לראשונה מאז פרץ הדיון המשפטי סביב טיפולים רפואיים לשינוי מין בנוער, שינתה אגודת המנתחים הפלסטיים בארה"ב את הנחיותיה והמליצה שלא לבצע ניתוחים מגדריים למטופלים מתחת לגיל 19, אלא במקרים חריגים בלבד. ההמלצה החדשה הופצה ימים ספורים לאחר פסק דין תקדימי בניו יורק, שהכיר לראשונה בנזקים שנגרמו לקטינה בעקבות ניתוח מגדרי. חבר מושבעים בבית המשפט של מחוז וסטצ'סטר פסק פיצוי בסך שני מיליון דולר (יותר משישה מיליון שקל) לפוקס וריאן, שחקנית מתחילה בת 22 מניו יורק, שתיארה את ניתוח כריתת השדיים שעברה בגיל 16 כחלק מתהליך התאמה מגדרית, כ"טעות איומה".
לדבריה, ההליך הותיר אותה מצולקת נפשית ופיזית. הפסיכולוג והכירורג שאישרו את הניתוח נמצאו אחראים לרשלנות רפואית ולחריגה חמורה מהנהלים המחייבים במקרים כאלה, ובית המשפט קיבל את טענתה כי לא הייתה כשירה באותה עת לקבל החלטה כה בלתי הפיכה.
וריאן, שהחלה את תהליך ההתאמה בגיל 15 לאחר שאובחנה על הרצף האוטיסטי וסבלה מדיכאון, חרדה, הפרעת אכילה ופוביה חברתית, סיפרה כי הפכה ל"גבר טרנס" על רקע קשיים פסיכולוגיים עמוקים, ולא בעקבות תחושת זהות מגדרית ממושכת. המסמכים המשפטיים מגלים כי הפסיכולוג, ד"ר קנת איינהורן, שליווה אותה לאורך למעלה משנתיים, הפנה אותה לניתוח תוך פחות משנה, אף שלא היה לו כל ניסיון או הכשרה בטיפול באנשים טרנסג'נדרים. הוא המליץ על ההליך לאחר שציין בטופס הרפואי כי מדובר ב"דיסמורפיה גופנית" - ולא ב"דיספוריה מגדרית" - הבחנה שהתבררה כקריטית בעיני חבר המושבעים.
דיספוריה מגדרית היא אבחנה רפואית מוכרת המתארת סבל נפשי עקב פער בין הזהות המגדרית לבין הגוף, ויכולה להצדיק טיפולים כמו ניתוחים או הורמונים. לעומתה, דיסמורפיה גופנית מתייחסת להפרעה שבה אדם עסוק בצורה אובססיבית בפגם גופני אמיתי או מדומיין - ולרוב אינה מטופלת באמצעים כירורגיים. השימוש במונח השגוי, כך נקבע, העיד על חוסר הבנה של מצבה האמיתי של וריאן, ועל כך שלא התקיימה הערכה מקצועית ראויה בטרם ההחלטה על ניתוח בלתי הפיך.
"מקרה של רשלנות רפואית"
גם המנתח הפלסטי שביצע את הכריתה, ד"ר סיימון צ'ין, התבסס על אותו מכתב בלבד. השניים, כך נקבע, לא קיימו דיון מקיף על הסיכונים, לא ווידאו בשלות נפשית, והאם ההפנייה לניתוח מגובה בעבודה סוציאלית או חוות דעת פסיכיאטרית נוספת. עורך הדין אדם דויטש, שייצג את וריאן, תיאר את המקרה כ"כישלון חמור בתקשורת בין אנשי המקצוע, שגרם להחלטה המבוססת על השערות ולא על אבחון אמיתי". וריאן עצמה העידה כי חשה לחץ כבד להוכיח שהיא גבר "אמיתי", ושההליך יוביל ליציבות נפשית, אך כבר חודשים ספורים לאחר הכריתה הבינה שהיא עשתה טעות. את השנתיים לאחר מכן היא חיה כגבר, לפני שחדלה לקחת הורמונים, חדלה מלגלח את זקנה, והחלה בתהליך דה-טרנזיציה.
חלק מרכזי במשפט עסק בהתנהלות הפסיכולוג מול משפחתה של וריאן. אמה, קלייר דיקון, סיפרה כי הרופא הפעיל עליה לחץ והתריע שהבת עלולה לשים קץ לחייה אם לא תעבור את הניתוח. הרופא הכחיש את הדברים, אך חבר המושבעים התרשם שהתמונה הכללית מצביעה על לחצים לא-פרופורציונליים שהופעלו על בני המשפחה בשם טיפול מיידי בסיכון אובדני, למרות שלא התקיימו התנאים המקדימים הנדרשים לניתוח. הרקע הרפואי המורכב של וריאן, כולל אשפוזים, תסמינים אובססיביים ותלות בדימוי גוף נשי, הוזנח.
גם כשהופנתה לייעוץ נוסף במרכז קהילתי להט"בי, לא התקיים מעקב אמיתי: לפי המסמכים, וריאן אמרה שם שהיא עדיין לא בטוחה בזהותה המגדרית, אך הפסיכולוג לא פנה למרכז כדי לקבל סיכום או חוות דעת, ולא וידא מה נאמר ומה הומלץ. כך, מידע שיכול היה לעצור או לפחות לעכב החלטה כירורגית בלתי הפיכה לא נאסף ולא נשקל, וההליך המשיך להתקדם.
ארגונים רפואיים שעקבו אחר ההליך המשפטי הדגישו כי פסק הדין אינו מבטל את הלגיטימיות של טיפולי התאמה מגדרית, אלא קובע גבולות ברורים לאחריות הרפואית בתהליך. ד"ר לורן שכטר, מומחה בעל שם לניתוחים טרנסג'נדריים, העיד לטובתה של וריאן והבהיר שההחלטה על הניתוח לא הייתה מבוססת כראוי.
האיגוד הבינלאומי לבריאות טרנסג'נדרים (WPATH), שמוביל את קביעת הסטנדרטים הרפואיים לטיפול בהתאמה מגדרית, הבהיר כי "זהו מקרה של רשלנות רפואית, לא משאל עם על טיפולים מאששים. כשהסטנדרטים לא נשמרים, מתקבלות החלטות שגויות ותוצאות מאכזבות. צריך לדייק - במיוחד כשמדובר בנערים מתלבטים עם רקע נפשי מורכב". כעת כאמור פרסמה אגודת הכירורגים האמריקנית המלצה חדשה, שלפיה אין לבצע ניתוחים מגדריים - כולל כריתות שד - במטופלים מתחת לגיל 19, אלא במקרים חריגים בלבד.
הפסיקה מגיעה על רקע המחלוקות הציבורית באמריקה סביב טיפולי טרנס למתבגרים. קבוצה של דה-טרנזישנרים - צעירים וצעירות שהתחרטו על הליך שעברו - מגישים תביעות דומות לזו של וריאן ברחבי ארצות הברית, כשמדינות שמרניות אוסרות לחלוטין על טיפול הורמונלי וניתוחים לקטינים. עורך דין מקליפורניה שמייצג ארבעה מהם אמר כי פסק הדין התקדימי מאותת למערכת שאי אפשר עוד להסתמך רק על הסכמת הקטין והוריו, כאשר יש סימנים ברורים לחוסר יציבות נפשית או למניעים מורכבים יותר.
הסופרת ג'יי. קיי. רולינג - מהמבקרות הבולטות של טיפולי התאמה מגדרית לקטינים - כתבה ברשת X (בפוסט מעל) כי "זו תיחשב בעתיד כאחת השערוריות הרפואיות הקשות בתולדות הרפואה. מכרו לצעירים במצוקה את האשליה שהסרת איברים בריאים תפתור את הטראומה שלהם. זה שקר, וצריך לעצור את זה". היא הוסיפה כי "כשהשער נפתח ודטרנסישנרים נוספים תובעים את המטפלים שלהם, הפעילים ימשיכו להתכחש לכל ראיה שלא מתיישבת עם הנרטיב המועדף עליהם".
"אין דרך חזרה"
תביעה דומה מתנהלת בימים אלה גם בישראל, ולראשונה מגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי. צעירה שעברה בגיל 17 ניתוח להסרת חזה כחלק מתהליך התאמה מגדרית הגישה תביעה בסך 11 מיליון שקלים נגד בית החולים איכילוב והמנתח הבכיר שביצע בה את ההליך. לדבריה, ההחלטה על הניתוח התקבלה על בסיס מכתב בודד מפסיכולוגית, ללא חוות דעת פסיכיאטרית וללא ועדת שינוי מין, כנדרש לפי הנהלים. לדבריה, הגיעה לייעוץ כשהיא שרויה במשבר נפשי לאחר תקיפות מיניות, הפרעות אכילה וניסיון אובדני, מבלי שבריאותה הנפשית תיבחן לעומק.
"אמרו להוריי שרק אחוז מתחרטים, וזה לא נכון, מדובר בעשרות אחוזים. לא הייתי כשירה לקבל החלטה כזו. גם אני פישלתי, אבל יש גבול לאחריות שאפשר לשים על קטינה במצב נפשי שכזה. עודדו את ההורים שלי והטעו אותם וכיום אין דרך חזרה", סיפרה ל-ynet.
עורך דינה של הצעירה, אורן בושארי, טוען כי מדובר בשרשרת כשלים חמורה: מרישומים רפואיים חסרים, דרך התעלמות מאבחנות פסיכיאטריות, ועד החלטה כירורגית שניתנה ללא בסיס מקצועי. את ההליך מלווה עמותת "בוחרים במשפחה", שטוענת כי מדובר בפרשה חשובה לחשיפת כשלים מערכתיים. מנגד, המנתח הנתבע הדגיש בתגובה כי מדובר ברופא בכיר ומנוסה, שפעל לפי ההנחיות, וכי התביעה נגועה במניעים אידיאולוגיים. "דין התביעה הקנטרנית להידחות", מסר. באיכילוב הכחישו את הטענות ואמרו כי הטיפול ניתן בהתאם לסטנדרטים הנהוגים.
