ד"ר דניאל לוי לודמיר ז"ל, שנרצח בעת מילוי תפקידו כרופא ב-7 באוקטובר במרפאת השיניים בבארי, ניפץ בחייו הקצרים מדי כל תקרת זכוכית. בימים האחרונים ניפץ במותו תקרה נוספת כשמחקר שיזם התפרסם בכתב עת חשוב - יממה לפני יום הולדתו ה-37 שאותו יציינו היום (ו') משפחתו וחבריו. עמיתיו במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע מקבוצת כללית נאבקו לכלול במאמר שלהם דברי הספד - וקיבלו תגובה צוננת בניחוח אנטישמי מצד כמה כתבי עת בארה"ב ובאירופה - אבל לא ויתרו, וניצחו.
5 צפייה בגלריה
"להשאיר חותם אקדמי עם השם של דניאל". ד"ר דניאל לוי לודמיר ז"ל, שנרצח במרפאת בארי, וילדיו אמה וליאם
(צילום: אלבום פרטי)
"מעבר להנצחה שאנחנו עושים, יש גם משמעות להשאיר חותם אקדמי עם השם של דניאל", אמר ל-ynet ד"ר אורן זיו, רופא בכיר במחלקת אף אוזן גרון בסורוקה מקבוצת כללית. למרות האובדן הכבד והמציאות המורכבת, חבריו בבית החולים סורוקה החליטו להשלים את המלאכה - והביאו את המחקר לפרסום. ואכן, יום לפני תאריך יום הולדתו, הצליח ד"ר דניאל לוי לודמיר ז"ל להשאיר חותם אקדמי: המחקר שיזם והחל לעבוד עליו לפני הירצחו התפרסם בכתב עת רפואי בינלאומי, כששמו מתנוסס בגאווה כחוקר הראשי. "הפרסום בטיימינג הכל-כך מיוחד הזה, יום לפני שהיה אמור לחגוג יום הולדת 37, מרגש ושובר את הלב במקביל", אמרה אלמנתו ליהי לוי אינגבר בשיחה עם ynet.
5 צפייה בגלריה
פורסם המחקר של ד"ר דניאל לוי לודמיר ז"ל. הכותרת וההקדשה לזכרו - על רקע המרפאה שבה נרצח בבארי
(צילום: עיבוד מחשב)
דניאל וליהי (35), ושני ילדיהם, ליאם (4) ואמה (6), עברו להתגורר בבארי באוגוסט 2022, שנתיים אחרי שדניאל החל התמחות במחלקת אף אוזן גרון בסורוקה. הוא שימש ככונן במרפאת הקיבוץ. בבוקר 7 באוקטובר, שהה בביתו עם המשפחה כשהחלו להישמע יריות בקרבתם. בשעה 07:30, קיבל דניאל טלפון מהפרמדיקית עמית מן ז"ל, שביקשה ממנו להגיע למרפאת השיניים, שהפכה מאז אותו יום לאחד מסמלי הטבח. במשך שעות ארוכות שהה במרפאה וטיפל בפצועים, תוך שהוא מעדכן את אשתו ליהי. בשתי דקות לפני 14:00, התקבלה ממנו ההודעה האחרונה. דניאל נרצח בעת מילוי תפקידו כרופא ככל הנראה כתוצאה מהדף אחד הרימונים שנזרקו על ידי המחבלים במרפאה והתפוצצו.
5 צפייה בגלריה
הממ"ד שבו התחבאו בקיבוץ בארי ליהי לוי אינגבר, אלמנתו של ד"ר דניאל לוי לודמיר, וילדיהם
(צילום: אלבום פרטי)
המאמר "האם טיפול כירורגי לדום נשימה חסימתי בשינה אצל תינוקות ופעוטות בטוח?" הוא מחקר שדניאל יזם והוביל, אך לא זכה להשלים. המחקר החל כעבודת מדעי היסוד של ד"ר לוי לודמיר במסגרת התמחותו, בהנחיית פרופ' דניאל קפלן וד"ר דני יפית. ד"ר אורן זיו, רופא בכיר במחלקה, נרתם להשלמת המחקר יחד עם שותפים נוספים שאספו ועיבדו את הנתונים. "דניאל התחיל לעבוד על המחקר בזמן שלמד לבחינת האמצע בהתמחות שנקראת שלב א'", נזכרת ליהי. "הוא היה נרגש ומפוקס בעשייתו. דום נשימה היה נושא שהיה מוכר לו מילדות, ותחום הילדים תמיד היה רגיש עבורו, אז אני לא מופתעת שבחר דווקא בשאלה הזאת".
ד"ר אורן זיו מבית החולים סורוקהצילום: ההסתדרות הרפואית בישראל"מדי פעם היה מעדכן בהתקדמות ובצפי התוצאות, ואני הייתי מקשיבה בשקיקה, בוהה בתשוקה שלו ומתמלאת גאווה", היא מוסיפה. דניאל הספיק לסיים כמעט את כל שלב איסוף הנתונים, עד לאותו תאריך ארור - 7 באוקטובר. "היה לנו רק את הדאטה, כי את זה הוא עוד הספיק לשלוח", מספר ד"ר זיו. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, טס ד"ר זיו לאנגליה לשנה וחצי לתקופת מחקר. "עוד לפני שטסתי, פגשתי את ליהי אלמנתו של דניאל ואמרתי לה שאני לוקח את הפרויקט עליי, שנכתוב מזה מאמר ונפרסם אותו".
השלימו את העבודה שדניאל התחיל
ד"ר זיו לא אכזב. הוא לקח לידיו את טבלת האקסל עם הנתונים שאסף ד"ר לוי לודמיר, גייס כמה מתמחים, חברים קרובים של דניאל ויחד המשיכו את העבודה שהוא התחיל לפני הירצחו. לפני כמה חודשים עדכן בהתרגשות את ליהי שהעבודה הושלמה.
בסיום העבודה החל ד"ר זיו לשלוח את המאמר לכמה כתבי עת רפואיים חשובים, אך לדבריו חלק מהם החזירו תשובה באופן מידי, "בלי לקרוא בכלל את המאמר". ד"ר זיו מסביר שמלבד שמו של דניאל שהופיע ראשון מבין החוקרים, הם החליטו להוסיף במחקר גם הקדשה לזכרו. "זה היה לי מאוד חשוב, אז בתודות כתבנו: 'לזכרו של אהובנו ד"ר דניאל לוי, שנרצח באכזריות ב-7/10/2023 בעת שטיפל בחולים במרפאה של קיבוץ בארי'. היו כמה כתבי עת שהחזירו לי את זה, באמת תוך שנייה, ואמרו 'זה מקומי מדי, זה לא מעניין את כתב העת שלנו', בניסוח מאוד אמריקני-אירופאי, אבל ברור שזה נטו אנטישמיות מאחורי הדבר הזה", הוא אומר.
"לפעמים אתה שולח מאמר על ההבדל למשל בין אוכלוסיות בישראל בדום נשימה בשינה, וזה אני יכול להבין שיטענו שזה לא מעניין את כל העולם, אבל מה שעשינו פה סופר מיוחד, ואף אחד לא עשה את זה לפנינו", הוא מדגיש.
לאחר כמה ניסיונות, בשבוע שעבר התבשרו החוקרים שהמאמר התקבל לכתב עת רפואי נחשב בשם "Clinical Otolaryngology", ואתמול (יום ה') בבוקר הוא פורסם. "פתאום ב-06:30 בבוקר ראיתי שהמאמר התפרסם, והתברר לי שיום למחרת אמורים לציין את יום ההולדת של דניאל. אפילו לא ידעתי, זה יצא באמת בסמיכות משוגעת", אומר ד"ר זיו. "פרסמתי יותר מ-40 מאמרים, אבל אני חושב שחוץ מהמאמר הראשון, זה המאמר היחיד שבאמת התרגשתי ממנו".
ליהי לוי אינגבר: "ימי ההולדת המשפחתיים, ובטח של דניאל, הם ימים מורכבים מאוד. כבר כמה ימים שאני מרגישה פיזית את הגוף. אני חווה חולשה ועייפות ששואבים אותי למטה, והרבה מאוד בכי. ניפגש עם החברים שלו לעשות על האש בבית שלנו, נחתוך את העוגה שהוא הכי אהב, נצחק, ניזכר ונבכה"
כאמור, היום היה אמור דניאל לחגוג את יום הולדתו ה-37. "ימי ההולדת המשפחתיים, ובטח של דניאל, הם ימים מורכבים מאוד. כבר כמה ימים שאני מרגישה פיזית את הגוף. אני חווה חולשה ועייפות ששואבים אותי למטה, והרבה מאוד בכי", מספרת ליהי. לדבריה, המשפחה בחרה לחגוג את היום באופן שבו דניאל היה חוגג. "אנחנו ניפגש עם החברים שלו לעשות על האש בבית שלנו, נחתוך את העוגה שהוא הכי אהב, נצחק, ניזכר ונבכה".
היא מוסיפה שתזמון פרסום המחקר רק מגדיל את מנעד הרגשות. "זו גאווה עצומה שממלאה את הלב, אבל זו גם תזכורת לחוסר הכול כך גדול שלו בחיים שלנו, ולפספוס של כל מה שעוד יכול היה לעשות עבור האנושות".
על מה המחקר?
המחקר החשוב של ד"ר דניאל לוי לודמיר ז"ל ועמיתיו מתמקד בניתוח שנועד לפתור את בעיית דום הנשימה בשינה - אחת מהפרעות הנשימה השכיחות ביותר בתינוקות וילדים, שמתבטאת בין השאר בנחירות ובהפסקות נשימה. ההפרעה מתרחשת לרוב בגילי 8-2, ונגרמת כתוצאה מחסימה של מעברי האוויר באזור האף האחורי והלוע על ידי שקד שלישי (אדנואיד) מוגדל. "ניתוח להסרת האדנואיד די נפוץ מעל גיל שנתיים, אלא שמתחת לגיל שנתיים יש חשש מאוד גדול לעשות אותו", מסביר ד"ר זיו.
לדבריו, ד"ר לוי לודמיר הגיע להתייעץ איתו בטרם החל את המחקר, כדי להוכיח שגם מתחת לגיל שנתיים ניתן לבצע את הניתוח הזה, וכי אין סיכון משמעותי לסיבוכים או דימומים. "בהתחלה הוא תכנן לאסוף 4,000 מקרים לצורך המחקר, אבל אמרתי לו שאי אפשר לסיים כזו עבודה, שזה לא אנושי, ולכן עיצבנו את המחקר באופן שונה במקצת, והוא יצא לדרך", נזכר ד"ר זיו.
ד"ר אורן זיו: "מעבר להנצחה שאנחנו עושים, יש גם משמעות להשאיר חותם אקדמי עם השם של דניאל. אני בטוח שגם לו זה היה מאוד חשוב שהדבר הזה יצא לפועל, ולדעת שהוא השקיע והשפיע"
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שנערך בבית חולים סורוקה וכלל 419 ילדים שעברו את הניתוח: 61 תינוקות (עד גיל שנה), 147 ילדים בגילי שנה עד שנתיים, ו-211 ילדים מעל גיל שנתיים שהיוו את קבוצת הביקורת. במסגרת המחקר נעשתה השוואה סטטיסטית בין כלל הילדים בכמה פרמטרים: משך אשפוז, צורך באשפוז בטיפול נמרץ, חזרה למיון, סיבוכים (דימום, חום, התייבשות), וצורך בניתוח חוזר במהלך עשר שנים. מהממצאים עלה כי תינוקות מתחת לגיל שנתיים אושפזו ליותר זמן אחרי הניתוח, אך לא נמצא הבדל משמעותי בשיעור סיבוכים כמו דימום, חום או התייבשות בין הקבוצות.
"ההבדל המשמעותי היחידי שמצאנו הוא שאצל ילדים קטנים מאוד, קיים סיכוי גבוה יותר שהשקדים יגדלו חזרה", מסביר ד"ר זיו. לדבריו, הממצאים מעידים כי באופן כללי ניתוחים לטיפול בדום נשימה חסימתי בשינה, בילדים מתחת לגיל שנתיים, בטוחים, אך דורשים מעקב צמוד והסבר להורים על האפשרות לניתוח נוסף בעתיד.
השאיר חותם
הוא מדגיש כי מדובר במחקר ייחודי עם משמעות רחבה. "כיום תורי ההמתנה לניתוחים האלה מאוד ארוכים, ומתחת לגיל שנתיים לרוב יש צורך לבצע אותו בבית חולים, ואפילו לשריין טיפול נמרץ, מה שהופך את ההמתנה לארוכה עוד יותר", מסביר ד"ר זיו. "הילדים באמת סובלים מזה, זה מפריע להם בהתפתחות, בגדילה, לפעמים אפילו בדיבור, והמשמעות של הממצאים היא שניתן לבצע את הניתוח גם מחוץ לבית החולים, ולא חייב טיפול נמרץ בגלל שמדובר בניתוח בטוח גם בגילים צעירים יותר, והדבר יכול לסייע בהגדלת הזמינות לניתוח".
5 צפייה בגלריה
"נצחק, ניזכר ונבכה". ליהי וילדיה אמה וליאם ממשיכים בדרכו של דניאל ז"ל
(צילום: עוז מועלם)
ד"ר זיו מדגיש עד כמה היה לו חשוב להמשיך את המחקר שדניאל התחיל. "בסופו של דבר, אחרי שאנחנו עוברים מן העולם, לא נשאר מאיתנו הרבה, ואני חושב שמעבר להנצחה שאנחנו עושים, יש גם משמעות להשאיר חותם אקדמי עם השם של דניאל. אני בטוח שגם לו זה היה מאוד חשוב שהדבר הזה יצא לפועל, ולדעת שהוא השקיע והשפיע".
פרסום המאמר הייחודי הזה הוא עוד אות כבוד לסורוקה, מרכז-העל היחיד בדרום הארץ שפעל בשנתיים של מלחמה באופן חסר תקדים ומעורר השתאות, ספג פגיעה קשה במלחמה עם איראן - ועדיין הצליח לשמר כוח אדם איכותי ותרבות של מצוינות ומחקר שנטמעה גם באישיותו של דניאל ז"ל.
ד"ר דניאל לוי לודמיר נחקק על לוח ליבם של עמיתיו כאדם חרוץ וצנוע. "הוא הגיע אלינו בזמנו לוועדת קבלה לקראת ההתמחות, וכולם עפו עליו", נזכר ד"ר זיו, "לי היה ממש ברור שהוא זה שצריך להתקבל, וכך קרה. מההתחלה ראו שהוא סופר רציני, משקיען. הוא היה בחור מקסים, והיה תענוג לעבוד איתו וללמד אותו".
