(צילום: ירון ברנר)

לא מעט דובר על השפעת הריחוק החברתי, חוסר הוודאות והשינויים שחלו בתקופה האחרונה אבל איך ישפיעו המסכות על הילדים שיחזרו למסגרות הלימודים? "מדובר על המון שעות ביום", אומר פרופ' ניר מדג'ר, פסיכולוג בבית הספר לחינוך, אוניברסיטת בר-אילן, בראיון באולפן ynet. "אין מחקרים על מסכה באופן ספציפי אבל יש המון מחקרים על נושא של מוטיבציה וחשיבות של קשר ושייכות לצורך המוטיבציה, ואנחנו יודעי שזה קריטי.
"הילדים מגיעים לבית הספר כדי ללמוד ואם אנחנו יודעים את החשיבות של קשר עם המורה, היכולת לתקשר איתו, היכולת להבין אותו, חייבים למצוא לזה פתרון. זאת לא רק המוטיבציה של הילדים שלא מעוניינים לשבת כל כך הרבה שעות ביום עם המסכות, אלא גם צריך לקחת בחשבון את אנשי ההוראה".
קראו עוד:
יש משמעות בכלל לעטיית מסכות אצל ילדים בכיתות א'-ב' מבחינה בריאותית או שזה קיצוני?
"קודם כל יש בהחלט השפעות", אומר פרופ' צחי גרוסמן, מזכ"ל איגוד רופאי הילדים. "אני חייב לומר שכל הנושא של הדבקה והידבקות ילדים הוא נושא מורכב אבל ההנחה הייתה שילדים בכיתות א'-ד' מדביקים ונדבקים פחות, ולכן אנחנו תמכנו באיגוד לרופאת הילדים להחזיר את הכיתות האלה לבתי הספר.
"יחד עם זאת, העניין של מסכות הוא משמעותי מאוד כי גם אם ההדבקה פחותה מאשר אצל מתגברים או אצל תלמידי תיכון, היא עדיין קיימת, ואנחנו מאוד רוצים לצמצם אותה.
"שלטונות הבריאות במדינות אחרות בעולם ממליצות על מסכה לילדים החל מגיל שנתיים ושלוש. המרכז הרפואי לבקרת מחלות בארה"ב ממליץ על חבישת מסכות מגיל שלוש והמרכז הבריטי גם ממליץ מגיל שלוש, ואצלנו ממליצים מגיל שש".
"המציאות של הקורונה מציבה את האתגר של המסכות לפתחתם של ההורים, בדיוק כמו שאר האתגרים, וצריך להפנים את זה"
יכול להיות שצריך להחמיר יותר גם בישראל?
"אני לא הייתי יורד לגילאים של גני חובה וטרום חובה אבל יש מספיק אתגר ללמד את ילדי א'-ד', אבל אני בהחלט חושב שזה אתגר חינוכי-הורי בראש ובראשונה ואני תמיד משווה את זה להורים שצריכים ללמד ילד לא לחצות כביש או לשבת ולהיחגר בכיסא בטיחות ועוד דברים שילדים עושים כי ההורים מחנכים אותם. המציאות של הקורונה מציבה את האתגר של המסכות לפתחתם של ההורים, בדיוק כמו שאר האתגרים וצריך להפנים את זה".
התמונה של הסתרת פנים עם מסכה והשלכותיה על התפתחות הילדהתמונה של הסתרת פנים עם מסכה והשלכותיה על התפתחות הילד
"אחריות ההורים ללמד את הילדים"
(צילום: Shutterstock)
פרופ' מדג'ר, אילו השפעות רגשיות עלולות להיות לטווח ארוך?
"הסיפור שהאתגר נופל על ההורים ועל המורים, זאת בדיוק הבעיה בעניין הזה כי לפני שאנחנו מגיעים להשפעות לטווח הרחוק כבר בטווח הקרוב אני לא רואה התייחסות לאותם ילדים שיש בעיות יחודיות. למשל יש מאות אלפי ילדים בארץ עם קושי של ויסות רגשי, מה הפתרון שמורה אמור למצוא בשטח או ההורה לילד שלא מסוגל לשבת בשיעור כשהמסכה מציקה לו? יש ילדים שרק הפתק בחולצה יכול לשגע אותם והם לא יקשיבו בשיעור.
"בגילאי 7-6 ילדים מתחילים לרכוש את ההבנה ורמזים. לא זיהוי פרצופים אבל רמזים חברתיים מורכבים יותר, ובעצם ברוב שעות הערות של הילד הוא לא ייחשף לאינטרקציות האנושיות הבסיסיות האלה שאני לא רואה להן פתרון, ואני לא רופא, אני פשוט אומר שצריך גם לקחת בחשבון שיקולים חינוכיים".
פרופ' גרוסמן: "הקורונה היא עידן שבו נעים מפשרה לפשרה. צריך להבין שהחלופה לכך, החלופה היותר גרועה לטעמי, היא להשאיר את כולם בבית אבל אז הנזק החינוכי האדיר יהיה שהילדים לא יהיו בבית הספר".
"חשוב שימצאו פתרונות מותאמים שלא יסכנו לא את הילדים ולא את צוות ההוראה, אבל גם שלא יהיו שחור או לבן"
ואילו פרופ' מדג'ר חושב שהאלטרנטיבה היא לאו דווקא להישאר בבית אלא לתת יותר: "אנחנו לוקחים בחשבון שמזג האוויר בישראל יאפשר למידה במרחבים פתוחים, ואני רואה שהיוזמות האלה כל הזמן נתקעות בשל בירוקרטיות. לא מאפשרים למנהלי בתי הספר לקבל החלטות לגבי מה אפשר לעשות במסגרת ההנחיות.
"חשוב שימצאו פתרונות מותאמים שלא יסכנו לא את הילדים ולא את צוות ההוראה, אבל גם שלא יהיו שחור או לבן. למצוא פתרונות ביניים וגם בעיקר לא לשחוק את ההורים שמבלים כבר חודשים עם הילדים בבית ומתפעלים כל בוקר את הזום ולא את המורים שכל בוקר מקבלים הנחיות קשות ואמורים להתאים את עצמם למציאות שהיא בלתי אפשרית".
פרופ' גרוסמן: "אני מסכים איתך לגמרי שאם היה אפשר לעשות כמו אירופה, 20 ילדים בכיתה בשטח פתוח, שני מטר בין תלמיד לתלמיד, הייתי מוריד את הדרישה למסכות אבל זה בלתי אפשרי".