כמו צעירים רבים, גם שון קורז' בן ה-25 מחדרה חלם בגדול. "היו לו תוכניות גדולות לחיים, והכול נגדע ברגע", אומרת אמו ויקטוריה חודשיים אחרי האסון שבו איבדה את בנה היחיד. שון לא חש בטוב והחליט לנסוע לבית החולים. דקות לפני שהגיע למיון איבד שליטה על המכונית, כנראה לאחר שאיבד את הכרתו, התהפך ונהרג. אמו, השבורה מהאסון, קיבלה החלטה אמיצה לתרום את איבריו ובכך הצילה את חייהם של חמישה אנשים.
2 צפייה בגלריה
"הוא היה כל החיים שלי". שון קורז' נהרג בתאונת דרכים בדרך לבית החולים. איבריו הצילו חיים
(צילום: אלבום פרטי)
"דיברתי איתו באותו היום והוא אמר שטייל בתל אביב עם חברים, אכל במסעדה ואמר שאולי קיבל הרעלה כי הוא הקיא", סיפרה האם בשיחה עם ynet. "הוא היה בעבודה ואמרתי לו שילך הביתה לנוח, אבל הוא אמר שהוא לא יכול לחזור הביתה כי הוא צריך לסיים את העבודה. מאוחר יותר הוא התקשר למעביד שלו ואמר שהוא צריך לנסוע לבית החולים כי הוא לא מרגיש טוב. הוא נסע לבית החולים הלל יפה בחדרה. 200 מטר לפני בית החולים הוא עשה תאונה קטלנית, ראשו נפגע והוא כנראה מת במקום. מישהו התקשר למשטרה ואמר שיש רכב שהתהפך. לקחו אותו להלל יפה ושם קבעו שהוא נפטר ממוות מוחי. העבירו אותו לשיבא ושם אמרו לנו שרוב הסיכויים שאי-אפשר לעשות כלום וצריך לנתק אותו מהמכשירים".
"עד עכשיו אנחנו לא מבינים איך זה קרה", תוהה ויקטוריה בכאב. "אני לא מבינה למה הוא נסע אם הוא לא הרגיש טוב. הוא היה צריך לעצור בצד. אולי הוא רצה להגיע לבית החולים כמה שיותר מהר. יכול להיות שהייתה לו הרעלה כה חזקה". היא העריכה שהתרחיש הסביר הוא שאיבד את הכרתו באמצע הנסיעה, לחץ על הגז חזק, נסע במהירות גבוהה ונתקע בגדר, "הוא התהפך והגוף שלו התרסק. אני חושבת שהוא גם הוריד את החגורה כי כאבה לו הבטן. כנראה זה לחץ לו. זה לא אופייני לו כי הוא היה אדם מאוד אחראי. כנראה היה ממש במצוקה".
לבו ממשיך לפעום
"כל התקווה שלי ושמחת החיים שלי הלכו מאז שהוא איננו", מתארת האם את האובדן הגדול. "הוא היה כל החיים שלי. זה מאוד קשה. אני לא לבד אבל אני מרגישה שאני לגמרי לבד. שון היה הבן היחיד שלי. היה לנו קשר טוב וחזק מאוד. הבנו זה את זו וגם היה לו קשר טוב עם אבא שלו וגם עם בנו (אחיו החורג של שון). הוא היה בריא ולא התעסק עם סמים או אלכוהול. היה ילד טוב, אהב את הסבתות שלו והיה מאוד קשור אליהן. היה היה רגוע עם לב טוב, אהב חיות, אהב אנשים והיו לו הרבה חברים. הוא שירת בחיל האוויר ואחרי השירות מצא עבודה טובה והיה אחראי בחנות בתחנת דלק ליד חיפה. העריכו אותו מאוד שם. הוא היה חרוץ מאוד והתחיל גם ללמוד קורס סייבר חודשיים לפני שנפטר. הוא תכנן להיות איש סייבר ולעבוד בהיי-טק".
2 צפייה בגלריה
"אני יודעת שיש את הקבר שלו, אבל בראש שלי - זה לא הוא". שון קורז' ז"ל ואמו ויקטוריה
(צילום: אלבום פרטי)
מתוך השבר הגדול החליטו הוריו לתרום את איבריו: "החלטתי שאני תורמת את האיברים שלו ברגע שאמרו שאי אפשר לעשות כלום. החלטתי שלפחות ככה אפשר להציל חיים כי המצב של המדינה שלנו היום, עם כל החיילים והחולים, הוא לא טוב, וככה אפשר להציל חיילים שנפצעו במלחמה. אפילו לא הספיקו לשאול אותנו ואמרנו שאנחנו רוצים לתרום את האיברים שלו, אבא שלו הסכים איתי (ההורים גרושים). בהתחלה ביקשנו שהאיברים יועברו קודם כל לחיילים אבל אמרו שזה לפי התור. בסוף אמרו שקרנית אחת מעיניו, עצמות של רגליו, העור והגידים ייתרמו לחיילים וזו קצת נחמה. שאר האיברים נתרמו בין השאר לגבר בשנות ה-50 לחייו ולילדה בת 17, וזה עצוב כי הוא חיפש בת זוג. הוא רצה להקים משפחה וככה מצא את האישה שלו, על ידי תרומה".
האם ויקטוריה: "שלחו לנו מכתב תודה מהאדם שבו הושתל הלב. השאירו גם את הטלפון שלו אבל אני עדיין לא מסוגלת ליצור איתו קשר. לפחות הלב של הבן היחיד שלי נמצא אצל מישהו חי. אני אתקשר אליו בהמשך אבל לא עכשיו, אני צריכה להירגע. אני אשמח לתת לו חיבוק"
דנית שחר-ויצמן, אחות מתאמת השתלות במרכז הרפואי שיבא, אומרת ש"שון הציל את חייהם של חמישה אנשים. הוא תרם לב, ריאות, כבד ושתי כליות. בנוסף הוא הציל מאור עיניים בעזרת תרומת קרניות. נחשפתי למשפחה אצילת נפש, לאם שאיבדה את בנה היחיד, ולאב. בנקודת השבר הם ראו את האחר וביקשו להציל חיים של אחרים. אני נמצאת לצד המשפחות התורמות ומאמינה שהתרומה היא נקודת אור לצד הטרגדיה ועוגן להיאחז בו".
דנית שחר-ויצמןצילום: דוברות שיבאהאם ויקטוריה אומרת בהתייחסה לתרומת האיברים כי "זה מנחם מאוד כשאת יודעת שהצלת חיים אבל זה לא פחות קשה. אני מרגישה שלפחות עזרנו לכמה אנשים. שלחו לנו מכתב תודה מהאדם שבו הושתל הלב. השאירו גם את הטלפון שלו אבל אני עדיין לא מסוגלת ליצור איתו קשר. לפחות הלב של הבן היחיד שלי נמצא אצל מישהו חי. אני אתקשר אליו בהמשך אבל לא עכשיו, אני צריכה להירגע. אני אשמח לתת לו חיבוק".
ויקטוריה נזכרת בחוש ההומור המשובח של שון, ואומרת שזה הדבר שהיא הכי מתגעגעת אליו, "היינו שולחים סרטונים מצחיקים. אתגעגע לבילויים שלנו במסעדות, להופעות. היינו אוהבים ללכת לסטנד-אפיסט גיורא זינגר, למסיבות. הייתי רוצה שנזכור שהוא היה אדם טוב לב עם נשמה טהורה ואדם רגיש ומאוד יפה. אני עד עכשיו לא מעכלת. בראש שלי הוא אצל חברים מבלה ולא מתקשר. אני יודעת שיש את הקבר שלו, אבל בראש שלי - זה לא הוא".
נזכיר כי בישראל קיים מחסור תמידי באיברים להשתלה והתורים מתארכים מדי שנה. לחתימה דיגיטלית על כרטיס אדי - לחצו כאן
