה את הזריקה השבועית, והשנייה אחד מסוגי אינסולין הבסיס היומי הנפוצים היום, גלרגין (הנמכר בין השאר בשם לנטוס) או דגלודק. המשתתפים והחוקרים ידעו מי קיבל איזה טיפול.
איזון הסוכר נמדד בבדיקת המוגלובין מסוכרר (A1c), שמשקפת את רמת הסוכר הממוצעת בחודשים האחרונים. בכל ארבעת הניסויים הורידה אונסוויק את הערך הזה במידה דומה לזריקות היומיות, וכך עמדה ביעד המרכזי של כל אחד מהם: להראות שהיא לא נופלת מהן ביעילותה. גם משך הזמן שבו רמת הסוכר נשארה בטווח התקין היה דומה בשתי הקבוצות.
כמו בכל טיפול באינסולין, תופעת הלוואי השכיחה ביותר הייתה ירידה של רמת הסוכר אל מתחת לתקין (היפוגליקמיה), שמתבטאת בסחרחורת, רעד, חרדה, הזעה, רעב או בלבול. אירועים חמורים היו נדירים מאוד. בין תופעות הלוואי הנפוצות האחרות: תגובות אלרגיות, גרד, פריחה, נפיחות בידיים וברגליים, עלייה במשקל ושינויים בעור באזור ההזרקה, כמו עיבוי, שקעים או גושים. כדי למנוע אותם, מומלץ להזריק בכל פעם במקום אחר.
העלון של התרופה כולל גם אזהרות מפני טעויות מינון ומנת יתר בשוגג, מפני ירידה ברמת האשלגן בדם, ומפני אצירת נוזלים ואי-ספיקת לב בשילוב עם תרופות מסוימות. לא ידוע אם התרופה עלולה לפגוע בעובר או לעבור לחלב אם, ולכן היא אינה מומלצת בהיריון ובהנקה.
אותה מטרה, דרך אחרת
אוויקלי, שהחומר הפעיל בה הוא אינסולין איקודק, אושרה בארה"ב על סמך ארבעה ניסויים בהשתתפות כ-2,680 מבוגרים עם סוכרת סוג 2. היא משווקת גם באיחוד האירופי ובשורה של מדינות נוספות - שישראל תצטרף אליהן בקרוב.
שתי התרופות מגיעות לאותה תוצאה בדרכים שונות. איקודק נקשר לאלבומין, חלבון שנמצא בדם, ויוצר מאגר לא-פעיל שממנו האינסולין משתחרר בהדרגה לאורך שבוע. האינסולין של לילי בנוי אחרת: הוא מחובר למקטע של נוגדן אנושי, מבנה שמאט את פירוקו בגוף. כתוצאה מכך, זמן מחצית החיים שלו, כלומר הזמן שבו הגוף מפנה מחצית מהכמות, מגיע ל-15 עד 16 ימים.
שתיהן גם מרוכזות בהרבה מהאינסולין היומי: אוויקלי מכילה 700 יחידות למ"ל, ואונסוויק תשווק בריכוזים של 500 ו-1,000.





