"צילמתי את אחיינית שלי בטלפון, וכשהסתובבתי ראיתי את המגבת של נויה על הרצפה, נויה נעלמה. צרחתי לאחותי שאני לא מוצאת אותה, שמשהו לא תקין. חיפשנו אותה כמה דקות, עד שאחותי ראתה אותה בקרקעית הבריכה". גם חמישה חודשים אחרי מתקשה מעיין סבג (27) לעכל את רגעי האימה לאחר שבתה נויה חיה בת ה-3, טבעה בבריכה בבית מלון בנתניה. לאחר שבועות שבהם הייתה מורדמת ומונשמת, שוחררה נויה בשבוע שעבר משיקום אינטנסיבי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין, וחזרה לגן. "ברוך השם היא מרגישה בסדר גמור, מאושרת ללכת לגן", מספרת האם מעיין ל-ynet. "אין רגע בסיפור הזה שהוא לא נס", מוסיף האב מיכאל.
6 צפייה בגלריה
"כשקפצתי למים התפללתי שזה לא אמיתי.". נויה חיה סבג עם האם מעיין והאב מיכאל
(צילום: יאיר שגיא)
בחודש יוני השנה, יצאה מעיין עם אחיותיה וילדיהן ליום כיף במלון בנתניה, לבקר קרובת משפחה שהגיעה מצרפת. לאחר בילוי קצר בבריכה, נויה יצאה עם אמה מהמים לאכול גלידה. "היא הורידה את המצופים, והתיישבנו בכיסאות באזור", נזכרת האם. לאחר שנויה איבדה עניין בגלידה, ובעוד מעיין מצלמת לרגע את אחייניתה, נעלמה נויה, מותירה אחריה את המגבת שלה על הרצפה.
ברגעי החרדה האלה, חיפשה מעיין את נויה, בדקה אם חזרה לבריכה או אולי הלכה עם אחת מבנות המשפחה, אך לא ראתה אותה. הלחץ הלך והתגבר, ובמקביל על רקע מבצע "עם כלביא", התקבלה התרעה בטלפונים על ירי טילים מאיראן. "הייתי שם גם עם התינוק שלי בן השנה ונלחצתי. הלכתי מהר למציל וביקשתי שיקרא לה ברמקול, ואמרתי לכולם באזור שאני מחפשת אותה", מספרת מעיין. לדבריה, "נויה לא זזה ממני בדרך כלל, היא לא הולכת לשום מקום אם זה לא מישהו שהיא מכירה. צרחתי לאחותי שאני לא מוצאת אותה, שמשהו לא תקין".
השתיים חיפשו את נויה במשך מספר דקות עד שלפתע אחותה של מעיין הבחינה מרחוק בנויה כשהיא שרועה בקרקעית הבריכה במים העמוקים. "היא צרחה 'נויה', ושתינו קפצנו למים, ואחותי הוציאה אותה כשהיא מחוסרת הכרה", נזכרת מעיין. "כשקפצתי למים התפללתי שזה לא אמיתי. פחדתי וצרחתי לבורא עולם שיציל אותה, שאני לא אשרוד אם יקרה לי דבר כזה".
באותן שעות מיכאל, בעלה של מעיין, שהה בביתם בנתניה. מיכאל, שעובד בתחום השיווק, משמש גם כחובש באיחוד הצלה וממש באותו היום היה בכוננות. "בשעה 15:25 קיבלתי קריאה מהמוקד על ילדה שטבעה ואיבדה הכרה במלון בנתניה, אבל באותו הזמן לא קישרתי", הוא מספר.
רק בדרכו למקום האירוע, לאחר שקיבל טלפון מגיסתו, הבין לראשונה כי הקריאה אליה יצא היא למעשה עבור בתו נויה. "עניתי לטלפון ושמעתי צרחות. מיד עליתי בקשר של איחוד הצלה, אמרתי להם שיעזרו לי להציל את הבת שלי", הוא מספר.
כשמיכאל הגיע לבריכת המלון, צוותי ההצלה כבר החלו במאמצי ההחייאה. "לא יכולתי לתפקד, עמדתי בצד והתפללתי שיהיה בסדר", הוא נזכר בקול רועד. חובשים ופרמדיקים הצליחו לייצב את מצבה, והיא פונתה לבית החולים לניאדו, שם אושפזה במחלקת טיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת.
"הייתי שם גם עם התינוק שלי בן השנה ונלחצתי. הלכתי מהר למציל וביקשתי שיקרא לה ברמקול, ואמרתי לכולם באזור שאני מחפשת אותה. נויה לא זזה ממני בדרך כלל, היא לא הולכת לשום מקום אם זה לא מישהו שהיא מכירה. צרחתי לאחותי שאני לא מוצאת אותה, שמשהו לא תקין"
מאחר שבית החולים אינו ממוגן, לאחר שלושה ימים הועברה נויה לבית החולים התת קרקעי ברמב"ם, שם נותרה מורדמת ומונשמת למשך שבוע וחצי נוספים. "זו הייתה המתנה מורטת עצבים עד שהעירו אותה, לראות את הבת שלך עם כל התרופות והמכשירים", מתארים ההורים.
עוד בבית החולים לניאדו הצליחו הרופאים להעיר את נויה לראשונה, אך לזמן קצר בלבד, שכן מדד הסטורציה שלה (ריווי חמצן בדם) היה נמוך במיוחד. "היא לא הצליחה להחזיק מעמד יותר מדי זמן, אבל היא הצליחה לומר 'אמא', והיו סימנים שהעידו שאין פגיעה מוחית משמעותית, וזה הרגיע אותנו ממש כי אנחנו יודעים לפי צילומי המשטרה שמרגע הנפילה לבריכה ועד שמצאו אותה עברו שבע דקות, כך שחששנו מאוד", אומר מיכאל.
בבית החולים רמב"ם חזרה נויה להכרה בשנית, ולדברי ההורים התקופה הראשונה לאחר מכן הייתה הקשה ביותר. "זו ילדה ששוקלת כל כך מעט וקיבלה המון תרופות חזקות ובכמות גדולה, והיה קשה לראות אותה נגמלת מהתרופות וסובלת מתסמינים של הזיות, רעידות, הקאות, לא זיהיתי את הבת שלי", נזכר מיכאל.
"זה לא מובן מאליו שהיא יכולה ללכת לגן"
חודש וחצי לאחר האירוע, הועברה נויה למרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין, מקבוצת כללית, לשם הגיעה כשהיא בהכרה מלאה, אך נזקקת לסיוע בפעולות תפקודיות יומיומיות. "נויה הגיעה אלינו כשהיא סובלת מקשיים מוטורים וקוגניטיביים, קושי בדיבור ובתקשורת וכן תסמינים של אי שקט, המהווים סימן לפגיעה מוחית", מסבירה ד"ר שרון שקלאי, מנהלת המחלקה לשיקום ילדים ונוער במרכז השיקום. "היא הייתה זקוקה לתמיכה בהליכה, דיברה מעט, לא תקשרה, ולא הצליחה לשחק משחקים באופן תואם גיל".
ד"ר שרון שקלאיצילום: אורן יזרעאלעם זה, ד"ר שקלאי מציינת כי הפגיעה המוחית שנויה חוותה הייתה בדרגת חומרה בינונית. "הפגיעה הנפוצה לאחר טביעה היא פגיעה מוחית אנוקסית (Anoxic Brain Injury), הנגרמת מחוסר מוחלט בחמצן, שמוביל לנזק נרחב לתאי המוח", היא מסבירה. לדבריה, התסמינים עלולים לכלול פגיעה במצב ההכרה, קשיים קוגניטיביים נרחבים, בלבול, חוסר התמצאות, דיבור לא ברור וכן פגיעה בראייה, בשרירי הבליעה וסיכון לשיתוק בגפיים.
ד"ר שקלאי מדגישה כי חומרת הנזק תלויה במשך חוסר החמצן. "במקרה של נויה, ההחייאה בשטח והטיפול הראשוני שקיבלה בבית החולים היו מצוינים, כלומר הצליחו להחזיר לה את הדופק והנשימה ולייצב את מצבה מבחינת דופק ולחץ דם". היא מוסיפה כי גם העובדה שחזרה להכרה בבית החולים, היא סימן מנבא טוב מאוד. "הנס הוא בדרגת הפגיעה - כלומר הנזק היה נמוך יחסית, ולכן ניתן היה לסייע לה ולקדם את השיקום שלה".
6 צפייה בגלריה
"ההחייאה בשטח והטיפול הראשוני שקיבלה בבית החולים היו מצוינים". נויה במהלך האשפוז
(צילום: באדיבות המשפחה)
מיכאל מציין לטובה את הטיפול המהיר של צוותי ההצלה. "עצם זה שנויה יצאה מזה בלי נזק מוחי קשה זה בזכות הטיפול שלהם. היה כונן מאיחוד הצלה בשם אליעזר שהגיע לשם מאוד מהר, והתחיל לבצע החייאה. הוא ממש הציל לה את החיים".
במהלך החודשים האחרונים עברה נויה שיקום אינטנסיבי ורב תחומי בלוינשטיין, שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, ומעטפת רגשית ונפשית, לצד טיפול תרופתי מתאים. במקביל, מרכז השיקום הקפיד על למידה במסגרת החינוכית המסונפת למחלקה, המותאמת לגילה ולמצבה, כולל שיעורים פרטניים שנועדו לחזק יכולות דידקטיות. לאחר שיפור במצבה ולקראת השחרור היא שולבה הדרגתית במסגרת גן טרום טרום חובה.
"היא לא הצליחה להחזיק מעמד יותר מדי זמן, אבל היא הצליחה לומר 'אמא', והיו סימנים שהעידו שאין פגיעה מוחית משמעותית, וזה הרגיע אותנו ממש כי אנחנו יודעים לפי צילומי המשטרה שמרגע הנפילה לבריכה ועד שמצאו אותה עברו שבע דקות, כך שחששנו מאוד"
"כשהגענו לשיקום לא ידענו למה לצפות", מספר מיכאל. "התהליך היה סיזיפי בהתחלה. כל ילד שאתה רואה בבית חולים, זה דבר שקשה להכיל, אז על אחת כמה וכמה כשזה הילד שלך, זה צובט אותך".
בשבוע שעבר שוחררה נויה לביתה, והחלה ללכת לגן באופן רציף ועצמאי. "זה נס ענק. זה לא מובן מאליו שהיא יכולה היום לדבר וללכת לגן כמו כל ילד רגיל", אומר האב מיכאל בהתרגשות. "אנחנו מודים לצוותים שהיו שליחים מדויקים בשביל נויה מהשם".
ד"ר שקלאי מוסיפה כי "מאוד מרגש לראות את השיפור שנויה עשתה. היא השיגה תפקוד מוטורי תואם גיל - הולכת לבד, למדה לעלות ולרדת במדרגות ולשחק כמו ילדים אחרים בגילה". עם זאת, היא מדגישה כי נויה עדיין זקוקה לסיוע בדיבור ובהמשך שיפור יכולות קוגניטיביות, וכי יידרש מעקב ארוך טווח, שכן לא תמיד ניתן בגיל כה צעיר לזהות את ההשלכות המלאות של הפגיעה המוחית.
6 צפייה בגלריה
"מאוד מרגש לראות את השיפור שנויה עשתה". רוכבת על סוס בשיקום בלוינשטיין
(צילום: באדיבות המשפחה)
לדברי ד"ר שקלאי, בלוינשטיין מטופלים ילדים רבים שהגיעו לשיקום לאחר אירועי טביעה. "מרביתם סובלים מפגיעה מוחית בדרגה גבוהה, וקשה להעריך אם יצליחו לשוב לחיים רגילים". היא מבקשת להעביר מסר להורים: "הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים כהורים לעשות זה למנוע אירועים שכאלה, לזכור שרוב הילדים נפגעים בסביבת הבית, גם פגיעות חמורות, וצריך להשגיח עליהם בכל דקה ושנייה". לדבריה, סביבת מים אינה בטוחה לילדים צעירים. "כשנמצאים בבריכה או בים, חשוב למנות הורה שאחראי על הילד לאורך כל הבילוי, ללא הסחות דעת".
גם להורים של נויה יש מסר חשוב. "החיים יכולים להשתנות בשניות, אם אתה רק מדבר רגע עם מישהו או מסיט את המבט", אומרת מעיין. "אנחנו שומעים בחדשות הרבה מקרים על ילדים שנשכחו ברכב למשל, ואסור לשפוט את ההורים", מוסיף מיכאל. "זה משהו שיכול לקרות לכל אחד, ואסור להגיד 'לי זה לא יקרה'. צריך פשוט להיות עם 10 עיניים על הילדים ולהשגיח עליהם".
