דקות ספורות אחרי שקיבלו את הבשורה הקשה מכל, התבקשו אריק ומשפחתו לקבל החלטה שאף הורה לא אמור להתמודד איתה. בנם, רב-סמל ראשון איתי אזולאי, נהרג בקרב בדרום לבנון בגיל 25, וכעת עמדה בפניהם השאלה אם לאשר את קצירת הזרע שלו. הם לא היססו. מבחינתם, זו הייתה בקשה מפורשת שהשמיע חודשים קודם לכן.
אבל מהר מאוד התברר שההחלטה הראשונית הייתה רק תחילתו של מסע ארוך ומורכב - מסע שבמרכזו ניסיון להגשים את מה שהמשפחה רואה כצוואתו האחרונה של איתי: להביא לעולם ילד שיישא את זכרו. בריאיון לאולפן ynet סיפר אביו, אריק אזולאי, על בנו, על השיחות שקיימו במהלך המלחמה ועל המאבק המשפטי שמנהלת המשפחה כדי לקבל אישור להשתמש בזרע שנשמר לאחר מותו. צפו בריאיון המלא:
"הוא רצה להקים משפחה": ריאיון עם אריק אזולאי, אביו של איתי
(צילום: אלכס בורטמן)
"איתי בן 25. ילד כישרוני, רב מעשים, ספורטאי, אהוב על כל מי שהכיר אותו, שמח, מכבד וחרוץ מאוד", סיפר האב. "המלחמה תפסה אותו בעיצומם של החיים - סטודנט מצטיין בשנה השנייה באוניברסיטת אריאל, עובד, מנהל זוגיות עם חברה ומוקף בתוכניות וחלומות לעתיד. ב-7 באוקטובר הוא כבר קפץ להילחם. הוא היה ממש באמצע המון דברים שעשה".
איתי שילב באותה תקופה לימודים, עבודה, זוגיות ושירות מילואים אינטנסיבי. לאחר פרוץ המלחמה השתתף בלחימה במשך יותר מ-200 ימי מילואים, ובמקביל המשיך להצטיין בלימודיו ולעבוד כמנהל בר. בני משפחתו מספרים כי עשה זאת בצניעות אופיינית, מבלי להרבות לספר על המבצעים שבהם השתתף או על הישגיו.
הלוחם שלא עצר לרגע
בנובמבר 2017 התגייס לצה"ל והתקבל לסיירת מטכ"ל, כפי שחלם. לאחר כשנה במסלול ההכשרה בחר להמשיך את שירותו ביחידת "דובדבן". במהלך שירותו התמחה בתחום הפריצה, ובהמשך התבקש להישאר בקבע ולהכשיר את דור הלוחמים הבא. הוא שימש כראש מדור פריצה ביחידה והיה אחראי על הכשרות הפריצה והאימונים.
5 צפייה בגלריה
רס"ר איתי אזולאי ז"ל. נפל בקרב בדרום לבנון ב-6 באוקטובר 2024, שבוע לאחר תחילת התמרון הקרקע
(צילום: באדיבות המשפחה)
לאחר שחרורו הצטרף עם חבריו לצוות ליחידת המילואים 5515 - יחידת הניוד המטכ"לית המתמחה בניוד וחילוץ כוחות מיוחדים ובנהיגה מבצעית בעומק החזית.
ב-7 באוקטובר הגיע לבסיס יחד עם חבריו עוד לפני שקיבלו צו גיוס רשמי. תחילה לחמו ביישובי עוטף עזה ובהמשך השתתפו במבצעים רבים בגבולות הדרום והצפון. בסוף אוקטובר 2023, עם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, לקחו חלק בעשרות מבצעים מורכבים ומסווגים.
ב-30 בספטמבר 2024, עם תחילת התמרון הקרקעי בדרום לבנון, עבר הצוות ללחימה בגזרה הצפונית. שבוע בלבד לאחר מכן, ב-6 באוקטובר 2024, נהרג איתי מפגיעת פצצת מרגמה במהלך קרב מול מחבלי חיזבאללה סמוך לגבול. הוא היה בן 25 בנופלו.
"זו הצוואה שלו"
עוד לפני נפילתו, כך מספר אביו, איתי שיתף את הוריו באחד החלומות הגדולים ביותר שלו - להקים משפחה. "זו הצוואה שלו", אמר אריק. "ואנחנו עומדים עכשיו בפני דיון בבית המשפט בנושא ההמשכיות".
לדבריו, השיחה הראשונה בנושא התקיימה בפברואר 2024, כחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה. "הוא הגיע אלינו בערב שישי", סיפר. "בדרך כלל הוא לא היה מדבר על המבצעים שבהם השתתף, אבל הפעם הוא אמר שהוא עומד לצאת למבצע רציני מאוד. בדיעבד התברר שזה היה לקראת חילוץ החטופים ב-12 בפברואר 2024".
5 צפייה בגלריה
איתי בילדותו. שירת ביחידת "דובדבן" ובהמשך ביחידת המילואים 5515
(צילום: באדיבות המשפחה)
באותה שיחה העלה איתי בפני הוריו את רצונו להקים משפחה גם אם לא יזכה לעשות זאת בעצמו. "הוא אמר שזו הצוואה שלו - שנביא ילדים אם וכאשר יקרה לו משהו", סיפר האב. "הוא לא רצה להפיל את זה על החברה שלו, והוא סמך עלינו שנמצא את האמא".
לדברי האב, בנו היה נחוש מאוד ברצונו להקים משפחה, אך לא רצה להטיל את האחריות לכך על בת זוגו. "הוא לא רצה להפיל את זה על החברה שלו, והוא סמך עלינו שנמצא את האמא", סיפר.
שעות ספורות לאחר נפילתו של איתי נדרשו בני המשפחה לקבל החלטה דרמטית נוספת - האם לאשר את קצירת הזרע. "אנחנו מקבלים את האפשרות לקצור לו זרע, כי לא לכל החיילים ניתנת האופציה הזאת", סיפר אריק. "וכמובן שמיד אמרנו כן. זו הייתה הצוואה שלו, והוא דאג לכך שיהיה אפשר לבצע את זה".
אלא שלדבריו, באותם רגעים המשפחה כלל לא הייתה מסוגלת לעכל את משמעות ההחלטה או את הדרך הארוכה שעוד צפויה לה. "אתה נמצא בתוך השבעה ולא חושב יותר מדי", אמר. "וגם אחר כך, במשך כל השנה הזאת, אתה נמצא במסע קשה מאוד. רק כשהזמן עובר אתה מתחיל להבין שאתה צריך לקיים את הצוואה שלו. אנחנו מקווים שנצליח".
למה צריך להגיע לבית המשפט?
אלא שגם לאחר קצירת הזרע, הדרך להגשמת רצונו של איתי רחוקה מלהסתיים. בהיעדר חוק המסדיר באופן ברור את סוגיית ההמשכיות וההולדה לאחר מותם של חיילים, נאלצות משפחות רבות לפנות לבית המשפט ולהוכיח מה היה רצונו של יקירן.
"כל התהליך הזה קורה בגלל שאין חוק", אמר אריק. "אין במדינה חוק מוסדר בענייני ההמשכיות של החיילים". לדבריו, לאורך התקופה האחרונה השתתף בדיונים בכנסת יחד עם הורים שכולים נוספים בניסיון לקדם הסדרה של הנושא.
5 צפייה בגלריה
"המלחמה תפסה אותו באמצע החיים - לימודים, עבודה, זוגיות והמון תוכניות לעתיד"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"בגלל שאין חוק, אנחנו צריכים להגיע לבית המשפט ולהוכיח את צוואתו של איתי", הסביר. "אם בית המשפט והפרקליטות ישתכנעו שזה אכן היה רצונו, הם יתנו לנו את האפשרות להשתמש בזרע". לדבריו, גם אם תאושר הבקשה, יעמוד בפני המשפחה שלב נוסף ומורכב לא פחות - מציאת אישה שתסכים לשאת את הילד ולהגשים את רצונו של איתי להקים משפחה.
גם אם בית המשפט יאשר את הבקשה, מסביר אריק, הדרך להגשמת הצוואה עדיין לא תסתיים. "זה תהליך אחד", אמר בהתייחס להליך המשפטי. "התהליך השני הוא מציאת האמא". לדבריו, המשפחה עדיין לא החלה בצעדים מעשיים בנושא והיא ממתינה תחילה להכרעת בית המשפט. "מחכים להחלטה קודם", הסביר.
ספר הילדים שכתב חברו לצוות
לצד המאבק המשפטי, בני המשפחה וחבריו של איתי עוסקים גם בהנצחתו. אחד המיזמים שנולדו מתוך הזיכרונות הרבים שהותיר אחריו הוא ספר הילדים "מקלחת החלומות", שכתב חברו לצוות, עידו לסרי.
"זה ספר ילדים שכתב חבר צוות של איתי", סיפר אריק. "'מקלחת החלומות' - כי זה איתי". הספר מבוסס על אחד המאפיינים המוכרים והאהובים ביותר של איתי בקרב בני משפחתו וחבריו. "איתי מאוד אהב להיות נקי. זו כבר הייתה ממש קלישאה - הוא היה מתקלח בין שלוש לארבע פעמים ביום", סיפר אביו. "יש בספר כל מיני סימנים שמזוהים איתו, כמו השרשרת והצמיד שהיה עונד".
מלבד האהבה יוצאת הדופן לניקיון, הספר מתאר גם את האלתורים הרבים שאיתי נהג להמציא בשטח כדי לאפשר לעצמו ולחבריו להתקלח גם במהלך פעילות מבצעית. אריק נזכר באחד הסיפורים שהפכו עם השנים לבדיחה קבועה בקרב חבריו לצוות.
"הם חזרו מפעילות מאוד קשה בבוץ ובגשם והגיעו לאיזה מבנה ישן שהיו בו קצת מים", סיפר. "ישר כולם באו לאיתי ושאלו אם יש לו סבון. הוא אמר שאין. כולם התבאסו, אבל כמה דקות אחר כך הם רואים אותו יוצא נקי, מריח טוב, עם מגבת. שאלו אותו איך זה יכול להיות אם אין לו סבון, והוא ענה: 'סבון אין לי, זה שמפו'".
5 צפייה בגלריה
בני משפחתו מספרים על צעיר כישרוני, ספורטאי וסטודנט מצטיין, שהספיק לשלב לימודים, עבודה ושירות מילואים אינטנסיבי
(צילום: באדיבות המשפחה)
לדברי האב, מאותו רגע נולד הרעיון שהפך בהמשך ל"מקלחת החלומות". "מפה התחיל כל הגלגול הזה, עם הד-אנד-שולדרס והריחות", אמר. "בכל מקום הוא תמיד היה מוצא פתרונות מאולתרים - אם זה באמצעות צינורות כיבוי אש או כל דרך אחרת. הוא תמיד דאג שתהיה מקלחת". רבים מאותם סיפורים שולבו בסופו של דבר בין דפי הספר, שהפך לחלק ממפעל ההנצחה של איתי.
"כל אחד זה עולם"
יותר משנה וחצי לאחר פרוץ המלחמה, כשישראל עדיין מתמודדת עם אובדן מתמשך של חיילים ולוחמים בזירות השונות, מתקשה אריק להשלים עם המחיר הכבד שמשלמות משפחות נוספות שנאלצות להצטרף למעגל השכול.
"קשה מאוד", אמר. "קשה להתעורר בבוקר ולשמוע. אתה כבר מאבד את הספירה". לדבריו, מאחורי כל הודעה על חלל נוסף הוא רואה מיד את הרגע ששינה את חייו ואת חיי משפחתו. "כל אחד זה עולם. ישר אתה רואה את התמונה של המודיעין שמגיעים. ומה עובר על המשפחות האלה? זו תמונה קשה".
בינתיים, משפחת אזולאי ממשיכה במסע שהחל שעות ספורות לאחר נפילתו של איתי. לצד ההנצחה וההתמודדות עם האובדן, הם ממתינים להכרעת בית המשפט בתקווה שיוכלו לממש את מה שהם רואים כצוואתו הברורה של בנם - להקים את המשפחה שעליה חלם ולהבטיח את המשכיותו גם לאחר מותו.
