ועידת הבריאות מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
רבים מהישראלים עוברים בדיקות דם שגרתיות, אבל האם גילוי של כולסטרול גבוה, סוכר גבוה או יתר לחץ דם באמת מוביל לטיפול שימנע התקף לב או שבץ מוחי? בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" הצביעו שלוש מומחיות על הפער בין היכולת לזהות את גורמי הסיכון לבין הקושי להבטיח שהמטופלים יקבלו טיפול מתאים ויתמידו בו לאורך זמן.
צפו בפאנל המיוחד
(צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
"הבעיה היא לא הבדיקות, השאלה מה עושים עם זה", אמרה ד"ר רקפת בכרך, מומחית ברפואת משפחה. לדבריה, חלק גדול מהציבור כבר מבצע בדיקות דם, אך האתגר האמיתי מתחיל לאחר שמתקבלות התוצאות. "השאלה העיקרית היא מה עשית אחרי שמצאת את ה-LDL הגבוה או את הסוכר", הדגישה. "המטרה שלי היא שאם נטפל בהם מגיל צעיר, כמה שיותר מהר, בכולסטרול גבוה, בלחץ דם, בסוכר ובהשמנה, הם לא יצטרכו להגיע לטיפול בעקבות מחלה".
ד"ר חן גורביץ, מנהלת השירות האמבולטורי והמרכז לקרדיולוגיה מניעתית במערך הלב במרכז הרפואי רבין, הסכימה כי עצם האבחון אינו מספיק. לדבריה, תוכנית מניעה יעילה צריכה לכלול שלושה שלבים: בדיקות סקר, התערבות רפואית בהתאם לתוצאות ומעקב מתמשך. "השלב שבעיניי אנחנו הכי כושלים בו כרגע הוא המעקב לאורך זמן", אמרה. "נתנו מרשם לסטטין להפחתת כולסטרול ונתנו המלצה לפנות לדיאטנית, עשינו איזושהי התערבות ראשונית. אבל אנחנו צריכים בתור מערכת בריאות גם לדעת איך לשמר את הדבר הזה".
לדבריה, המעקב צריך לבדוק אם המטופל אכן נטל את התרופות, שינה את הרגליו והצליח להתמיד בהמלצות. כשזה לא קורה, יש לברר את הסיבות, לרבות חסמים פסיכולוגיים וחברתיים.
אחד האתגרים הוא שגורמי הסיכון המרכזיים אינם גורמים בהכרח לתסמינים. "כולסטרול גבוה ולחץ דם גבוה, אנחנו קוראים להם הרוצחים השקטים", אמרה פנינה רוזנצוויג, מנכ"לית עמותת נאמן לנפגעי אירוע מוחי. "זה לא כואב, זה לא כמו כאב שיניים שרצים בגללו לרופא שיניים. אפשר לדחות את זה, ובינתיים לאורך כל הזמן הזה מתפתחת טרשת עורקים. הפצצות המתקתקות האלה, מאוד בשקט, הן שם".
גורביץ תיארה מטופלים בני 45 ו-55 שמגיעים למרפאה לאחר שנים של רמות כולסטרול גבוהות שלא טופלו. לדבריה, החשיפה המצטברת לכולסטרול ה"רע" (LDL) עלולה להוביל להתפתחות טרשת בעורקים, עוד לפני שמופיעים סימנים כלשהם. "אף אחד מהדברים האלה הוא לא גזירת גורל שאין מה לעשות איתה", הדגישה.
בכרך הצביעה גם על הפער בין יעדי הטיפול בכולסטרול לבין מדדי האיכות בישראל. לדבריה, בעוד שבמדדי האיכות לחולים לאחר התקף לב או שבץ מוחי מופיע יעד LDL של 100 מ"ג, ההמלצות המקצועיות למטופלים בסיכון גבוה מאוד עשויות להציב יעד מחמיר יותר, של פחות מ-55. "וגם ב-100 אנחנו לא עומדים כמו שצריך", טענה. לדבריה, יש להתאים את יעד הכולסטרול לכל מטופל בהתאם לרמת הסיכון האישית שלו.
לצד אחריות המערכת, בכרך הדגישה גם את תפקידם של המטופלים. "האחריות היא שלנו קודם כול לאתר, לאבחן ולהסביר למטופל את החשיבות של הטיפול המוקדם, אבל בסופו של דבר אתה לא יכול לקחת את התרופה במקום המטופל. אתה יכול לרשום אותה, גם אם הוא יקנה אותה ולא יבלע אותה, זה לא יעזור לו". היא הוסיפה כי גם הנגישות הכלכלית לטיפולים מסוימים היא מכשול עבור חלק מהחולים.
רוזנצוויג סבורה כי האחריות המרכזית מוטלת על המדינה, וכי נדרשת תוכנית לאומית שתתייחס למחלות כלי הדם כמכלול, במקום לטפל בנפרד במחלות הלב, המוח והכליות. לדבריה, מערכת הבריאות מצליחה כיום להציל חולים רבים בשלב החריף של שבץ מוחי, אך אינה משקיעה די במניעת האירוע מלכתחילה. "אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על מחלות של איברים. לחוד מחלת המוח, לחוד מחלת הלב, לחוד הכליות. למעשה, מה שמחבר את כולם זה מערכת כלי הדם".
היא קראה לגבש תוכנית לאומית אחת שתשלב איתור מוקדם, מניעה, טיפול ושיקום, ותספק מענה גם לאוכלוסיות שמתקשות לקבל שירותי בריאות. "אם המערכת לא תאסוף אותן, לא תיתן להן את האינפורמציה ולא תעקוב אחריהן בזמן, מה שאנחנו רואים בסוף זה אסון קרדיולוגי או שבץ מוחי", אמרה.









