רופא הילדים המיתולוגי, פרופ' מרק מימוני, לשעבר מנהל מרכז שניידר לרפואת ילדים, הלך לעולמו השבוע בגיל 83. הלווייתו נערכה ביום שני ברמת השרון. פרופ' מימוני הותיר אחריו אישה - מאירה, ארבעה ילדים, 12 נכדים ושני נינים, רבים מהם רופאים בעצמם. "כל אדם שמכיר אותו ושומע את שמו, מיד פניו מתרחבות ואני שומעת על איזה אדם נפלא הוא, איך הוא הציל את הילד שלהם, ואיך הוא מטפל כבר בדור שני או שלישי במשפחה שלהם", ספדה בתו הבכורה אביבה בהלווייתו. "טאטאת מהדרך כל מכשול, כל דעה קדומה, גזענות או צרות עין, והבאת את חזונך להשפעה אמיתית על הטיפול בילדים".
פרופ' מימוני נולד בנובמבר 1942 בקונסטנטין שבאלג'יריה. בגיל 16 וחצי עזב את בית הוריו ונסע לבדו ללמוד רפואה בפריז, ובהמשך עבר שם התמחות ברפואת ילדים. בפריז הכיר את אסתר, שהייתה בהמשך פסיכיאטרית במקצועה, ונישא לה בגיל 20. בגיל 27 התאלמן ונשאר עם שני ילדיו - אביבה ודניאל. השלושה עלו לישראל כמה שנים לאחר מכן.
לימים פגש מרק את מאירה, שאיבדה את בעלה במלחמת יום כיפור, וזמן קצר לאחר מכן נישאו השניים. יחד עם מאירה, זכה מרק לקבל את בנה רועי. בהמשך הביאו השניים לעולם ילדה משותפת - מאיה. "הוא היה אבא נהדר", מספר בנו, פרופ' דניאל מימוני, מנהל מערך רפואת העור והמין בבית החולים בילינסון, "כולם מכירים אותו כרופא ילדים, כמורה וכמובן כפרופ' באוניברסיטה, אבל הוא היה אבא שהיינו מתייעצים איתו על כל צעד ושעל. הוא היה אבא מסור מאוד, דאג לנו מאוד. עד גיל 40 נהג להסיע אותנו הלוך ושוב לכל טיסה שלנו, ורצה לדעת מי נהג המונית שלוקח אותנו. אין לתאר. הוא היה איש משפחה חם בצורה יוצאת דופן, ומלא אמפתיה".
פרופ' דניאל מימוני מספר שאביו היה ידוע באהבתו הגדולה למוזיקה ולגיטרה קלאסית, ואף היה נגר חובב. "אם הייתה בעיית חשמל הייתי קורא לו, ואם הייתה בעיית אינסטלציה הייתי קורא לו. הוא היה איש אשכולות".
"הותיר חותם עמוק"
לאחר שעלה לישראל מצרפת, החל פרופ' מימוני את הקריירה המקצועית בישראל כאנדוקרינולוג ילדים בבילינסון, ולאחר מכן שימש כרופא ילדים כללי. הוא כיהן בין השאר כמנהל מחלקת ילדים בבילינסון, יו"ר ארגון רופאי קופת חולים כללית, סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית, ולאחר מכן, בין השנים 2008-2003 כיהן כמנהל מרכז שניידר לרפואת ילדים.
"בכל אותה תקופה, גם כשהיה מנהל בית חולים, המשיך לעבוד כרופא ילדים בקהילה. הוא היה רופא ילדים בכל רמ"ח אבריו", מספר הבן דניאל. "היו באים אליו מכל רחבי הארץ והעולם להתייעץ איתו. אנשים שעברו לגור במקומות רחוקים לא הסכימו לוותר עליו כרופא ילדים. הוא טיפל באלפים רבים של ילדים, תמיד עם מאור פנים, בכל שעה שהיא. ילד שחולה היה מבחינתו קודש הקודשים".
בנו, פרופ' דניאל מימוני: "היו באים אליו מכל רחבי הארץ והעולם להתייעץ איתו. אנשים שעברו לגור במקומות רחוקים לא הסכימו לוותר עליו כרופא ילדים. הוא טיפל באלפים רבים של ילדים, תמיד עם מאור פנים, בכל שעה שהיא. ילד שחולה היה מבחינתו קודש הקודשים"
במרכז שניידר ספדו לו השבוע, ומסרו כי במהלך תקופת כהונתו, הוביל פרופ' מימוני שורה של מהלכים משמעותיים לפיתוח בית החולים, ובהם פתיחת חדר ניתוח שישי במערך חדרי הניתוח, בינוי ופיתוח של המחלקה לרפואה דחופה והוספת מצלמה גרעינית חדשה. עוד ציינו כי פותחו קשרי עבודה עם מרכזים רפואיים לילדים באירופה ובאסיה, והודקו שיתופי פעולה אקדמיים בינלאומיים. "פרופ' מימוני ייזכר תמיד כאיש חם ואהוב, רופא ילדים בכל רמ"ח אבריו, שגידל והכשיר דורות של רופאים בשניידר ובכלל, והותיר חותם עמוק ומשמעותי על מרכז שניידר ועל רפואת הילדים בישראל", מסרו.
"אוהב אדם ומנהיג"
בתו הצעירה מאיה ספדה לו השבוע בהלווייתו: "הייעוד שלך היה תמיד להציל חיים. זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה הייתה תאונה בצד השני של כביש מהיר. אתה עצרת בצד וזינקת לשם, תוך סיכון חייך וחרף הצעקות של אמא ברקע. זה אתה בתמצית, לסכן את עצמך בלי לחשוב פעמיים, כדי להציל חיים של זר מוחלט".
אלמנתו מאירה אמרה: "כשהכרנו, אתה לא ידעת עברית ואני לא ידעתי צרפתית. דיברנו אנגלית ובכל זאת הצעת לי נישואים אחרי שבועיים. היה נפלא לחיות איתך, לראות אותך מתחיל מלמטה ועולה הכי גבוה שאפשר".
במהלך חייו, כיהן פרופ' מימוני גם כחבר מועצה בעיריית רמת השרון ואחראי על תחום הבריאות בעיר, יו"ר ועדת בחינות סטאז' ורישוי רופאים, יו"ר הוועדה לקליטת עולים חדשים במערכת הבריאות, וכפרופ' אמריטוס בבית הספר למדעי הרפואה והבריאות של אוניברסיטת תל אביב.
פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל, ספד לו בשיחה עם ynet: "הוא היה חבר ושותף לדרך, שילוב נדיר של קלינאי מעולה ומנהל בחסד". לדבריו, פרופ' מימוני תרם רבות לחיזוק מערכת הבריאות בישראל ולחיזוק מעמד הרופא בישראל. "מעל הכול הוא היה בן אדם של אנשים", אומר פרופ' חגי. "לפני כמה שנים פנה אליי וסיפר על מצוקת הרופאים העולים המגיעים לישראל, שלא מצליחים לקבל הכרה ורישיון לעסוק בתחום בו עסקו במדינות שונות בעולם. זה מאוד הציק לו. הוא רצה מאוד לסייע להעלות יותר ויותר רופאים לארץ. באותו יום ישבנו יחד ומיניתי אותו להיות יו"ר הוועדה לקליטת רופאים עולים לישראל. זה היה התפקיד האחרון שלו, תפקיד שהוא כה אהב. לטפל ברופאים ולהעלות אותם לארץ. זה נתן לו סיפוק עילאי, ואני שמח שהייתי שותף. אנחנו נזכור אותו תמיד כרופא בחסד, אוהב אדם ומנהיג".
פרץ דרך ללב הילדים
פרופ' עירית קראוזה, מנהלת מחלקת ילדים ג' במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית שעבדה תחת פרופ' מימוני, מספרת על העבודה רבת השנים. "אני מכירה אותו 35 שנים, הוא זה שקיבל אותי להתמחות", סיפרה בשיחה עם ynet. "הבשורה על פטירתו מאוד עצובה, כמו חתיכה מהחיים שלי שאיבדתי. בכל צומת חשובה בחיים שלי, כשהייתי צריכה לקבל איזושהי החלטה על תפקיד, או קושי או התלבטות, תמיד הייתי מתייעצת איתו. הוא היה כמו אח גדול, כמעט כמו אבא במובן הזה", סיפרה.
לדבריה, פרופ' מימוני תמיד ידע למצוא דרך לליבם של הילדים וההורים, עם אהבה וחוש הומור יוצא דופן. "עם המבטא הצרפתי שלו תמיד הצחיק את הילדים ושיחק איתם. בנפשו שמר על הילדותיות, במובן המאוד חיובי של הסקרנות והאנרגיה".
היא מוסיפה כי פרופ' מימוני היה מסור לחינוך הדור הצעיר, ולאורך השנים עודד את הרופאים הצעירים, נתן להם חופש פעולה וסייע להם לקדם את הרעיונות שלהם. "כך הצליח להצמיח רופאים, שעדיין תופסים עמדות מפתח ברפואת ילדים", היא מסבירה, ומדגישה כי גם לאחר שיצא לפנסיה, המשיך להכין רופאים צעירים לבחינות ההתמחות. "מעבר לכל אלה, הוא היה חוקר, שפרסם המון מאמרים, בתחום המומחיות שלו - אנדוקרינולוגיה, וברפואת ילדים כללית".
מלבד העבודה היומיומית בבית החולים, במשך כמה שנים נהגה פרופ' קראוזה להחליף את פרופ' מימוני במרפאתו בקהילה ברמת השרון. "הוא לימד אותי רפואת ילדים בקהילה, שהיא שונה מרפואת ילדים בבית חולים, הדריך ותמך בי. המרפאה הייתה בביתו וכך גם הכרתי את הבית והמשפחה, ואת אשתו המקסימה. הוא היה נגר ופיסל, חלק גדול מהרהיטים בביתו הוא בנה. תמיד היה מעניין וכיף לדבר איתו, ומאוד התפעלתי מהמשפחה היפה שלהם", היא מספרת. "חלק מהירושה שלו לרפואה זה הילדים שלו שגם הם רופאים בעצמם, ויש לו נכדים כבר שהם רופאים. הערכתי אותו מאוד ואהבתי אותו כבן אדם, ואני אסירת תודה על כל מה שעשה עבורי לאורך כל השנים".
5 צפייה בגלריה
פרופ' מרק מימוני עם בני משפחתו. מימין: מאירה, דניאל, מאיה, מרק, אביבה ורועי
(צילום: אלבום משפטי)
כאמור, פרופ' מימוני לא היה הרופא היחידי במשפחה, ושושלת מימוני מונה למעלה מעשרה רופאים, בין השאר בתו הבכורה, פרופ' אביבה מימוני בלוך שמשמשת כרופאת ילדים ורופאה מומחית בנוירולוגיה של הילד והתפתחות הילד. גם בנה הבכור מתמחה בימים אלה בפסיכיאטריה לילדים. בנו פרופ' דניאל מימוני מוסיף בגאווה: "גם אשתי, ד"ר קרין מימוני, היא רופאת עיניים. יש לנו שלושה ילדים - בת גדולה שמתמחה באף אוזן גרון, ובעלה מתמחה באורתופדיה. הבן האמצעי ואשתו סטודנטים לרפואה שנה שישית בפקולטה בתל אביב, והבת הצעירה רוצה להתקבל להיות רופאה. אנשים לא מאמינים אבל הוא ממש לא דחף לזה".
