בשיתוף BMS
ראיון עם ד"ר מרינה קופצ'יק באולפן ynet
המציאות הישראלית בשנים האחרונות, ובפרט מה-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת, הציפה משבר בריאות נפש לאומי וחסר תקדים. בעוד השיח הציבורי והתקשורתי ממוקד כמעט כולו בהתמודדות עם חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה (PTSD), נדמה שדווקא המתמודדים עם מחלות נפש קשות וכרוניות, כמו סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית, נדחקים לשוליים.
למרות העלייה הדרמטית במצוקה הנפשית הכללית והיקף התחלואה הגובר, הנתונים מציגים תמונה עגומה: מתקציב סל שירותי הבריאות מוקצים לתחום הפסיכיאטריה פחות מ-2% בלבד. כעת, על רקע פיתוחן והגעתן של טכנולוגיות חדשות ומנגנונים טיפוליים פורצי דרך לתחום, עולה הדרישה ממערכת הבריאות וממקבלי ההחלטות לשנות תפיסה.
"ההתמודדות שלהם הפכה קשה פי כמה"
"המציאות הישראלית מאז ה-7 באוקטובר נמצאת במצב מאוד מאתגר, במיוחד מבחינת מצב בריאות הנפש הלאומי", מסבירה ד"ר מרינה קופצ'יק, יושבת ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש באר יעקב, שבנס ציונה. "המלחמה, המתח הנפשי הכרוני, הפציעות בגוף ובנפש, הביאו לזינוק חסר תקדים במספר המתמודדים עם פוסט-טראומה, חרדה ודיכאון. אבל גם לפני ה-7 באוקטובר המצב לא היה מזהיר. מערכת בריאות הנפש התמודדה עם מחסור חמור בתקציבים ובכוח אדם, במיוחד כשמדובר במתמודדים עם מחלות נפשיות קשות יותר".
ד"ר מרינה קופצ'יק, יושבת ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש באר יעקבאולפן ynetד"ר קופצ'יק מבקשת להפנות את אלומת האור דווקא אל אותם מתמודדים כרוניים: "מתמודדים עם מחלות נפש כרוניות - סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) ומצבים פסיכוטיים שונים. האנשים האלה הרבה פעמים נשארים שקופים. אם הייתה להם התמודדות קשה לפני המלחמה, עכשיו ההתמודדות שלהם קשה על אחת כמה וכמה. זה כולל את המטופלים, וגם את המשפחות שלהם, שרוב הנטל נופל עליהן".
מסקירה שחיבר הכלכלן גדי רוזנטל, אב למתמודד עם סכיזופרניה ויו"ר עמותת משפחות בריאות הנפש, עולה כי לאורך שנים מוקצים פחות מ-2% מתקציב סל התרופות לפסיכיאטריה. הנתון הזה מתורגם למחסור הולך ומתמשך באפשרויות הטיפול. "ומייצר פער בלתי סביר ובלתי מוצדק", אומרת ד"ר קופצ'יק. "איך התחלואה הפסיכיאטרית והנטל על החברה הישראלית פוגשים תקציב של 2% בלבד? זו באמת סיטואציה בלתי נסבלת".
כשוועדת הסל מתכנסת מדי שנה, היא נוטה לתעדף תרופות המוגדרות כ"מצילות חיים", בעיקר בתחומי האונקולוגיה והמחלות הקשות. אולם הטיפול הפסיכיאטרי אינו עוסק רק באיכות חיים, אלא בהצלת חיים ממש. "תרופות שמשפרות את איכות החיים של המטופל ומביאות אותו לאפשרות להשתקם ולחזור לקהילה הן מצילות חיים", מדגישה ד"ר קופצ'יק. "מחלות פסיכיאטריות קשות מהוות סיכון רציני לא רק למשפחה, אלא לחברה כולה. טיפול במחלות האלה באמצעות תרופות וטכנולוגיות חדשות מונע פגיעה בגוף ובנפש ומניעת אובדנות וזה כן מציל חיים. נכון לעכשיו, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה הרבה פעמים אנחנו נאלצים להשתמש בתרופות ישנות, בנות עשרות שנים, כי אלו האופציות שיש לנו. לכן כל חידוש הוא מבורך".
התקווה שבחדשנות: לשנות את חייהם של המטופלים והמשפחות
בתחום שבו פריצות דרך רפואיות הן אירוע נדיר יחסית, כניסתן של טכנולוגיות חדשות ותרופות בעלות מנגנוני טיפול מתקדמים, מביאה איתה בשורה של ממש. מעבר להתמודדות עם תופעות הלוואי הקשות של התרופות הוותיקות, החדשנות הרפואית נושאת בחובה את המפתח לאיזון ולשיקום, ומציעה הזדמנות אמיתית לחזור למעגל העבודה, ללימודים ולאורח חיים שגרתי ככל הניתן.
הבשורה הטיפולית אינה עוצרת במתמודד עצמו - היא מקרינה על המעגל המשפחתי והחברתי כולו. אם נצליח להביא יותר תרופות חדשות, יותר טכנולוגיות חדשות, נוכל לשפר גם את איכות החיים של המטופל ולא רק, אלא גם המשפחה", מדגישה ד"ר קופצ'יק.
בדבריה היא משרטטת את המציאות המורכבת שבה חיות המשפחות המלוות, שבה הנטל הטיפולי והשחיקה הנפשית מתורגמים לעיתים קרובות לצמצום היקפי משרה, לפגיעה קשה בפרנסה ולבידוד חברתי. במקביל, גם הצוותים הרפואיים חשים תסכול עמוק כשהם נותרים ללא מענה אופטימלי עבור המטופלים שלהם. "חדשנות בכל התחום הזה יכולה לטפל באמת בכל הדברים האלה", מסכמת ד"ר קופצ'יק, ומדגישה כי הפוטנציאל שבטכנולוגיות החדשות הוא זה שיכול לחולל את השינוי היסודי בעולם בריאות הנפש.
קריאה למקבלי ההחלטות: "להתאים את התקציב לתחלואה"
לקראת דיוני ועדת סל התרופות הקרובים, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה משגרת מסר חד-משמעי לדרגים המקצועיים והפוליטיים:
"ועדת סל התרופות צריכה לקחת בחשבון ולהגדיל את התקציבים. לא ייתכן שאנחנו נשארים עם 2% בלבד בסל התרופות. בנוסף, אני חושבת שבוועדת הסל צריך להשתתף גם פסיכיאטר. לפני מספר שנים היתה נציגה שלנו בסל, באופן חד-פעמי. אני מבינה שאי אפשר שכל המקצועות ייוצגו, אך כיום התקצוב חייב לבוא לידי ביטוי בהתאם לתחלואה הנפשית ולנטל על החברה. אנחנו רוצים לטפל לא רק במטופל עצמו, אלא גם במשפחה ובחברה הישראלית".
בשיתוף BMS, ללא מעורבות בתכנים.
