פרופ' טל סימונס (63) היא אחת האנתרופולוגיות המשפטיות המובילות בתחומה בעולם. היא השתתפה בזיהוי הדר גולדין, סהר ברוך ורבים נוספים. מעצם שבורה או חרוכה היא מסוגלת לזהות גיל, מין ואת סיבת המוות. כבר בשבוע הראשון למתקפת חמאס היא נחתה בישראל מארה"ב והתייצבה להתנדב במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר - בשקט ובצנעה. ביוני 2025 עלתה לארץ באופן קבוע. כל משרד בריאות סביר במדינה סבירה היה פורס בפניה שטיח אדום. אבל כאן, כבר חצי שנה שהיא ממתינה לחצי תקן. בינתיים היא נאלצת לממן אפילו את נסיעותיה למרכז מכיסה. בושה.
פרופ' טל סימונס, שמתנדבת במכון לרפואה משפטית
"רופאים ואנשי צוות שעובדים בזיהוי מתים לא מפתחים רגשות", מעידה פרופ' סימונס בחדות המקצועית שמאפיינת אותה. "אפילו באותה שבת שחורה, כשקיבלנו מאות גופות ועצמות אדם חרוכות, נפעמנו מעוצמת השנאה, הרוע והזדון אבל נשארנו קרים. עבדנו ענייני ונקודתי, כשאנחנו ממוקדים באיתור כל בדל רמז שיביא לפענוח ולזיהוי המת. כך קרה גם עם הדר גולדין. השתתפתי בזיהוי שלו, שהיה ככל זיהוי אחר של חללים חטופים שחזרו אלינו. הלב גאה רק כשהזיהוי צלח, וידענו שנזכה את משפחתו בשקט שחיכו לו כל כך הרבה שנים".
פרופ' טל סימונס: "עבדנו ענייני ונקודתי, כשאנחנו ממוקדים באיתור כל בדל רמז שיביא לפענוח ולזיהוי המת. כך קרה גם עם הדר גולדין. השתתפתי בזיהוי שלו, שהיה ככל זיהוי אחר של חללים חטופים שחזרו אלינו. הלב גאה רק כשהזיהוי צלח, וידענו שנזכה את משפחתו בשקט שחיכו לו כל כך הרבה שנים"
אבל גם בתוך אותו מוד של עבודה קרה ומקצועית היו גם רגעים אחרים: "הפעם הראשונה והיחידה לאורך הקריירה הארוכה שלי שהתרגשתי קרתה בסוף אוקטובר 2025, כשחמאס החזירו לישראל את הגופות של סהר ברוך מבארי ושל עמירם קופר מניר עוז - שלפני 47 שנים, כשהתנדבתי בקיבוץ, הוא ואשתו נורית היו ההורים המאמצים שלי במשך שלוש שנים. באותו יום עבדנו בחדרים סמוכים, וכשנודע לי שקופר בחדר השני, התעורר בי צורך עמוק לראות אותו ולהגיד לו תודה על הבית החם שהוא ומשפחתו נתנו לי. בלילה, כששחזרתי את הזיכרונות שלי עם המשפחה המדהימה שלו, נזכרתי איך בערבים היינו יושבים בגינה עם כוס מיץ, מדברים וצוחקים, באווירה ביתית ונעימה", סיפרה פרופ' סימונס, שמתנדבת במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר לפרקי זמן ארוכים מתחילת המלחמה.
5 צפייה בגלריה
"נפעמנו מעוצמת השנאה, הרוע והזדון". פרופ' טל סימונס, אנתרופולוגית משפטית, מתנדבת במרכז הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר
(צילום: יאיר שגיא)
"היא מדהימה", העיד עליה ד"ר חן קוגל, מנהל המרכז לרפואה משפטית. "מבחינה מקצועית היא תותחית ואלופה בזיהוי עצמות. בכל פעם כשהגיעו חללים חטופים בלילה, היא לא חשבה פעמיים, הגיעה מביתה בירושלים ונשארה עד לסיום. אנחנו נהנים ממכלול הידע העשיר שצברה לאורך השנים מעיסוקה באנתרופולוגיה משפטית".
מהו המקצוע הזה? מדובר בענף מדעי-יישומי שמשלב ידע באנטומיה, גנטיקה, ארכיאולוגיה ואוסטיאולוגיה (מדע העוסק במבנה השלד ובחקר העצמות). מדענים בתחום זה מסוגלים לזהות מעצם שבורה או משלד מפורק את מאפייני המת: הגיל, המין, המוצא האתני, סיבת המוות וכו'.
ממטע התמרים בערבה לפסגה המדעית
כברת דרך ארוכה ולא צפויה עברה פרופ' סימונס עד שהגיעה למעמדה הבינלאומי. סיפור החיים המרתק ויוצא הדופן שלה התחיל בארה"ב. ״נולדתי לפני 63 שנים להורים מהזרם הדתי הרפורמי. את התואר הראשון שלי באנתרופולוגיה קיבלתי מאוניברסיטה בפילדלפיה, ומיד המשכתי לתואר שני באנגליה". לישראל הגיעה לראשונה בקיץ 1978, להתנדב כאמור בניר עוז, וב-1985 אפסנה את התארים בבוידעם, עלתה פעם נוספת לישראל והצטרפה לקהילה הרפורמית שהקימה את קיבוץ יהל שבערבה והתיישבה בו. "היה לי טוב שם, עבדתי במטע התמרים, במטבח הצמחוני ועם ילדי הגיל הרך, ואחרי שלוש שנים חזרתי לארה"ב להשלים דוקטורט, כשבתוכנית חזרה מיידית לישראל".
אבל לחיים היו תוכניות אחרות, ועם סיום הדוקטורט פיתה אותה הפוסט-דוקטורט. "התקבלתי לעבודה באוניברסיטה כמרצה לאנטומיה בבית הספר לרפואה במישיגן".
במרוצת השנים אתגרה את עצמה כשבמקביל לעיסוק האקדמי התיאורטי, התנדבה או הצטרפה למשלחות שונות לזכויות אדם באזורים מוכי אסונות טבע או מלחמות על פני הגלובוס. "הייתי בקוסובו, בגואטמלה, בסרי לנקה ובבוסניה, שם נחשפתי לראשונה לעבודתם של אנתרופולוגים משפטיים. הצצתי ונפגעתי, ומשנת 1996 צברתי ידע רב וניסיון במקצוע".
המרוץ המטורף במסלול הקריירה התמתן בשנת 2001, כשאימצה תינוקת בת עשרה חודשים בגואטמלה והחמיצה, לדבריה, את אסון התאומים. "האימהות לא עצרה אותי כי התינוקת ואני השתקענו באנגליה לתקופה ארוכה יחסית, של 12 שנים שבמהלכן עבדתי במשרה נוחה של מרצה, כשבמקביל בניתי תוכנית לתואר שני. החיים שלנו אז היו יציבים וסטטיים פחות או יותר".
הגעת להתנדב במכון הלאומי לרפואה משפטית כבר בשבוע הראשון למתקפת חמאס. איזה כאוס מצאת, ועם מה נאלצת להתמודד?
"כבר מהרגע הראשון כשנודע לי על מה שקורה בארץ, לא היה לי כל היסוס. היה לי ברור שלא אוכל לשבת בשקט בווירג'יניה כשרוצחים את העם שלי, ולכן ארזתי מזוודה והגעתי לעבוד לצידה של מיכל פיר – אנתרופולוגית משפטית במכון הלאומי באבו כביר. על שולחנות העבודה של כל אחת מאיתנו הצטברו עוד ועוד שקיות פלסטיות לבנות, ובהן חלקי עצמות אדם ובעלי חיים, שברי עצמות של הנרצחים שמחלקן אפשר היה להפיק DNA וכך לזהות את הנרצח. אחרות היו שרופות מ-700 מעלות חום שיצרו חומרי הבעירה של השטן. חום כזה משמיד את כל החומר האורגני של העצם ומונע אפשרות לזיהוי".
תיעוד מיוחד: כך זוהו גופות בימי המלחמה הראשונים
(צילום: אלי דסה | עריכה: שי קנפו)
היא מספרת בגאווה על המלאכה הקדושה שהייתה שותפה מרכזית בה: "רשמנו במעבדה הישגים לא מבוטלים. לעולם לא אשכח את שקיות הפלסטיק שהגיעו אלינו עם האמבולנס של אחד מקיבוצי העוטף. פתחנו את השקיות וגילינו חתיכות עצם קטנות, חלקי עצמות, ומתוך קופסה מפלסטיק התגלו עצמות של 18 מתושבי קיבוץ שנרצחו באכזריות. מצב העצמות היה קשה, רובן היו שרופות ולא היה כל ביטחון שיצליחו במעבדה להפיק מהן DNA. לשמחתנו הרבה, מיכל ואני עמדנו באתגר ואפשרנו סגירת מעגל למשפחות. לפני כמה חודשים יצאנו כל עובדי המכון לסיור בעוטף. כשהתקרבנו לאותו קיבוץ, הדבר הראשון שראיתי בחזית היה האמבולנס, וכל הזיכרונות הציפו אותי. השבוע אני טסה לאנגליה, להרצאה על ההצלחה הפנומנלית שרשם לזכותו המרכז הלאומי לרפואה משפטית בזיהוי מוחלט של הנרצחים. אתמקד כמובן בזיהוי המאתגר באמצעות עצמות, ואני מקווה שזה יביא כבוד לישראל".
5 צפייה בגלריה
הזיהוי שסגר מעגל: ארונו של החלל החטוף הדר גולדין ז"ל הגיע למרכז לרפואה משפטית
(צילום: דנה קופל)
הגעת לאורך השנים למקומות מוכי אסונות טבע או מלחמות ברחבי העולם. האם חווית באותו מרחק מדעי גם את ישראל של 7 באוקטובר?
"העבודה בישראל של ימי המלחמה הראשונים ועד היום לא הפתיעה אותי, ולא חשפה בפני דברים שלא ראיתי או שלא הכרתי, אבל זו הפעם הראשונה שלי שאני עובדת כיהודייה-ישראלית למען האחים היהודים הישראלים שלי, ויש לזה ערך מוסף שאין לתאר. בנוסף הייתה לי זכות גדולה להעשיר את צוות המעבדה בידע".
במסיבות עיתונאים בחדר הסגלגל נוהג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מדי פעם להביע השתאות מהכמיהה של הורים לקבל את גופות יקיריהם. האם זה נובע מכך שהאמריקנים פחות מבינים את הלהט הישראלי שבהחזרת גופות?
"הקוראים יתפלאו, אבל ממש לא. משפחות בכל העולם צריכות את גופת יקירן, או אפילו עצם מזוהה שלו כדי להאמין שהוא מת. בהעדר כל עדות, קשה מאוד למשפחה להאמין למוות, ולכן זה אוניברסלי, חוצה דתות, הצורך האנושי הזה בקבר שיאפשר סגירת מעגל".
בשנות העבודה הארוכות שלך נשמעה כלפייך ביקורת על ההתעסקות המקצועית שלך במתים ובמוות?
"בוודאי. המשפחה קיבלה באהבה, אבל ממעגלי קרבה כאלה ואחרים לא היססו לשאול אותי מה אני מתעסקת בעצמות של מתי, איזו משמעות יש בכלל לעצם ממת וכו'. לא כעסתי, כי הבנתי שהביקורת נובעת מחוסר ידע בסיסי שמעצם קטנה בגודל של ציפורן, אני ועמיתיי יכולים לאפיין ולזהות את המת ואת נסיבות המוות".
למה רק לאחרונה עשית עלייה באופן מסודר?
"לא פשוט לעזוב בית, משרה מתגמלת, את הבת שלי ולמעשה חיים שלמים. אז התמהמהתי, ורק בתחילת יוני 2025 עשיתי עלייה רשמית, ומאז אני כאן על מלא. בחרתי לגור בירושלים, כי בני הקהילה הרפורמית שהכרתי בקיבוץ יהל, ואיתם נשמר כל השנים קשר חם, עברו לשם".
5 צפייה בגלריה
"מבחינה מקצועית היא תותחית ואלופה בזיהוי עצמות". ד"ר חן קוגל, מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית
(צילום: אביגיל עוזי)
מתחילת המלחמה מתנדבת כאמור פרופ' סימונס במרכז הלאומי לרפואה משפטית. המעבדה לאנתרופולוגיה משפטית ממוקמת בשטח המכון באבו כביר, שכפוף למשרד הבריאות. היא ממוקמת בשני חדרים קטנים עד עלובים, במבנה מיושן. המעבדה שבה זוהו חללים רבים סובלת, כמו שאר אגפי המכון היחיד בסוגו בישראל, מהרעבה תקציבית ארוכת שנים. רק במהלך ימי המלחמה נזכרו קברניטי משרד הבריאות בצורך להקים מבנה חדיש, שייבנה בקמפוס בית החולים שמיר (אסף הרופא), אבל ניכר שההתנהלות קפוצת היד והלב, שמאפיינת גם את היחס לפרופ' סימונס, עדיין כאן.
יש סיבות רבות להיות גאים במלאכת הקודש שעשה צוות המרכז הלאומי לרפואה משפטית בניצוחו של ד"ר קוגל, וגם לא מעט סיבות להתבייש בכך שמשרד הבריאות לא ספר אותם לאורך השנים והתעורר באיחור ניכר.
תגובת משרד הבריאות: "הליכי הזיהוי במרכז לרפואה משפטית מתבצעים על-ידי מספר אנשי צוות, והם אינם תוצאה של אדם כזה או אחר. בעניין סוגיות הנוגעות להעסקתה של פרופ' סימונס, הדברים מתואמים מולה באופן מלא ושקוף. המרכז לרפואה משפטית מודה ומוקיר את תרומתה של פרופ' סימונס לעבודת הטיפול בחללים. יש לציין כי אין למכון מגבלת תקנים לקליטת עובדים חיוניים, ואכן מ-7 באוקטובר 2023 נקלטו במרכז הלאומי 26 עובדים חדשים, מתוכם שישה רופאים מתמחים".
- קראו עוד בנושא זה:
