(צילום: ירון ברנר)

ביום חמישי האחרון רוית עובדיה, אם יחידנית, קיבלה את המתווה מהמחנכת של בנה בן העשר שעולה לכיתה ה', והבינה שהילד ילמד בימי ראשון ושישי. ראשון יום מלא, שישי עד 12:00 וביום שלישי במשך שעתיים או שלוש. "זה שם אותי בסיטואציה בלתי אפשרית, גם אותי וגם את הבן שלי", היא מספרת בראיון לאולפן ynet.
קראו עוד:
"מצד אחד, ראשון ושישי הם שני ימים כל כך רחוקים אחד מהשני. זו לא מסגרת מבחינתי ועוד שלוש שעות ביום שלישי. מה הילד שלי יעשה בגיל עשר בימי שני, שלישי בבוקר, רביעי וחמישי לבד במשך שעות?
"ילד בן עשר לא מתארגן עדיין לבד. כל הורה יודע כמה צריך לדרבן אותם ולעקוב אחריהם ולתת להם אוכל. בנוסף, הבדידות והסכנות שאורבות להם במחשב ובכלל, זה בלתי אפשרי. גם צריך לעזור להם ללמוד, בעצם. הם ילדים קטנים".
רוית עובדיה ובנהרוית עובדיה ובנה
"מה הוא יעשה לבד במשך שעות?"
(צילום: אלבום פרטי)
את אומרת שהוא לא יצליח לא לתפעל ולא ללמוד ומחליטה בעצם להתפטר?
"אני מחליטה לצאת לחל"ת כדי לא להשאיר את הבן שלי ולא להפקיר אותו כל כך הרבה שעות לבד בבית. הבדידות הנפשית היא מחלה שבסופו של דבר אנחנו נשלם עליה באל-חזור עוד כמה שנים.
מחלת הבדידות היא מחלה מאוד קשה שיש לה השלכות לעתיד, הרבה יתר מחוסר בלימודים
"דור הקורונה הזה, ילדי כיתות ה'-ו', שעל הכתפיים שלהם שמו את ההידבקות במערכת החינוך, אלה ילדים שסובלים מבדידות נוראית. אני רואה מה קורה פה מסביב, מה קורה כאן עם החברים שלו.
"אני רואה ילדים שלא מדברים עם אף אחד, שאין להם חברים. ילדים שאין להם מחשבים בבית, שהסלולרי לא עובד. מחלת הבדידות היא מחלה מאוד קשה שיש לה השלכות גדולות לעתיד, הרבה יתר מחוסר בלימודים.
עובדיה, מורה במקצועה, יצאה בשלב זה לחל"ת והסבירה למנהלת שלה שקשה לה ללמד ילדים אחרים ולא להיות עם הילד שלה בבית. "הבן שלי אמר לי ביום שבת - 'אמא, אולי יהיה לנו פחות כסף, אבל אני באמת לא יכול להישאר את כל השעות האלה לבד'.
"כן, זה צעד לא פשוט. אני אם יחידנית, זה צעד מאוד מאוד לא פשוט. אני מעדיפה פחות כסף בחיים על פני אושרו של הבן שלי. אני מקווה שהמערכת תחזיר אותי אחרי שהתקופה תסתיים, ואם היא לא תחזיר אותי, אז היא הפסידה".