המסטיק שאתם לועסים כדי לרענן את הנשימה עלול להכניס לגופכם מאות ואף אלפי חלקיקי פלסטיק זעירים, ובניו ג'רזי שבארצות הברית כבר שוקלים להוציא אותו מחוץ לחוק. הצעה שהוגשה שם לאחרונה מכוונת למסטיקים שיש בהם רכיבי פלסטיק, על רקע מחקר שמצא כי במהלך הלעיסה מתנתקים מהמסטיק חלקיקי מיקרופלסטיק, שעלולים להיבלע עם הרוק ולהגיע למערכת העיכול.
אלא שהיוזמה, שעלולה להשפיע על תעשייה המגלגלת מיליארדי דולרים בשנה, מעוררת מחלוקת, גם בקרב רופאי השיניים: האם מדובר בצעד הכרחי להגנה על בריאות הציבור, או בניסיון לאסור מוצר עוד לפני שהוכח שהוא מזיק?
את הצעת החוק הגישו ב-14 בספטמבר שתי מחוקקות דמוקרטיות מבית הנבחרים של ניו ג'רזי, שאמה היידר ומרג'י דונלון, רופאה במקצועה, והיא אינה מסתפקת במסטיקים. ההצעה חלה גם על שקיקי תה, קפה טחון, אבקת טלק, מזון לחיות מחמד, מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי. בשלב הראשון יידרשו היצרנים לסמן על האריזות שהמוצר מכיל מיקרופלסטיק, ובהמשך תיאסר מכירתם של מוצרים שהוסף להם מיקרופלסטיק במכוון, או שעלולים לשחרר חלקיקי פלסטיק. המטרה המוצהרת היא לתת לחברות הזדמנות לשנות את הרכב מוצריהן, ולא בהכרח להעלים אותם מהמדפים.
לפי נוסח ההצעה, הסימון ייכנס לתוקף בהדרגה: שנה לאחר כניסת החוק לתוקף יידרשו היצרנים לציין על האריזה את נוכחות המיקרופלסטיק, וכעבור שנתיים תופיע עליה אזהרה בולטת, באנגלית ובספרדית: "המוצר מכיל מיקרופלסטיק". איסור המכירה יחול כעבור שלוש שנים. יצרנים ומוכרים שיפרו את החוק עלולים לספוג, בצו של בית משפט, קנסות של עד 25 אלף דולר לכל יום של הפרה, והמדינה תקצה שלושה מיליון דולר למחקר, למעקב אחר זיהום ממיקרופלסטיק ולאכיפה.
הפתעה במסטיקים הטבעיים
בלב הדיון עומד מחקר ראשוני של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), שהוצג לראשונה בכנס האגודה האמריקנית לכימיה במרץ 2025 ופורסם מאז בכתב עת מדעי. החוקרים בחנו עשרה מותגי מסטיק פופולריים שאפשר למצוא בסופרמרקט. חמישה מהם היו מסטיקים סינתטיים, המבוססים על פולימרים המופקים מנפט, שמעניקים למסטיק את מרקמו הגמיש. חמשת האחרים שווקו כמסטיקים טבעיים, על בסיס רכיבים צמחיים כמו שרף עצים. את שמות המותגים בחרו החוקרים שלא לחשוף, כדי לא לפגוע שלא בצדק במוניטין שלהם.
החוקרים ביקשו לבדוק מה קורה למסטיק בזמן הלעיסה עצמה. כדי לנטרל הבדלים בין אנשים בדפוסי הלעיסה ובהרכב הרוק, את כל המסטיקים לעס אדם אחד: שבע חתיכות מכל מותג, ארבע דקות כל אחת, ודגימות רוק נאספו כל 30 שניות. בניסוי נוסף נמשכה הלעיסה 20 דקות. התוצאה הפתיעה גם את החוקרים: המסטיקים הסינתטיים והטבעיים שחררו כמויות כמעט זהות של מיקרופלסטיק, 104 חלקיקים לגרם בממוצע בסינתטיים ו-96 בטבעיים. בשני הסוגים זוהו אותם חומרים, ובהם פוליאולפינים, PET ופוליסטירן, שמהם עשויים בין היתר שקיות, בקבוקי שתייה וכלים חד-פעמיים. כלומר, מעבר למסטיק שמשווק כטבעי אינו מבטיח הימנעות מהחשיפה.
לפי המחקר, כל גרם מסטיק שחרר בממוצע כ-100 חלקיקי מיקרופלסטיק, ובחלק מהמסטיקים נמדדו יותר מ-600 חלקיקים לגרם. מאחר שמסטיק גדול שוקל בין שניים לשישה גרמים, הוא עשוי לשחרר לרוק כ-3,000 חלקיקים. החוקרים העריכו כי אדם שלועס בין 160 ל-180 מסטיקים קטנים בשנה, כלומר בערך אחד כל יומיים, עשוי לבלוע כ-30 אלף חלקיקי מיקרופלסטיק בשנה רק מההרגל הזה. וייתכן שהמספרים האמיתיים גבוהים יותר: המכשירים שבהם השתמשו החוקרים זיהו רק חלקיקים שגודלם 20 מיקרומטר לפחות, כך שחלקיקים זעירים יותר לא נמדדו כלל.
ממצא מסקרן נוסף נוגע למשך הלעיסה: רוב החלקיקים השתחררו כבר בשתי הדקות הראשונות, ו-94% מהם נפלטו בתוך שמונה דקות. לדברי החוקרים, מה ששחרר אותם הוא החיכוך המכני של הלעיסה, ולא אנזימים ברוק שמפרקים את המסטיק. מכאן גם ההמלצה שלהם: מי שרוצה לצמצם את החשיפה, מוטב שילעס מסטיק אחד זמן רב יותר במקום להחליף אותו שוב ושוב בחדש. עם זאת, מדובר בהערכה המבוססת על ניסוי מוגבל, ולא במדידה של כמות הפלסטיק שמצטברת בגופם של צרכנים לאורך שנים.
מה מסתתר בבסיס הלעיסה
אבל מאיפה מגיע הפלסטיק? זאת אחת השאלות שהחוקרים עדיין אינם יודעים להשיב עליהן. ברשימת הרכיבים של מסטיקים רבים מופיע "בסיס לעיסה" (gum base), בלי פירוט של החומרים המרכיבים אותו. התערובת הזאת היא שמשאירה את המסטיק גמיש ומונעת ממנו להתפרק בפה, גם אחרי שהטעם המתוק נעלם. מאחר שחלק מהיצרניות אינן מפרטות את מרכיבי הבסיס, החוקרים אינם יכולים לקבוע בוודאות אם מקור החלקיקים בחומרי הגלם, בתהליך הייצור, באריזה או בשילוב של כמה גורמים.
מהיכן מגיע המיקרופלסטיק שבמסטיק? אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
"אנחנו באמת לא בטוחים מאיפה זה מגיע", אמר פרופ' סנג'אי מוהנטי, שעמד בראש המחקר. לדבריו, היעדר מידע מלא על הרכב המוצרים מקשה לזהות את מקור החלקיקים. מוהנטי הדגיש כי מטרת המחקר אינה להפחיד את הציבור או לגרום לו להפסיק ללעוס מסטיק, אלא להבין טוב יותר כיצד בני אדם נחשפים לחלקיקי פלסטיק בחיי היומיום.
הצעת החוק נוגעת גם לענקיות הענף, ובהן מארס ריגלי האמריקנית, מהשחקניות המרכזיות בשוק המסטיקים בארצות הברית, שבבעלותה מותגים המוכרים גם לצרכנים בישראל, כמו אורביט ואקסטרה, לצד Juicy Fruit ו-Winterfresh. עם זאת, כאמור, המחקר לא חשף את שמות המותגים שנבדקו, ולכן אי אפשר ללמוד ממנו אילו מסטיקים משחררים יותר חלקיקים ואילו פחות. מארס לא מסרה תגובה להצעת החוק ולשאלות על הרכב מוצריה.
פלסטיק בדם, במוח ובריאות
השאלה החשובה ביותר היא כמובן מה עושים החלקיקים האלה בגוף. מיקרופלסטיק הוא שם כללי לחלקיקי פלסטיק שגודלם אינו עולה על חמישה מילימטרים, ואפשר למצוא אותם כיום במזון, במי השתייה, באוויר ובמוצרי צריכה רבים. חלקיקים קטנים עוד יותר, המכונים ננופלסטיק, מעוררים חשש מיוחד, משום שגודלם הזעיר עשוי לאפשר להם לחדור דרך מחסומים ביולוגיים שחלקיקים גדולים יותר אינם עוברים בקלות. את החלקיקים האלה, כאמור, המחקר על המסטיקים לא מדד.
המדענים עדיין מנסים להבין עד כמה החשיפה היומיומית למיקרופלסטיק מסוכנת. מחקרים מהשנים האחרונות זיהו חלקיקי פלסטיק בדם, במוח, בריאות ובאיברים נוספים, ואף מצאו קשר בין נוכחותם לבין מחלות לב, תהליכים דלקתיים ובעיות בריאות אחרות. אלא שטרם הוכח קשר סיבתי ישיר, ובוודאי שלא הוכח כי הכמויות שמשתחררות מלעיסת מסטיק גורמות כשלעצמן לנזק. מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) מדגיש כי הראיות המדעיות הקיימות אינן מראות שרמות המיקרופלסטיק שנמצאו במזון מסכנות את בריאות האדם, וגם הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) טרם השלימה הערכת סיכונים מקיפה בנושא. אי הוודאות הזאת עומדת בלב המחלוקת על הצעת החוק בניו ג'רזי.
רופאי השיניים מזהירים כי איסור גורף מדי עלול להעלים מהשוק גם את המסטיקים ללא סוכר, שהם ממליצים עליהם
(צילום: shutterstock)
אחת ההתנגדויות הבולטות להצעה מגיעה דווקא מכיוון מפתיע: רופאי השיניים. הם מזהירים כי איסור גורף מדי עלול להעלים מהשוק גם את המסטיקים ללא סוכר, מוצר שהם עצמם ממליצים עליו כבר שנים. איגוד רופאי השיניים האמריקני (ADA) ממליץ ללעוס מסטיק ללא סוכר במשך כ-20 דקות אחרי ארוחה, משום שהלעיסה מגבירה את הפרשת הרוק, מסייעת לנטרל את החומצות שמייצרים החיידקים בפה ותורמת להגנה על אמייל השן.
"המחקרים האלה מתעדים חשיפה, לא נזק", אמר אורוויל מוראלס, מנהל תחום המדיניות והבריאות באיגוד רופאי השיניים של ניו ג'רזי. לדבריו, החוק בנוסחו הנוכחי עלול להוציא מהמדפים אמצעי זול ומוכח למניעת עששת, עוד לפני שהתברר אם החשיפה לחלקיקים אכן מזיקה ואם יש לו חלופות בטוחות יותר. האיגוד טרם גיבש עמדה רשמית בנוגע להצעה, אך הודיע כי יפעל מול המחוקקים לשינוי הסעיפים הבעייתיים מבחינתו.
התעשייה מערערת על השיטה
היצרניות, מצדן, מערערות על הממצאים עצמם. איגוד תעשיית המסטיקים הבינלאומי טוען כי המחקרים בנושא עדיין מצומצמים, וכי שיטות המדידה שבהן השתמשו החוקרים טרם עברו אימות מספק. ואכן, המחקר של UCLA היה מחקר ראשוני בהיקף קטן, שנועד לזהות תופעה ולמדוד אותה, ולא לבחון השלכות בריאותיות ארוכות טווח. החוקרים עצמם אינם טוענים שהוכיחו כי לעיסת מסטיק גורמת למחלה.
היידר, מיוזמות החוק, הדגישה כי המטרה היא בראש ובראשונה בריאות הציבור. "אני מקווה שבזכות ההתחלה בדרישה לסמן את המוצרים, החוק ייתן ליצרנים הזדמנות להסיר את המיקרופלסטיק לפני שנגיע למצב שבו נצטרך לאסור את המכירה", אמרה.
בינתיים, הצעת החוק הועברה לוועדת הסביבה והפסולת המוצקה של בית הנבחרים בניו ג'רזי, ושם היא ממתינה לדיון. ב-15 באוקטובר הוגשה הצעה מקבילה גם בסנאט של המדינה. אם ההצעה תאושר, ניו ג'רזי עשויה להפוך למדינה הראשונה בארצות הברית שמגבילה במפורש את מכירת המסטיקים בשל החשש ממיקרופלסטיק. וגם אם תיכשל בסופו של דבר, היא כבר הציבה באור חדש מוצר יומיומי שרבים מכניסים לפה בלי לחשוב פעמיים על החומרים שמהם הוא עשוי.
