בשיתוף יאנסן
על פי הסטטיסטיקה 15% מהאוכלוסייה ייחלו בדיכאון מז'ורי, או בשמו המוכר יותר בציבור: דיכאון קליני. כל אישה חמישית תחלה בדיכאון, ששכיח פי שניים בנשים, בהשוואה לגברים. דיכאון הוא מחלה נפוצה יותר משחושבים. הוא גורם לסבל ניכר כתוצאה מהתסמינים ומהיעדר תפקוד של החולים בו.
הפסיכיאטר, ד"ר אורן טנא, מנהל המרפאה לבריאות הנפש מבוגרים, במערך הפסיכיאטרי באיכילוב, והדס נתן, יו"ר עמותת לשמה, שהוקמה על ידי מתמודדי נפש, ומתמודדת עם דיכאון בעצמה, מתראיינים באולפן ynet: צפו בריאיון:
ד"ר טנא, מה מוגדר כדיכאון ? ואיך מאבחנים דיכאון?
"לפי ה-DSM דיכאון מוגדר ככזה אחרי שבועיים של תסמינים. דיכאון מאובחן כאשר מופיעים לפחות 5 מ-9 תסמינים: מצב רוח עצוב, ירידה משמעותית בהנאה /פעילויות (שני התסמינים הללו חייבים להופיע), שינויים בשינה ובתיאבון, פגיעה בריכוז, קושי לקבל החלטות, תשישות, שינויים פסיכו-מוטוריים ומחשבות על מוות ואובדנות. החומרה נקבעת על פי מספר התסמינים: 5 דיכאון מתון, 7 בינוני, 9 קשה. יש המון אנשים שמתפקדים היטב, אבל במאמץ גדול, ובסבל ניכר. הרבה פעמים הם שקופים ולא ערים לאפשרות שהם חולים בדיכאון.
"דיכאון יכול להיראות אצל מנכ"ל של חברה, אצל אימא מתפקדת, אצל אבא מתפקד, אצל אישה בעבודה בכירה שהם סובלים מדיכאון, ומתפקדים באורח מלא ואפילו תקין, אבל מאוד מאוד סובלים תוך כדי, החוויה היא שעושה אבל של קושי יומיומי נדרשים להמון כוח להמשיך בתפקוד הזה ואנחנו המון פעמים, הסביבה לא מבינה, או אפילו האדם עצמו לא מבין".
הוא מוסיף כי דיכאון עמיד נקבע אם החולה הגיב לטיפול (תסמיני הדיכאון ותפקודו השתפרו), שנעשה בתרופות או בשיחה. דיכאון עמיד מוגדר ככזה אם לא הגיב לשני קווי טיפול. מדובר על תקופת זמן של, לפחות, ארבעה חודשי טיפול (מינון ומשך אופטימליים נעים בין 6-8 שבועות).
פעמים רבות החולים בדיכאון שקופים, ואף אחד, כולל הם, לא יודע שהם חולים בדיכאון?
"ההתחלה של הטיפול בדיכאון היא במודעות ובתיקוף הרגשות. משום מה דווקא בפסיכיאטריה, אומרים לאנשים 'אין לך כלום, כי אין עדות מדידה'. לפעמים עריכת שינויים בחיים עשויים לסייע לאדם המתמודד עם דיכאון, למשל החלפת עבודה, או עריכת שינוי בחיי הזוגיות או בבית".
הדס, את מתמודדת עם דיכאון 23 שנים, על איזה רקע פרצה המחלה?
"כשהדיכאון התחיל הייתי אחרי לידת בתי השלישית. הייתי מאוד פעילה, רקדתי ריקודי עם, התנדבתי בקהילה הדתית לאומית. בישלתי ליולדות אחרות, ולפתע פתאום התחלתי להרגיש שכוחותיי הולכים ואוזלים. לא יכולתי לעשות דבר, והייתי יותר ויותר במיטה. היה לי קשה לי לטפל בילדות, הגדולה הייתה בערך בת שש, השנייה שנתיים וחצי, והתינוקת בת שלושה חודשים כשהתחיל".
האם את מתמודדת גם היום?
"דיכאון היא מחלה שלא חולפת, חשוב להבין שיש פה מהלכים שונים, דיכאון זה יותר מדבר כנראה יותר ממחלה אחת, ויש בהחלט אנשים שיש להם אפיזודה דיכאונית אחת שלא תשוב, נכון שלרוב אפיזודה יכולה להתחדש לאחר, זאת אומרת אנחנו רואים חזרה לפעמים של אפיזודת אבל הרווח בין האפיזודות חומרת האפיזודות זה דברים שהם מאוד משתנים והטיפול בה הוא קריטי כדי לאפשר כמה שיותר את אותו הרווח.
"הדיכאון שלי נמשך עד היום בעליות ומורדות. רוב הזמן אני מתפקדת ופעילה, לפעמים נוצר פתאום מצב משברי, כשאני מעמיסה על עצמי יותר מדי. לפעמים זה גם שילוב של דברים נוספים שקורים ביחד. ואז שוב חוזר מצב רוח ירוד וקושי בתפקוד. מטופלת תרופתית כל השנים בנוגדי דיכאון ומייצבי מצב רוח".
לצד ההתמודדות את עושה עבודת קודש בעמותת לשמה, מתי הצטרפת ומה עושה כיום?
"לפני כ-15 שנים החלה להתנדב בעמותת לשמה. לעמותה שני פרויקטים עיקריים שממומנים על ידי הג'וינט ומשרד הבריאות: "עמיתים מומחים" - מתמודדים שעובדים במחלקות פסיכיאטריות, ותומכים במאושפזים חדשים. ופרויקט "בחזרה הביתה", שמסייע למתמודדי נפש שמשתחררים מאשפוז להשתלב בחזרה בחיים".
הדס, איך מתמודדי הנפש מתייחסים להיותך מתמודדת בעצמך?
"האמירה של את לא יכולה להבין, לא תופסת לגבי. עוזר לי שאני מכירה את הדברים מיד ראשונה – רוב האנשים שאני מלווה יודעים על ההתמודדות שלי, סומכים עליי ואומרים 'אם את אומרת אז את יודעת'. חשוב להסביר, שהתמודדות נפשית יכולה להיות מנת חלקו של כל אחד, אין אף אחד שמוגן מזה. השכן בדלת ממול, הבוס שלך. זו נכות שקופה והרבה פעמים, אנשים לא יודעים על מתמודדים בסביבתם.
"בנוסף לכך, הסטיגמה המתייחסת לאלימות מתמודדי נפש - מחקרים מראים שהמצב הפוך, סיכוי טוב יותר שהם יסבלו מאלימות מאשר יפגינו אלימות. הם לא אנשים מסוכנים".
ד"ר טנא, שאלה אחרונה לסיום, מישהו שחושד, חושש שהוא בדיכאון, מה הוא צריך לעשות?
"היום אנחנו רואים כאן יותר אנשים שמעזים ומבינים שאין בריאות בלי בריאות נפשית. אז בהחלט חשוב לגשת לרופא משפחה אם יש איזושהי ירידה במצב רוח, קשיים בשינה, קשיים ליהנות מדברים, שינויים בתיאבון וכן הלאה. זו בהחלט הכתובת הראשונה, אבל אפילו לפני זה, חשוב לדבר עם אנשים בסביבה, להסביר שמשהו קורה. חשוב להיעזר, להישען על מסגרת התמך הטבעית שיש לרבים מאיתנו, על מי שיכול לעזור לנו, ואם זה לא עוזר אז בהחלט לפנות לאיש מקצוע. זה יכול להיות בהתחלה פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני, לא חייבים לרוץ ישר לפסיכיאטר, אם צריך גם מגיעים לפסיכיאטר שעוזר לווסת ונותן את הטיפול המתאים".
בשיתוף יאנסן
