"אחרי שהתגברתי על סרטן עיקש שחזר לגוף שלי חמש פעמים, עמדתי למות דווקא מזיהום. האמת? ממש לא הרגשתי רע. תפקדתי בלי כאבים, כשכל המשאבים שלי מופנים להכנות לחתונה של הבת האמצעית. הרופא באיכילוב – לשם הפנתה אותי רופאת המשפחה שלי מבאר שבע – אמר לי: 'שירלי, תקדימי את החתונה, כי אני לא יודע אם תגיעי אליה בעוד חודשיים. אני לא צובע את המציאות בוורוד ולא משלה אותך. אני מעדיף שתהיי בחתונה'".
היא קיבלה את הבשורה הקשה שנחוותה, לדבריה, כלהב משונן שננעץ בלבה, כשהיא כלל לא הייתה מודעת למצבה האנוש. "הגעתי עצמאית לגמרי לטיפול בזיהום, ופתאום מבשרים לי שאני על ימים שאולים?"
4 צפייה בגלריה
"אני עדיין לא מאה אחוז, אבל אוכל בשבוע הבא ללוות את הבת שלי לחופתה". שירלי איצקוביץ
(צילום: מאיר אבן חיים)
הגורמים לזיהום המסכן חיים שהתפתח בגופה של שירלי איצקוביץ (52), נשואה ואמא לשלוש, נבטו כבר ב-2003, כשאובחנה עם סרטן שד גרורתי. "עברתי כריתת שד ואת סדרת הטיפולים הקשה, הכוללת כימותרפיה והקרנות, ונרגעתי מהידיעה שהתגברתי על המחלה הקשה הזאת". אחרי שלוש שנים אובחן אותו סוג סרטן בשד השני, והיא עברה שוב את אותו פרוטוקול טיפולי קשה. "נרגעתי, כי יש לי רק שני שדיים, והם נכרתו ושוחזרו, אז את שלי שילמתי. עוד לא ידעתי שהתשלום הוא קצר מועד – לשנתיים בלבד – שאחריהן שוב אובחנה חזרת הסרטן באזור השד הראשון שכבר נכרת".
שירלי איצקוביץ: "היו לי ארבע שנים טובות של שקט, ואז שוב החיים שלי הם טרמפולינה, כשהתגלה שהסרטן הגיע גם לעצם בית החזה. גיליתי פצעון קטנטן באזור ההקרנה שהתחיל להפריש, כלום לא עזר והתחלתי לנדוד בין רופאים אבל אף אחד מהם לא סיפק לי מידע או המלצה טיפולית"
שוב נכנסה איצקוביץ לסבב טיפול אונקולוגי שמיתן את חזרת הסרטן לארבע שנים. "היו לי ארבע שנים טובות של שקט, ואז שוב החיים שלי הם טרמפולינה, כשהתגלה שהסרטן הגיע גם לעצם בית החזה". היא טופלה בקרינה עוצמתית על אזור החזה והבחינה בכוויה באזור המוקרן. "ככל שעבר הזמן גיליתי פצעון קטנטן באזור ההקרנה, שבמהלך כמה שבועות התחיל להפריש".
בבית החולים שבו טופלה לאורך כל שנות מחלתה התייחסו לפצעון כאל פצע אונקולוגי שטופל בהתאם. "אבל ראיתי שכלום לא עוזר, ומה שהיה פצעון כשאני תחת טיפול התפתח לחור שרואים דרכו את עצם בית החזה. התחלתי לנדוד בין רופאים, ואף אחד מהם לא סיפק לי מידע או המלצה טיפולית".
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר מיכאל פאר, ד"ר שרבל עזאם, שירלי איצקוביץ וד"ר דניאל קידר
(צילום: ליאור צור. באדיבות דוברות איכילוב)
עד שביולי 2025 החלה הדרמה הרפואית: מטיפול בפצע הקרינה, מצבה של איצקוביץ התדרדר ורופאת המשפחה הפנתה אותה למרכז הרפואי איכילוב. במרפאת החוץ של המחלקה הפלסטית היא פגשה את ד"ר דניאל קידר, מנהל השירות לשחזורים מורכבים במחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב ואחד מהרופאים החתומים על הצלת חייה. "היא נשלחה להדמיות שמפענוחן נראה שהתפתח נמק על הסטרנום – עצם בית החזה – והוא התפשט לצלעות הסמוכות. כבר הבנתי שהניתוח שנציע לה יהיה אתגר מטורף", הסביר ד"ר קידר, שזימן לייעוץ את מנהל המחלקה לניתוחי חזה באיכילוב, ד"ר מיכאל פאר.
"פגשתי את המטופלת במחלקה לפלסטיקה והתעדכנתי שהיא לקתה בזיהום תת-עורי בעקבות ההקרנות שקיבלה", מספר ד"ר פאר. "בית החזה שלה היה שקוע ומפריש, כשההרס שנגרם מהנמק בסטרנום פגע גם בעצמות ובשרירים שהיו מזוהמים".
ד"ר מיכאל פאר: "שטחתי בפני שירלי שתי אופציות: טיפול שמרני במשחות ובתרופות, או ניתוח נרחב. כשלעצמי אמרתי שמצבה הכללי טוב בסך הכול, וטיפול כרוני בפצע יאפשר לה לחיות, בעוד שניתוח הוא הליך דרמטי שעלול לסכן את חייה, ומה שאני עושה זה לסכן את חייה ביודעין כדי לשפר את איכותם"
למרות מצבה, התלבט ד"ר פאר סביב החלטה טיפולית גורלית שאותה שיתף עם איצקוביץ: "שטחתי בפניה שתי אופציות: טיפול שמרני במשחות ובתרופות, או ניתוח נרחב. כשלעצמי אמרתי שלמרות הנמק הנרחב, מצבה הכללי טוב בסך הכול, וטיפול כרוני בפצע יאפשר לה לחיות, בעוד שניתוח הוא הליך דרמטי שעלול לסכן את חייה, ומה שאני עושה זה לסכן את חייה ביודעין כדי לשפר את איכותם".
4 צפייה בגלריה
"אחרי שהתגברתי על סרטן עיקש שחזר לגוף שלי חמש פעמים, עמדתי למות דווקא מזיהום". שירלי איצקוביץ
(צילום: מאיר אבן חיים)
בפועל, המטופלת והרופא לא הספיקו להחליט על הבחירה הטיפולית, כשמצבה התדרדר: סימני הדלקת בדם עלו, היא פיתחה חום והתאשפזה לקבלת טיפול אנטיביוטי נרחב דרך עירוי. אופציית הניתוח הפכה למחייבת לשם הצלת חייה.
כלוב צלעות מודפס בתלת-ממד
הרופאים נערכו לניתוח, ובשל האתגר המורכב העומד בפניהם התכנסו שניהם יחד עם ד"ר שלמה דדיה, אורתופד אונקולוגי ומנהל מרכז לוין לחדשנות כירורגית באיכילוב, לסיעור מוחות.
"ד"ר פאר הראה לי את ההדמיות שעברה המטופלת, כדי שאנחנו במעבדה ניצור להם מודלים בתלת-ממד שידייקו את גבולות החיתוך. התלבטנו שלושתנו כמה צלעות לכרות, והוחלט על שלוש, שעל פי נתוניה ייצרנו במקומן כלוב צלעות חלופי העשוי טיטניום, שיחובר לגופה במקום הצלעות הטבעיות שייכרתו. האפשרות הזו למדל את הרפואה מובילה לאופטימיזציה של הניתוח", הסביר ד"ר דדיה.
כשהם מצוידים במודלים מדויקים לתכנון הכריתה ושחזור דופן בית החזה, נכנסו הרופאים לחדר הניתוח שתוגבר בשניים-עשר מרדימים, בניהולו של ד"ר ויקטור רבקין, מרדים בכיר, וכן בכירורגים, פלסטיקאים ואנשי צוות רבים נוספים.
"הייתי ראשון המנתחים", תיאר ד"ר פאר, "כשעל השולחן שכבה המטופלת שפיתחה נמק מאוחר ונרחב בעקבות הקרנות רבות שקיבלה לבית החזה. פתחתי את בית החזה, הוצאתי רקמות מזוהמות, וכרתתי את כל דופן בית החזה הקדמי, כולל עצם החזה. הבעיה הייתה כיצד להפריד בדיוק מקסימלי את הרקמות המזוהמות שנצמדו למעטפת הלב. אחרי שניתקתי את האיברים החיוניים שבלעדיהם אין חיים, מה שהרגיע אותי הייתה הידיעה שייצרנו עבורה בית חזה חלופי – שיא כירורגי שמייצג את הטופ של הרפואה המודרנית".
אחריו ניגש לשולחן הניתוחים ד"ר קידר, שהשלים את הניתוח יוצא הדופן: "חתכנו מהבטן רקמות עור ושומן, כולל כלי דם עמוקים – פרוצדורה שנהוגה בניתוחים למתיחת הבטן – וחיברנו אותם לבית החזה. מדובר בהליך מיקרוכירורגי עדין לשם חיבור עורקים וורידים לרקמה החדשה. אבל באזור בית החזה, שעבר כריתה נרחבת, לא נמצא וריד גדול מספיק, ולכן לקחנו וריד מהזרוע, סובבנו אחד מהשרירים לכיוון בית החזה ואליו חיברנו את כלי הדם".
12 שעות נמשך המרתון הניתוחי, שבסיומו הועברה איצקוביץ ליחידה לטיפול נמרץ. "התאוששתי לפי הספר והשתחררתי הביתה. אני עדיין לא מאה אחוז, אבל אוכל בשבוע הבא ללוות את הבת שלי לחופתה".
