במשך יותר מעשור חיה לי-חן מילר (40) עם גידול נדיר בלסת התחתונה. מה שהתחיל כבליטה קטנה ולא כואבת, הפך במשך השנים לבעיה רפואית מורכבת ששינתה את חייה של לי-חן מן הקצה לקצה. הגידול גרם לחסר עצם הלסת ואובדן שיניים, שפגעו בהדרגה ביכולתה לאכול, לדבר ואפילו לחייך.
לפני כשבועיים, אחרי שנים של טיפולים, עברה מילר במרכז הרפואי שיבא (תל השומר) ניתוח ייחודי שנועד להשלים את חסר העצם האחרון שנותר בלסת שלה - שלב שאמור לאפשר את שיקום השיניים ולסמן את סיומו של מסע רפואי ארוך ומורכב, שבסיומו היא צפויה לשוב לתפקוד מלא. "עברתי הרבה כדי להגיע לכאן, זה רגע מאוד מרגש עבורי. הילדים שלי שאלו: 'אמא, זה אומר שעכשיו באמת יהיו לך שיניים?'", סיפרה לי-חן בדמעות בשיחה עם ynet, יממה לפני הניתוח.
"לא רציתי לוותר על הלסת שלי"
מילר, אם לשלושה ילדים, נולדה בישראל, אך גדלה רוב חייה בטנזניה. לפני כשש שנים שבה לישראל, לאחר שהתגרשה. לדבריה, עוד כשחיה בטנזניה חשה בבליטה חריגה בלסת התחתונה. "זה היה סוג של פצע פנימי, גדול ורך. זה לא כאב, אבל הרגשתי את זה, כמו בליטה קשה", היא מתארת. עם הגעתה לישראל, החלה הבליטה לגדול משמעותית. "חשבתי שזה קשור למתח וללחץ שנבעו מעלייה לישראל עם שלושה ילדים לבד". מילר סיפרה על הבליטה החריגה לאחיותיה, שעודדו אותה לגשת במיידי לבירור רפואי. "הלכנו לבית חולים בצפון, אבל הם הסתכלו על הבליטה ואמרו שהם לא מטפלים במקרים כאלה. זה היה מלחיץ כי הבנו שמדובר כנראה במשהו מאוד מורכב".
לאחר שהופנתה לשיבא ועברה סדרת בדיקות, התברר כי היא סובלת מאמלובלסטומה - סוג לא סרטני ונדיר של גידול עצמות, שמתפתח לרוב בעצמות הלסת. גידולים אלה נוטים להתפתח לאורך זמן, ועלולים לגרום לכאב, שיניים רפויות ואף לעיוות הפנים. "גידולים או טראומה באזור הפנים, המשמעות שלהם היא לא רק המחלה עצמה, אלא פגיעה באיבר שקובע את הזהות שלנו, דבר שיכול לשנות מהלך חיים שלם", מסביר ד"ר אריאל הירשהורן, מומחה בכיר במחלקת כירורגיית הפה והלסת בשיבא.
מילר: "את מסתובבת בלי עצם בלסת, מפחדת שיתנו לך מכה עם התיק באוטובוס בפנים, ולא תהיה לך לסת בכלל... אמרתי לד"ר הירשהורן שהבן שלי עולה לתורה בעוד כמה חודשים, שאני חייבת שיניים. אני הכי מחכה לחייך בבר מצווה של הבן שלי, להחזיר את מה שנלקח ממני"
תחילה הציעו הרופאים כריתה רחבה של הגידול, שמשמעותה כריתה של רוב הלסת, שכן הגידול מצוי בתוך העצם ובלתי נפרד ממנה, ולאחר מכן שחזור הלסת באמצעות עצם ורקמות שנלקחות מהרגל או מהאגן. מדובר בפתרון מקובל במקרים כאלה, אך כזה שכרוך בסיכון לסיבוכים, ועלול להותיר פגיעה תפקודית ואסתטית ארוכת טווח.
אלא שלי-חן ביקשה מהרופאים לבדוק האם קיימת דרך אחרת, פחות אגרסיבית, ובשיבא החליטו לנסות גישה שונה: לא למהר לכרות באופן רדיקלי את הגידול, אלא לשלב טיפול תרופתי מתקדם עם סדרה של ניתוחים, במטרה להסיר את הגידול בהדרגה, ולאפשר בכל פעם לגוף לבנות את עצם הלסת מחדש בעצמו, "לאפשר לגוף להחזיר את מה שאבד", אומר ד"ר הירשהורן.
כמי שעומד בראש המרפאה לרפואה רגנרטיבית בשיבא, מדגיש ד"ר הירשהורן כי השילוב בין טיפול תרופתי לבין כירורגיה זעיר-פולשנית, מסייע לרקמות לחזור למצבן הטבעי טרום הפגיעה, ומפחית את הצורך בכריתה נרחבת. לדבריו, העיקרון המנחה הוא ריפוי המחלה תוך שמירה מירבית על הרקמות הקיימות, ושימור התפקוד והאסתטיקה של עצמות הפנים. "מדובר בטיפול שמבוסס על צוות רב-תחומי, המאפשר להסתכל על האתגר מכיוונים שונים ולקבל נקודת מבט רחבה ומערכתית". מי שהוביל את הטיפול האונקולוגי והתרופתי החדשני במחלה הוא ד"ר איתן בן עמי, מנהל המכון האונקולוגי בשיבא.
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר אילת די-סגני, ד"ר אריאל הירשהורן, ד"ר רון בורנשטיין, סגן מנהל בנק הרקמות, וליאור כהן, מעצבת רפואית ממעבדת התלת-ממד של שיבא
(צילום: נעמה פרנק עזריאל)
במסגרת ההליך, נלקחה ביופסיה מהגידול ובהמשך בוצע ריצוף גנטי, המאפשר לזהות מוטציות בגידול עצמו, כך הותאמה ללי-חן תרופה ביולוגית מכוונת למוטציה, אותה נטלה במשך כשנה. "הגידול היה עצום ותפס את רוב הלסת התחתונה, אז לא יכולנו לבצע ניתוח אחד, לתת טיפול תרופתי ולסיים את הסיפור, ולכן החלטנו על ביצוע הטיפול בשלבים קטנים ומבוקרים שכללו טיפול תרופתי, ובמקביל כל מספר חודשים עברה לי-חן ניתוח שהסיר חלק ממנו", מסביר ד"ר הירשהורן.
"לא האמנתי שזה יהיה עד כדי כך קשה, שאעבור כל כך הרבה ניתוחים. כל ניתוח כלל החלמה של חודש, שבו את יכולה לאכול רק מזון רך וקל, את מתעוררת בלילות מדימומים וכאבים עצומים כל הזמן. לא זוכרת יום שאני בלי משככי כאבים"
לי-חן מתארת את הקשיים שליוו את התהליך הארוך. "את מסתובבת בלי עצם בלסת, מפחדת שיתנו לך מכה עם התיק באוטובוס בפנים, ולא תהיה לך לסת בכלל, ובמקביל מתמודדת עם ההשלכות הנפשיות".
שש שנים של ניתוחים, כאבים ואמונה
בפברואר האחרון, לאחר שש שנים וארבעה ניתוחים, התבשרה לי-חן כי הגידול הוסר בשלמותו, ובמקביל באופן כמעט בלתי נתפס, רוב עצם הלסת כבר נבנתה מחדש באופן טבעי. "הרגשתי שזה ממש נס משמיים", היא אומרת.
"לא האמנתי שזה יהיה עד כדי כך קשה, שאעבור כל כך הרבה ניתוחים", היא מוסיפה. "כל ניתוח כלל החלמה של חודש, שבו את יכולה לאכול רק מזון רך וקל, את מתעוררת בלילות מדימומים וכאבים עצומים כל הזמן. לא זוכרת יום שאני בלי משככי כאבים". לדבריה, לאורך השנים נשאלה לא פעם אם היא רוצה להפסיק את התהליך ולחזור לאופציה הראשונה - כריתה מלאה של הלסת ושחזור, אך למרות הקושי, נותרה חזקה והאמינה ברופאים ובתהליך.
7 צפייה בגלריה
עצם גמישה שהוכנה בבנק הרקמות שתשמש כפלטת קיבוע ממתכת כך שהמשתל יהיה עשוי מחומרים ביולוגיים
(צילום: יחידת הצילום שיבא)
אף שהלסת נבנתה ברובה מחדש, לי-חן נדרשה גם לתהליך של שיקום השיניים שאיבדה במהלך הדרך. "מעבר לכאבים ולימים שלא יכולתי אפילו ללעוס, חוסר השיניים פגע מאוד בביטחון העצמי שלי. לא יכולתי לחייך, הזנחתי את עצמי, בעבודה הייתי תמיד בתפקידים שאין בהם קשר עם אנשים בגלל הפה שלי", היא מתארת.
לאחרונה הושלם שיקום השיניים בחלק האחורי של הלסת. עם זאת, בחלק הקדמי נותר עדיין אזור מצומצם שבו קיים חסר משמעותי בעצם, שמונע את שיקום השיניים גם שם ופוגע באיכות חייה. "אמרתי לד"ר הירשהורן שהבן שלי עולה לתורה בעוד כמה חודשים, שאני חייבת שיניים".
כשטכנולוגיה פוגשת רפואה רגנרטיבית
בשיבא פעלו בחודשים האחרונים במרץ במעבדת התלת-ממד של בית החולים, בבנק הרקמות ובמחלקת פה ולסת כדי למצוא פתרון מתאים להשלמת חסר העצם. בסופו של דבר, הודפס מודל תלת-ממדי של הלסת של לי-חן על בסיס סריקות CT, ונבנה משתל ביולוגי משבבי עצם מבנק הרקמות, כאשר גם הקיבוע עצמו הורכב משבבי עצם, וללא שימוש במתכת כלל. המטרה: שהחומר הביולוגי ייספג באזור ויעודד את הגוף להצמיח עצם חדשה באופן טבעי.
ד"ר הירשהורן: "הגידול היה עצום ותפס את רוב הלסת התחתונה, אז לא יכולנו לבצע ניתוח אחד, לתת טיפול תרופתי ולסיים את הסיפור, ולכן החלטנו על ביצוע הטיפול בשלבים קטנים ומבוקרים שכללו טיפול תרופתי, ובמקביל כל מספר חודשים עברה לי-חן ניתוח שהסיר חלק ממנו"
הניתוח הייחודי נערך בבית החולים שיבא לראשונה לפני כשבועיים, ולדברי ד"ר הירשהורן, בתוך כמה חודשים צפויה לי-חן לשוב לתפקוד ולמראה מלא. "עד עכשיו העצם שלה גדלה באופן ספונטני, ולכן לא רצינו להשתמש בקיבוע בעזרת מתכת, אלא בחומר שיעודד את הגוף להצמיח גם שם עצם", הוא מסביר. "במקרים רבים משתמשים בתחליפי עצם ובחלבונים שמעודדים גדילה, אבל במקרה הזה לא רציתי להשתמש בהם משום שהיה באזור הזה גידול, וזה לא בטיחותי מספיק ועלול היה להביא להישנות המחלה. הייתי צריך משהו שייתן צורה מתאימה, ולא רציתי להשתמש בחומר זר כדוגמת מתכת".
ד"ר אילת די סגני, מנהלת בנק הרקמות והנדסת שתלים בשיבא מוסיפה: "כשד"ר הירשהורן פנה אליי עם המקרה המאתגר של לי-חן, מיד ד"ר רון בורנשטיין ואני נרתמנו למשימה. היה ברור שזה מקרה שדורש פתרון לא-קונבנציונלי וחשיבה יצירתית מחוץ לקופסה". לדבריה, הפתרון היה לקחת מוצרים קיימים ולחבר אותם קצת אחרת. "במעבדת התלת-ממד של בית החולים יצרו מודל מותאם אישית של האזור, באמצעותו ייצרנו משברי עצם מתורם מבנק הרקמות שבבי עצם קטנטנים, ערבבנו אותם עם דבק ביולוגי, וכך יצרנו עיסה מעצם שעוצבה בתבנית מותאמת אישית לחסר עצם של המטופלת. היתרון בגישה הזו הוא שהמשתל מאה אחוז ביולוגי, חזק ויציב, ובניגוד למשתל סינתטי - בתהליך ההחלמה הוא יוכל להתחלף בהדרגה לעצם אמיתית. בנוסף, בתהליך מותאם אישית במעבדה יצרנו רצועות עצם גמישות ששימשו לעיגון המשתל".
"אם יהיו לי שיניים - זה יהיה נס"
שעות ספורות לפני כניסתה לניתוח, התקשתה לי-חן להסתיר את ההתרגשות. "אני לא מאמינה שזה הסוף, אני עדיין בפחדים נוראיים שאדרש לעוד ניתוחים", אמרה. "אם הד"ר יצליח לעשות את זה, ותוך מספר חודשים יהיו לי שיניים ואחזור לחיים רגילים, זה יהיה נס. אני מקווה שהציפיות שלי לא גבוהות מדי, אבל יש בי אמונה".
"לפעמים אנחנו ממהרים לבחור בדרך 'הקלה', אבל קיבלתי בשיבא חיבוק וסיוע רפואי לאורך כל השנים האלה, וזה נתן לי כוח להאמין ברופאים", היא מוסיפה. לדבריה, "אני הכי מחכה לחייך בבר מצווה של הבן שלי, להחזיר את מה שנלקח ממני, וגם לאכול המבורגר שלא יכולתי לאכול במשך שנים. אני רוצה להראות לילדים שכשנלחמים ומאמינים אפשר להתגבר על הכל".
כאמור, הניתוח המורכב נערך לפני כשבועיים ועבר בהצלחה, ולי-חן שוחררה מבית החולים בשבוע שעבר. "קשה לי להאמין שזה מאחוריי, כי ייקח לי זמן לחזור לתפקוד, אך אני מלאת אמונה ואופטימיות", היא מספרת.
