"כמה צריכים להתאבד כדי שתפקחו את העיניים שלכם ולא תהנהנו לי בראש? כמה כדי שתקומו תעיפו שולחנות באגף? אני צריכה למות? היא צריכה למות? מספיק דם נשפך. לא צריך ועדות שמזיינות את השכל, צריך להתחיל לפעול", זעקה סתיו סויסה המתמודדת עם פוסט טראומה, בדיון שנערך הבוקר (ב') בוועדת הבריאות בנושא המענים הטיפוליים לנפגעי פוסט טראומה במלחמה. צפו בדבריה המלאים של סתיו סויסה:
סתיו סויסה, הלומת קרב, דיברה בוועדת הבריאות של הכנסת
(צילום: דוברות הכנסת)
סויסה קראה למענה כלכלי, נפשי ופיזי לנפגעים ונפגעות באמצעות קו ייעודי, תוך 24 שעות מרגע ביצוע השיחה. "כמה פעמים משטרת ישראל הגיעה דקה אחרי והם נושאים את זה על הלב שלהם. אני רוצה שוטר שיודע להכיל את הסיטואציה, או מתנדב או בכיר במד"א, ואת גורמי משרד הביטחון בזמן. לא להתקשר ולהגיד 'אם ההלום קרב לא חזר, תעדכנו אותנו'. תגיעו, תזיזו את התחת שלכם". סויסה קראה להקמת עוד בתים מאזנים ייעודיים להלומי קרב, בדגש על בתים מאזנים ייעודיים להלומות קרב עם נשות מקצוע, לפעול למיצוי זכויות ולהנגיש לימודים אקדמיים להלומי קרב.
סערה פרצה במהלך הדיון כשד"ר רתם סיון, יו"ר פורום "ישראל בריאה" וממייסדות "אמא ערה", סולקה מהאולם לאחר שהפנתה אצבע מאשימה לכך שתקציבים מופנים לישיבות ולאוכלוסיות שמשתמטות משירות, במקום, לדבריה, למענים הנדרשים לשיקום עשרות אלפי הלומי הקרב. "אתם מכשירים חוק השתמטות ומעבירים מיליארדים למי שלא מתגייסים כשהלוחמים פה נקרעים", הטיחה ביו"ר ועדת הבריאות, ח"כ לימור סון הר מלך.
2 צפייה בגלריה
"הייתי במצב גמור שלא מצליח לנשום או להיות בבית". הלומי קרב חשפו תמונת מצב קשה. אילוסטרציה
(צילום: דובר צה"ל)
חלק ממשתתפי הדיון מתחו ביקורת על דבריה, בטענה שלא מדובר בדיון פוליטי. לאחר שהוצאה מהאולם, אמרה בתגובה ד"ר סיון: "אני אמא ללוחם צה"ל, חבריו מתמודדים עם קשיים יומיום מהמלחמה ואף אחד לא פוצה פה על התקציבים שמופנים דווקא לאוכלוסיות שלא משרתות בצבא, וכשאומרים את האמת אז מוציאים אותך מהועדה. לא יכול להיות שאותה יו"ר ועדה שדואגת כל כך לעתיד הלוחמים והלומי הקרב, מקדמת חקיקה שמעבירה מיליארדים למשתמטים בישיבות על חשבון שיקום לוחמים. בלי הגדלת תקציב משמעותית אי אפשר יהיה לסייע ללוחמים".
בדיון עלה הצורך בפריסה משמעותית יותר של המענים הטיפוליים. "לי אין פתרון, אני גר בבנימין. כל מה שדיברתם כאן זה פלסטרים, במקום לפתור את הבעיה מהשורש", אמר יהודה לוינגר, לוחם ומפקד ביהל"ם שנפצע במלחמה, ומתמודד עם פוסט טראומה. "אני גר ביהודה ושומרון. איך אין שם אפילו לא בית מאזן אחד ולא בית לוחם, ואני צריך לישון בחופים של תל אביב, ומטרידים אותי מינית ועכשיו יש לי טראומה חדשה", זעק.
ד"ר רתם סיון, יו"ר פורום ישראל בריאה וממייסדות אמא ערה, הוצאה מדיון של ועדת הבריאות על הלומי קרב
(צילום: פרטי)
לוינגר סיפר כי בבוקר ה-7 באוקטובר הוקפץ מביתו לעוטף עזה, שם לחם בבארי ובמתחם הנובה. "ראיתי את כל המראות הכי קשים. מאז הייתי שנתיים ברצף במילואים, עד שעשינו חופשת מילואים שהסתיימה במחלקה פסיכיאטרית", סיפר. "הייתי במצב גמור שלא מצליח לנשום או להיות בבית, כי אני מדמיין את אשתי כמו האישה המבותרת שראיתי, ואת הילדים שלי כמו הילדים השרופים שראיתי".
ארז דוד גבאי, הלום קרב מאז שנת 2001, טען כי הטיפול בבתים המאזנים לא מספק, ולרוב מתבסס על כדורים פסיכיאטריים בלבד. "הם עושים אותך זומבי. ברובם, אם לא בכולם, אסור קנאביס", אמר. לדבריו, בבתים המאזנים מתקשים להתמודד גם עם מטופלים שמגיעים עם כלבי סיוע. גבאי מתח ביקורת גם על אגף השיקום והבירוקרטיה הכרוכה בקבלת מענה. "כל פעם מתעסקים עם פקידות אחרות. עד שעונים לי, ואם אני טיפה מרים את הקול מנתקים לי. זה רק להוציא הפניות, אין שום טיפול, כל עובדת סוציאלית עם אלפי הלומי קרב. ברגע שאנחנו בנפילה, כל ההתנהלות מול המערכת רק מחמירה לנו את הפציעה. צריכים קודם כל להגיד לנו 'קחו', ודבר ראשון אומרים לנו 'לא', ובמקום להיכנס לאלונקה, אתם עושים נזקים".
"אנחנו לפני מגפה איומה. אם לי לקח עשר שנים להתפוצץ עם הפוסט טראומה, אני לא יודע מה יקרה בעשר השנים הקרובות", הוסיף. לדברי שמואל הראל, הלום קרב, קו החירום לא זמין. "התקשרתי לקו החירום אתמול בלילה כמה פעמים ואין מענה. זו לא פעם ראשונה שזה קורה, ואני נמצא במצבים קשים, ולשמחתי בסוף מוצא דרך לעזור לעצמי אבל אני מתקשר והקו מצלצל ומצלצל, ואני מנתק", אמר.
עובד סוציאלי אחד לכל 850 פצועים
רונית סנדרוביץ', ראש החטיבה למענים סוציאליים באגף השיקום במשרד הביטחון, סיפרה על שיתוף פעולה עם הלומי הקרב, ובניית מענה על פי הצרכים ובהתאמה לכל אדם ולשלב בשיקום שבו הוא נמצא. היא חשפה בדיון את המחסור העצום בכוח אדם באגף השיקום, שמתבטא לדבריה בכך שהיום יש עובד סוציאלי אחד לכל 850 פצועים. "זה כמו שתקחי עכשיו מורה שיושבת, נניח, עם 30 תלמידים ותתני לה 150 ילדים בכיתה ותגידי לה 'תכירי את כל הילדים, שכל הילדים ילמדו, יצליחו, יתפתחו, שבכל זמן נתון תדעי מה קורה עם כל ילד', וזה הרי לא אפשרי".
לדברי פרופ' איל פרוכטר, המנהל הרפואי ומייסד-שותף בעמותת "עיקר" ויו"ר המועצה הלאומית לפוסט-טראומה, כיום אין מפה מסודרת של כלל הטיפולים והמטפלים הקיימים, לצד יוזמות רבות ומפוזרות. "אם זה יישאר בצורה הזאת, נמשיך לתת טיפולים מקוטעים. צריך שיהיה לכל אחד מהנפגעים כתובת אחת שמלווה אותו בכל התחנות. אנחנו חייבים בין היתר להפסיק עם הפיצולים, והדרך הכי פשוטה היא דרך קו אחד לחירום ולא 800 טלפונים. היום אם הלום הקרב צריך לצלצל, אפילו משרד הביטחון נותן שמונה טלפונים".
פרופ' פרוכטר הדגיש כי ישנה תפיסה תקציבית מוטעית, כי עם סיום המלחמה ניתן להשקיע פחות בנושא, אך לאור המחקרים שמעידים על עלייה במספר מטופלי הנפש לאחר משבר, "זה הזמן לתת הרבה יותר".
בסיום הדיון, קראה יו"ר הוועדה ח"כ לימור סון הר מלך לגורמים השונים לרכז את כלל המענים השיקומיים, להקים מוקד ייעודי להלומי הקרב ובני המשפחות שלהם, שיפעל באופן פרו-אקטיבי לבדוק את מצבם. עוד קראה להרחבת המענים הטיפוליים, הוספת בתים מאזנים ורענון ההכשרות המותאמות טראומה עבור הצוותים הרפואיים.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il
