מתקפת הטילים הקשה על יישובי הדרום והשפלה נמשכת גם היום, כאשר מי שגר ביישובי עוטף עזה או במקומות בהם זמן ההתרעה של "צבע אדום" לא תמיד מאפשר הגעה למרחב המוגן, עלול להיות חשופים לרסיסים כתוצאה מנפילות הרקטות ולחבלות שונות.
מה אפשר לעשות עד להגעת שירותי ההצלה ומתי יש לפנות לחדר מיון? מדריך לטיפול ראשוני בפגיעות:

חתכים

הטיפול הראשוני בכל נפגע הוא פינוי והרחקה ממקום הסכנה ועצירת שטפי דם. חתך שטחי יגרום במרבית המקרים לטפטוף דם קל, אולם חתך עמוק, שפגע בכלי דם מרכזי, יגרום לדימום משמעותי.
במקרה כזה יש צורך קודם כל לעצור את הדימום, באמצעות לחץ ישיר על נקודת הדימום, עם תחבושת נקייה. בהיעדר תחבושת, יש לבצע את הלחץ באמצעות בד נקי או נייר טישו. במקביל, יש להזעיק למקום צוות של מד"א, בטלפון 101.
אם הדימום נמשך, יש לבצע לחץ על עורק מרכזי או לבצע חסם עורקים - פעולה שתבוצע על ידי איש עזרה ראשונה מיומן בלבד. דימום רב עלול לגרום לאובדן ההכרה, הדורש להתחיל בפעולות החייאה: יש לבצע החייאה הכוללת פתיחת נתיב אוויר והנשמות תוך הזעקת צוות מד"א מוקדם ככל האפשר.
כל נפגע הסובל מחתכים, גם אם לא גרמו לדימום משמעותי, צריך להגיע לרופא לשם קבלת חיסון אנטי-טטנוס, אם לא חוסן בחמש השנים האחרונות.

כוויות

קירבה לטיל או מגע עם רסיסים חמים, כתוצאה מהפיצוץ או היירוט, עלולים לגרום לכוויות, חלקן אף קשות ומסכנות חיים.
בכל מקרה של כווייה יש לפנות מיד לרופא להערכת מצב החומרה. פגיעה קלה, המתבטאת באודם בעור בדומה לכוויית שמש, נקראת כווייה דרגה א'; כווייה עמוקה יותר הגורמת לכאב עז ולהופעת שלפוחיות היא כווייה בעומק בינוני; וכווייה קשה היא כזו הפוגעת בכל שכבות העור, השרירים והעצמות וגורמת להשחרת העור. בשל הפגיעה בסיבי העצב התחושתיים, דווקא כווייה כזו אינה גורמת לכאב.
שתי הסכנות העיקריות כתוצאה מכוויות הן אובדן חום וזיהום. לכן נדרש פינוי מהיר לבית החולים. עד לפינוי יש לכבות את האש ולהסיר את הבגדים סביב אזור הכווייה תוך קריאה למד"א בטלפון 101. אין להסיר בחוזקה בגדים הצמודים לעור, כדי לא לגרום נזק נוסף לאזור הכווייה. כמו כן, אין לפוצץ שלפוחיות. אם הנפגע מחוסר הכרה יש להתחיל בהחייאה.
בבית החולים תבוצע הערכה של הכוויה, על פי חלוקת הגוף לאזורי עור. הנפגע יקבל חיסון אנטי-טטנוס, ובהתאם לגודל הכווייה וחומרתה יקבל גם נוזלים לווריד. עיקר הטיפול בכוויות כולל חבישות בקרם אנטיביוטי מסוג סילברול או במשחת תראולון - אם הכוויה ממוקמת באזור הפנים. במקרה של כווייה קשה מבוצעת בהמשך השתלת עור על החלקים הסובלים מנמק.

חבלת ראש

נפילה וגם פגיעות רסיסים עלולים לגרום לחבלות ראש הדורשת הפנייה לחדר המיון לצורך הערכה, השגחה ובמקרים של חבלה קשה - גם סריקת CT ראש. הסיכוי לדימום משמעותי בחבלת ראש נמוך, אולם הפגיעה המוחית עלולה להיות קשה. בתוך כך, עלולים להתרחש דימומים מאזורי גוף אחרים.
בכל מקרה של נפגע הסובל מחבלת ראש יש להזעיק צוות מד"א בטלפון 101, להשגיח על הנפגע ולוודא שהוא נשאר ער.
אם הנפגע אינו בהכרה, יש לבצע החייאה. במהלך ההחייאה חשוב לשמור את צוואר הנפגע מקובע, מחשש שהוא נפגע גם בעמוד השדרה. במקרה כזה, כל תזוזה של הצוואר עלולה לגרום נזק קשה ובלתי הפיך.
אם הנפגע מקיא, תופעה שכיחה בחבלות ראש, יש להפוך אותו לצד השני בגלגול קל המתבצע בעזרת שלושה אנשים ("גלגול בול עץ"): אדם אחד תומך בצווארו של הנפגע, שני באזור הכתפיים ושלישי באזור האגן, וכולם מגלגלים אותו בעדינות לצד הנגדי עד לסיום ההקאה.
עד הגעת צוות מד"א יש להשגיח כאמור על מצב ההכרה, לוודא שאין שטפי דם פורצים ממקומות אחרים בגוף, ובמקרה של איבוד הכרה - לפתוח בהחייאה.
דגלים אדומים המחייבים בדיקה רפואית דחופה לאחר חבלת ראש:
  • הקאות
  • פחד מאור (פוטופוביה)
  • קשיי נשימה
  • קושי להניע אחת או יותר מהגפיים
  • ירידה במצב ההכרה או אי שקט ניכר
  • חתכים ודימומים
  • יציאת נוזל סמיך מהאוזניים או מהאף

עילפון

החרדה והבהלה מהמצב עלולים לגרום לעילפון. כאשר לא מגיע חמצן למוח במשך שבע שניות, הגוף מפיל אותנו למצב מאוזן כדי להזרים כמה שיותר דם עם חמצן למוח. הנפגע בדרך כלל מתעורר כמה שניות לאחר מכן.

1 צפייה בגלריה
שיגור רקטות מעזהשיגור רקטות מעזה
כאשר לא מגיע חמצן למוח במשך שבע שניות, הגוף מפיל אותנו למצב מאוזן כדי להזרים כמה שיותר דם עם חמצן למוח
(צילום: AFP)

במצב של עילפון יש להשכיב את הנפגע כשרגליו מורמות ולשחרר בגדים לוחצים המקשים עליו לנשום. אם ההכרה לא שבה מיד - יש להתחיל בהחייאה ולהזעיק צוות מד"א.

נקע

הריצה לממ"ד, למרחב המוגן או למקום בטוח וגם ההשתטחות ארצה עלולים לגרום לנקע בקרסול. מדובר בפציעה שבה נפגעות הרצועות העוטפות את הקרסול ואמורות להגביל את טווח התנועה הטבעי שלו. יש כמה סוגי נקעים בהתאם לתנועה החדה של הקרסול או הנחיתה עליו. יהיה הסוג אשר יהיה, התסמינים מתבטאים בכאב בקרסול בעיקר בעת דריכה על הרגל, קושי להניע את הקרסול ואת כף הרגל לצדדים, נפיחות הולכת וגוברת באזור ורגישות במישוש הקרסול.
במקרה של פציעה כזו יש להגיע לחדר מיון, שם יבוצע צילום כדי לשלול שבר או פגיעות נרחבות יותר. בינתיים, יש לקרר את המקום שנפגע. אם הנפגע נעל נעליים - אין לחלוץ את הנעל שכן התנועה עלולה להחמיר את הפציעה, או במקרה של שבר - לגרום לסיכון יתר. אם הפגיעה היא מחוץ לקרסול, יש לקבע את הרגל הפגועה לרגל השנייה ולהוביל את הנפגע לחדר המיון כך שהרגל הפצועה לא בתנועה.

שברים

הסימן הראשון המחשיד לשבר הוא שינוי צורה באיבר הפגוע (דפורמציה), כלומר מנח היד או הרגל לא יהיה המנח הטבעי שלהן. סימן מובהק נוסף, מלבד כיחלון ונפיחות שלעיתים יופיעו באזור השבר, הוא צעקות כאב של הנפגע וחוסר יכולת להשתמש באזור הפגוע בגופו.
הטיפול הראשוני בשבר הוא קיבוע האזור הפגוע, כך שתתקיים בו מינימום של תזוזה, זאת משום שכל תזוזה קלה עלולה להחמיר את השבר, ואף לגרום לשולי השבר החדים לפצוע כלי דם ועצבים, לגרום לדימום פנימי חמור ואף לנכות. העקרונות המנחים הם שמירה על מנח נוח לנפגע, לרוב כאשר הגפה צמודה לגוף או בתנוחה שמונעת תזוזה וכאב.
אם הפגיעה היא באזור היד, יש ליטול סד ולהניחו תחת האמה, ובעזרת תחבושת אלסטית ללפף אותו סביב היד הפגועה כך שהסד ייצמד אל היד, ימנע תזוזה ויקל על הכאבים.
בהיעדר תחבושת אלסטית, ניתן לאלתר וללפף סביב היד בד, חולצה, או מגבת נקיים. אם אין סד, ניתן להשתמש ב"בד משולש" המצוי בכל ערכת עזרה ראשונה: לוקחים את הקודקוד של הבד המשולש, מניחים אותו באזור המרפק, מעבירים צד אחד מתחת לאזור הפגוע וצד שני מעליו. הקשירה מתבצעת באזור הצוואר כך שיוצרים מעין מתלה שגם מפחית את התזוזה שך היד הפגועה.
בפגיעות בגפיים התחתונות, ניתן להשתמש באותו משולש, ולהעביר את שרוכי המשולש מתחת לאזור שנפגע. אם הפגיעה היא באזור הירך ומטה, יש להעלות את המשולש מעל אזור הפגיעה ולקשור בצורה חזקה כך שלא תאפשר תזוזה של הרגליים. את הקשר מבצעים ברגל הנגדית אל הצד הפגוע.

הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים, רופא ספורט והכתב הרפואי של ynet