בשיתוף נוברטיס
כולסטרול גבוה הוא מצב בריאותי מסוכן שאם לא מטפלים בו בזמן עלול לגרום להתקף לב, אירועים מוחיים או סיבוכים בגפיים התחתונות. אבל איך בעצם מורידים את הכולסטרול? מהן ההנחיות המעודכנות בנושא? ומה הם הטיפולים החדשניים בתחום? ד"ר יהודה קמרי, רופא וחוקר במרכז הליפידים בשיבא, וצחי בן ארי, שסובל מיתר כולסטרול ומטופל תרופתית, התארחו בפאנל מיוחד בנושא לרגל שבוע המודעות לכולסטרול וענו על כל השאלות.
ד"ר קמרי, בוא נעשה קצת סדר. אדם שעבר בדיקה פשוטה לכולסטרול בדם ומגלה שהוא מעל הטווח המומלץ, מה עליו לעשות? "נתחיל במה זה בכלל כולסטרול. כשאנחנו מדברים על כולסטרול אנחנו מדברים על כולסטרול בדם שנישא על ידי חלקיקים - מן כדורים כאלה שבליבה שלהם יש כולסטרול. יש שני סוגים של חלקיקים כאלה: הכולסטרול הטוב, ה-HDL, שמחזיר כולסטרול מהרקמות לכבד, והכולסטרול הרע, ה-LDL, שאמור לספק לחלק מהרקמות את הכולסטרול. הבעיה מתחילה כשרמות גבוהות של LDL מצטברות בדם וגורמות לטרשת עורקים ולסיבוכיה. למחלה הזאת יש שלושה סיבוכים עיקריים: הראשון זה כשהעורקים בצוואר שמספקים דם למוח נחסמים ואז עלול להתפתח אירוע מוחי; השני זה כשעורקי הלב נפגעים, דבר העלול להתבטא בכאבים בחזה ובהתקף לב; והסיבוך השלישי הוא סתימות בעורקי הרגליים - שמתבטאות בצליעה לסירוגין, כאבים ברגליים במאמץ ועלולות להוביל לקטיעה של הגפיים".
איך קובעים מה המטרות של הטיפול במקרים כאלה, כי יעד המטרה הנכון משתנה ממטופל למטופל. "נכון מאוד. כשאנחנו עומדים מול מטופל אנחנו קודם כל צריכים להבין מה רמת הסיכון שלו. חשוב לאתר את האנשים שנמצאים בסיכון גבוה כמה שיותר מוקדם כי אז התועלת שלנו בטיפול גדולה יותר. החולים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר הם אנשים שעברו צנתור, התקף לב, ניתוח מעקפים או אירוע מוחי, וגם כאלה שלפי האולטרסאונד יש להם עדות לטרשת בעורקי הצוואר או על פי CT קרדיאלי (צינטור וירטואלי) קיימת טרשת בעורקי הלב, אפילו אם הסתימה היא פחות מ-50 אחוז".
2 צפייה בגלריה
ד"ר יהודה קמר
ד"ר יהודה קמר
ד"ר יהודה קמר
צחי בן ארי (63) הוא דוגמה למטופל שהיה בסיכון גבוה מאוד עקב רמות כולסטרול גבוהות בדם, אבל הצליח לשקם את מצבו בעזרת טיפול תרופתי נכון. בגיל 39 הוא עבר התקף לב ראשון ובדמו נמצאו רמות כולסטרול יותר מ-300 (יש לציין כי מעל 200 כבר נחשב למספר חריג).
"עברתי צנתור ופתחו לי שלושה עורקים שהיו סתומים. קיבלתי תרופות שהורידו לי את הכולסטרול באופן חלקי, אבל עד 2016 עברתי 17 צנתורים". הוא מספר ומוסיף שמזה חמש שנים מצבו יציב בזכות טיפול תרופתי חדשני שקיבל בנוסף לטיפול המקובל בכדורים. "היום המצב שלי מעולה בעקבות הוספת זריקה חדשה ממשפחת מעכבי החלבון PCSK9, שזו זריקה שעושים פעם בשבועיים. הכולסטרול הרע שלי הוא בין 30-40 ומאז 2016 לא עברתי יותר צנתורים. אני מרגיש הרבה יותר טוב, אני נושם הרבה יותר טוב, אני יכול ללכת, יכול לעשות דברים, זה חיים אחרים".
ד"ר קמרי, ספר לי קצת על הטיפולים החדשים בתחום? "בעשור האחרון אנחנו מצליחים להוריד את רמות הכולסטרול לערכים מאוד נמוכים. לפי היעדים של האיגודים העולמיים והאיגוד הישראלי לטרשת עורקים, ערך בריא של כולסטרול רע לאנשים בסיכון גבוה מאוד צריך להיות מתחת ל-55. היום יש לנו אמצעים חדשים שמצליחים לעשות זאת".
התרופה הרווחת היא הסטטינים, אבל יש לה יחסי ציבור גרועים. למה זה? "יש פער בין הידע הקיים, המבוסס על מחקרים מדעיים מצוינים, לבין מה שקורה בשטח. הציבור לא יודע מספיק ולצערי, אני גם שומע כל מיני מיתוסים ותיאוריות קונספירציות מצד רופאים. צריך לעשות סדר: מעבר לטיפול הלא תרופתי, יש שלוש קבוצות של תרופות שלמעשה עובדות על אותו המנגנון שמפנה את חלקיקי ה-LDL (הכולסטרול הרע) מהדם לכבד על ידי העלאת הרצפטורים ל-LDL. הסטטינים הן תרופות הבסיס והן מצילות חיים ומונעות נכות קשה. הן גורמות לתופעות לוואי אצל 10 אחוז מהמשתמשים שמתבטאות בעיקר בכאבי שרירים ובמקרים כאלה מפחיתים את המינון. על הסטטינים אנחנו מוסיפים עוד תרופה שנקראת אזטימיב שמונעת את הספיגה של כולסטרול מהמזון שאנחנו אוכלים. זה טיפול משולב והיום יש תרופות שבכדור אחד מכילות את שתי התרופות".
2 צפייה בגלריה
(צילום: shutterstock)
בנוסף, מסביר ד"ר קמרי, יש דור חדש של התרופות, כמו אלה שהמטופל בן ארי נוטל. "יש זריקות שמעכבות חלבון מסוים שנקרא PCSK9. מזריקים אותן פעם בשבועיים והן מנטרלות את החלבון הזה ומעלות את מספר הקולטנים ל-LDL ומפנות אותו. היום יש גם דור חדש של זריקות שעובדות בטכנולוגיה חדשנית ויכולות להוריד את הכולסטרול הרע ב-50 אחוז. את הזריקות האלה נותנים פעמיים בשנה".
כשאדם מאובחן עם כולסטרול גבוה, איפה הוא יכול לקבל את המידע הכי עדכני ומהימן? "אצל רופא המשפחה. אני עובד בשיבא כרופא בכיר וכחוקר, אבל במקביל אני עובד גם במכבי כרופא משפחה, והעבודה שלנו היא לעשות את הערכת הסיכון הראשונית. במקרים היותר מסובכים אפשר בהחלט להפנות למומחים לליפידים שנמצאים בבתי החולים".