"התרופות שהבאתם לי החמירו את המצב שלי! כל התרופות, הכימיקלים, הם מה שבסופו של דבר גמרו אותי!" זעק עידו גל-רזון, הלום קרב, בעדותו קורעת הלב בפני הוועדה למלחמה בנגע הסמים של הכנסת בשנת 2016. "היום תראו אותי, עם קנאביס רפואי אני יכול לישון לפחות שלוש שעות בלילה! אלה דברים שלא יכולתי לעשות", הוסיף גל-רזון במאמציו לשכנע את חברי הכנסת ואת נציגי משרד הבריאות להקל על מתן האישורים לשימוש בקנאביס עבור הלומי הקרב.
("עם קנאביס רפואי אני יכול לישון לפחות שלוש שעות בלילה". עידו גל-רזון, הלום קרב, בעדותו בכנסת )
פוסט טראומה הוא מצב בו גם זמן רב לאחר האירוע שהצית אותו, האדם ממשיך להגיב בעוצמה רבה ולא פעם חווה מחדש את האירוע הטראומטי. כיום ידוע כי פוסט טראומה יכולה לנבוע ממגוון אירועים כמו פיגועים, נפילת רקטות, התעללות מינית, שוד, תאונת דרכים, אסונות טבע, שכול ועוד. למעשה, כל אירוע שמותיר באדם "שריטה" שתשנה את אופיו, מהווה מדרגה זו אחרת של פוסט טראומה. הלומי הקרב הם חלק מתוך 8-10 אחוזים מאוכלוסיית המדינה שסובלת מפוסט טראומה.
רק 8,003 רישיונות לקנאביס רפואי הופקו על רקע פוסט טראומה
"האם מריחואנה (קנאביס) יכולה להקל על הסימפטומים של פוסט טראומה", נשאל חתן פרס ישראל לחקר המוח, פרופ' רפאל משולם, והוא השיב ללא היסוס: "התשובה היא בהחלט כן. יש לזה השפעה חיובית על היכולת לישון וכנראה גם על יתר האפקטים של פוסט-טראומה".
למרות הראיות והעדויות הרבות ליעילות הטיפול בקנאביס רפואי, רק 8,003 רישיונות לקנאביס רפואי הופקו על רקע פוסט טראומה, נכון לפברואר 2021. את הסיבה למיעוט המטופלים בקנאביס ניתן לתלות בדעות קדומות, תוצאה של "שטיפת מוח" שנמשכה שנים רבות וסימנה את הקנאביס כשלב בדרך לשימוש בסמים קשים: "כל הנרקומנים התחילו עם קנאביס!" נהגו, עד לפני שנים לא רבות, להזהיר אותנו כל מומחי הממסד. מה הפלא שמאובחנים רבים מעדיפים את תרופות המרשם הכימיות, או פשוט נותרים ללא טיפול?
סיבה נוספת היא חששם של המטופלים מהתהליך הביורוקרטי הארוך והמסובך בדרך להשגת האישור הנכסף: התלונות הרבות על התפקוד הלקוי של היחידה לקנאביס רפואי הגיעו עד לפתחו של מבקר המדינה, אשר מצא בדו"ח לשנת 2019 ש-91% מהתלונות היו מוצדקות. כיום, לאחר שתפקידה של היחידה לקנאביס רפואי צומצם ועשרות רופאים הוכשרו והורשו לתת רישיונות לקנאביס רפואי ולהנפיק מרשמים, התהליך הפך קל ומהיר יותר.
יחד עם זאת, נוהל 106 של משרד הבריאות, שמפרט את תנאי מטופלים לקבלת אישור שימוש בקנאביס רפואי, עדיין מטיל קשיים על המטופלים. כך למשל, קובע הנוהל כי רק מטופלים בגירים יוכלו לקבל רישיון לקנאביס רפואי ורק לאחר שעברו שלוש שנים מיום הפגיעה. הטיפול בקנאביס רפואי עדיין נחשב לקו הטיפולי האחרון והוא יינתן רק לאחר כישלון טיפול תרופתי קודם בשני סוגים של תרופות לפחות.
וסיבה אחרונה - רבים מהסובלים מפוסט-טראומה כלל אינם מודעים לכך או מתכחשים למצבם: "אני לא צריך פסיכיאטר!" יגיבו רבים מהם בתקיפות.
התגובות השכיחות לפוסט טראומה:
- התקפי דיכאון ו/או חרדה
- מחשבות חוזרות שקשורות לחוויה הטראומטית
- קשיי ריכוז וזיכרון
- הימנעות והתרחקות מכל דבר שעלול להזכיר את האירוע הטראומטי
- נתק מהרגשות עד כדי אדישות לסביבה
- סף תסכול נמוך, נטייה להתרגז בקלות, אי סבילות לרעש
- התפרצויות זעם, בעיקר כלפי האנשים הקרובים אליך
- הפרעות שינה
- קשיים ביצירת קשרים חברתיים
מזהים את עצמכם בין התגובות הללו? יכול מאוד להיות שגם אתם סובלים מפוסט טראומה ולכן חשוב להגיע לייעוץ מקצועי. הדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות זה להדחיק ולהתעלם.
צריך לתקן את העוול
לו הייתי אני במשרד הבריאות, הייתי מנסה להגיע לכמה שיותר בלתי מאובחנים. כבר ראינו השנה, שכשמשרד הבריאות רוצה להעביר לנו מסר, יש לו את כל הכלים לעשות זאת.
בנוסף, אין לי ספק כי הגיע הזמן לבחון מחדש את נוהל 106 ולהקל על החולים: האם באמת יש לאשר קנאביס רק לבגירים? האם יש צורך לחכות שלוש שנים תמימות של סבל, סיוטים וייסורים? כולי תקווה ששר הבריאות הבא יתקן סוף-סוף את העוול.
הכותב הינו יועץ בכיר ב"עץ הדעת" – המרכז לקנאביס רפואי
