ליאור ללזרי (25) חלמה להיות לוחמת קרבית ואף שירתה כמפקדת בצבא, אך חלומה נגדע בגיל 20 עם אבחנה מפתיעה של אי-ספיקת כליות שהתגלתה בבדיקות דם שגרתיות. כיום היא מוצאת את עצמה נאבקת על חייה. "אני רק בת 25, וכל החיים לפניי. אני חייבת למצוא תרומת כליה לפני שאאלץ להתחיל דיאליזה", היא משתפת. באמצעות פוסט אישי ומרגש שהעלתה לרשתות החברתיות, היא פנתה אל הציבור בתקווה למצוא את התורם שיציל את חייה.
3 צפייה בגלריה


"התגייסתי כדי להיות לוחמת, וזה היה כל מה שרציתי. שירתי בגדוד, הייתי מפקדת, והרגשתי שאני נמצאת בשיא שלי. ואז, ביום אחד, הכול השתנה". ליאור ללזרי
(צילום: פרטי)
"במרץ 2019, אחרי שנתיים בצבא כלוחמת, החלטתי לבצע בדיקות דם כדי לוודא שהכול תקין", היא מספרת. "כשהתוצאות הגיעו, שמתי לב שיש ערכים שחורגים מהנורמה. לא הבנתי בדיוק מה זה אומר, אז פניתי לרופא בצבא והוא הפנה אותי לרופא אזרחי, שהפנה אותי לבית חולים. שם, הרופאה הסתכלה עליי ושאלה כמה זמן נותר לי לשירות הצבאי. כשעניתי שנותרה לי שנה, היא מיד הודיעה שהיא משחררת אותי מהשירות באופן מיידי, כי התברר שיש לי מחלת כליות ושאני חייבת להיות במעקב רפואי צמוד. הייתי שם עם אמא שלי — הסתכלנו אחת על השנייה בהלם, בלי לדעת מה לעשות".
ליאור מתארת את גילוי המחלה כתפנית חדה ומשמעותית בחייה: "היציאה מהצבא הייתה קשה לי מאוד. התגייסתי כדי להיות לוחמת, וזה היה כל מה שרציתי. שירתי בגדוד, הייתי מפקדת, והרגשתי שאני נמצאת בשיא שלי. ואז, ביום אחד, הכול השתנה – נאמר לי שיש לי בעיה".
מאז, חייה התנהלו סביב מעקבים רפואיים. "כל שלושה-ארבעה חודשים עשיתי בדיקות דם כדי לבדוק שהמדדים נשארים בטווח סביר, אבל בכל פעם התוצאות הראו חריגה נוספת. בהתחלה אמרו לי שזה לא חמור, אבל ישנה הידרדרות קלה. עם הזמן, לאחר כארבע וחצי שנים, המצב הפך לחריג מאוד".
ליאור ללזרי: "התגייסתי כדי להיות לוחמת, וזה היה כל מה שרציתי. שירתי בגדוד, הייתי מפקדת, והרגשתי שאני נמצאת בשיא שלי. ואז, ביום אחד, הכול השתנה – נאמר לי שיש לי בעיה... אין תרופת קסם למצב הזה – כשיש אי-ספיקת כליות, בסופו של דבר מתחברים לדיאליזה או ממתינים להשתלת כליה"
במהלך השנים הללו, ללזרי הקפידה לשמור על תזונה נכונה, אם כי היא מודה שאין תרופה למחלתה: "צריך להקפיד כל הזמן, לשים לב לא לצרוך יותר מדי מלח ולהימנע ממזון מעובד. אם אני אוכלת משהו שמכיל נתרן או זרחן, אני חייבת לקחת כדור מתאים יחד איתו. בנוסף, אני עוקבת אחרי רמות הברזל שלי באופן קבוע. אין תרופת קסם למצב הזה – כשיש אי-ספיקת כליות, בסופו של דבר מתחברים לדיאליזה או ממתינים להשתלת כליה".
החיבור למכונת דיאליזה אינו פשוט, ודורש מהמטופלים להגיע לבית החולים כל יומיים ולהיות מחוברים למכונה במשך כארבע שעות בכל פעם. ללזרי נחושה לדלג על השלב הזה ולהתמקד במציאת תורם כליה.
"ידעתי שיום אחד אזדקק לתרומת כליה, אבל כשאת בת 20, את אומרת לעצמך, 'זה משהו שיקרה אולי בגיל 40 או 50'. אבל המציאות שונה, והמצב אינו ברור – לא יודעים מתי הכליה תקרוס ותיאלץ אותי להתחבר לדיאליזה", היא אומרת ומוסיפה, "אני חיה בחוסר ודאות, ולכן החלטתי לקחת את העניינים לידיים. לפני שאמצא את עצמי מחוברת למכונות, אני רוצה למצוא כליה. זו המשימה שלי עכשיו – למצוא תורם שיציל את חיי".
ללזרי רשומה ברשימת ההמתנה לתרומת כליה, אך היא בוחרת לא להסתמך רק עליה. בשבוע שעבר פרסמה פוסט אישי ומרגש ברשתות החברתיות, שבו פנתה לציבור בבקשה לעזור לה ולשקול לתרום לה כליה.
"התגובות של האנשים מחממות לי את הלב", היא מספרת בהתרגשות. "יש רבים שאומרים לי שהם לא מתאימים לתרומה מבחינת הפרמטרים, אבל בכל זאת משתפים את הפוסט במעגלים שלהם. זה מגיע להרבה אנשים וזה ממש לא מובן מאליו – אני כל כך מעריכה את זה". היא נשארת אופטימית ומלאת תקווה: "אני מאמינה שבסופו של דבר אמצא את התורם או התורמת שיצילו את חיי".
ללזרי מוסיפה בכאב: "זה קשה, זו מכה לא פשוטה, כי אני כל כך אוהבת את החיים. אני לומדת פסיכולוגיה, אוהבת אנשים, וכל מה שאני רוצה זה ללמוד, לחיות, לטייל בעולם בלי לחשוש שיום אחד הכליות שלי יקרסו. אני רק בת 25, ואני חולמת להמשיך ללמוד ולהתקדם. בעוד חודש יש לי מבחנים, אבל קשה לי להתרכז בהם כשכל מה שאני חושבת עליו זה המסע שלי למצוא תרומת כליה".
פרופ' רותי רחמימוב, מנהלת היחידה להשתלות כליה במערך לנפרולוגיה בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית, מסבירה את הרקע למחלת הכליות: "הגורמים השכיחים ביותר למחלת כליות הם סוכרת ויתר לחץ דם, אך גם צעירים עלולים לפתח מחלות כליה. לעיתים מדובר בגורמים גנטיים, ולעיתים במחלות דלקתיות אוטואימוניות. ישנם גם מקרים שבהם אדם נולד עם מום במערכת השתן, ורק בגיל מבוגר מתגלה הבעיה הכלייתית".

לדבריה, בניגוד למחלות רבות אחרות שבהן התסמינים מופיעים בשלב מוקדם, מחלות כליות מתאפיינות בכך שהתסמינים מופיעים רק בשלבים מתקדמים מאוד: "בעיה כלייתית יכולה להתקיים במשך שנים ארוכות מבלי שהאדם יחוש בשום סימן או תסמין", היא אומרת. "בישראל, בזכות הסקירות הרפואיות שמבוצעות בגיל הגיוס, מאובחנים לא פעם צעירים עם בעיות כליה, לעיתים עוד לפני שהן מתחילות להשפיע על חייהם. ליאור גילתה את המחלה במקרה – היא ביצעה בדיקות שגרתיות, ובזכותן המחלה אובחנה מוקדם יחסית. במצב אחר, ייתכן שהמחלה הייתה מתגלה רק שנים מאוחר יותר. לצערנו, זו תופעה שכיחה – אנשים רבים מגלים לפתע שהם סובלים מאי-ספיקת כליות חמורה, לעיתים ביום אחד".
ככל שמחלת הכליות מתקדמת לשלבים מתקדמים, התסמינים הופכים ברורים ומכבידים יותר. החולים חווים בחילות, חולשה, כאבי ראש, עלייה בלחץ הדם ולעיתים גם בצקות ברגליים. פרופ' רחמימוב מסבירה: "בעבר, ללא התמיכה של הרפואה המודרנית, אנשים היו מתים ממחלת הכליות, שכן מדובר במחלה קשה. כיום, בזכות דיאליזה והשתלות כליה, ניתן להציל חיים ולשפר את איכותם באופן משמעותי".
ליאור ללזרי: "זו מכה לא פשוטה כי אני כל כך אוהבת את החיים. אני לומדת פסיכולוגיה, אוהבת אנשים, וכל מה שאני רוצה זה ללמוד, לחיות, לטייל בעולם בלי לחשוש שיום אחד הכליות שלי יקרסו. אני רק בת 25, ואני חולמת להמשיך ללמוד ולהתקדם. בעוד חודש יש לי מבחנים, אבל קשה לי להתרכז בהם כשכל מה שאני חושבת עליו זה המסע שלי למצוא תרומת כליה"
לדבריה, הפנייה של ליאור לחיפוש תורם כליה היא צעד נכון וחשוב שיכול לחסוך ממנה את הקשיים הכרוכים בטיפולי דיאליזה: "חולים באי-ספיקת כליות נאלצים להתחבר למכונת דיאליזה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, כל פעם למשך כארבע שעות. בין הטיפולים הם חשים עייפות קשה וחולשה רבה. בנוסף, יש מגבלות חמורות על שתייה, שכן עם הזמן הכליות מפסיקות לתפקד והגוף מפסיק לייצר שתן. מגבלות אלו, לצד דיאטה קפדנית המחייבת הימנעות ממזונות רבים כמו פירות, ירקות, חומוס וטחינה, משפיעות בצורה משמעותית על אורח החיים. החיים בדיאליזה הם מורכבים ומאתגרים מאוד".
תוספת של 20-15 שנות חיים
פרופ' רחמימוב מציינת שהשתלת כליה משפרת באופן משמעותי את איכות החיים ומאריכה אותם בצורה ניכרת. "השתלת כליה יכולה להוסיף כ-10 שנים בממוצע לתוחלת החיים לעומת דיאליזה, ובמקרה של ליאור, בגילה הצעיר, מדובר בתוספת של 15 עד 20 שנים. מעבר לכך, בעוד שבדיאליזה נשים כמעט אינן יכולות להיכנס להיריון ונחשבות כמעט עקרות, אישה לאחר השתלה יכולה לחזור לתפקוד תקין ולהביא ילדים בצורה טבעית.
"השתלת כליה למעשה מחזירה את הגוף למצב כמעט תקין מבחינת תפקוד הכליות. אמנם יש צורך בנטילת תרופות נוגדות דחייה ודיכוי מערכת החיסון, אך מדובר באיכות חיים אחרת לחלוטין. אנשים שעברו השתלה חיים בינינו חיים מלאים ונורמליים, ומרגישים מצוין. במקרה של ליאור, שהיא צעירה מאוד, השפעת הדיכוי החיסוני הצפויה כתוצאה מהתרופות תהיה מינימלית, מה שהופך את ההשתלה לצעד חיוני ומשמעותי עבורה".
3 צפייה בגלריה


"אני מאמינה שבסופו של דבר אמצא את התורם או התורמת שיצילו את חיי". ליאור ללזרי
(צילום: פרטי)
בעמותת "מתנת חיים", המלווה חולי כליה במסעם לקראת תרומת כליה, מדגישים כי מדי שנה כ-200 תורמים אלטרואיסטים בוחרים לתרום כליה לאנשים שאינם מכירים ובכך מצילים את חייהם. בשנת 2024 נרשם שיא חדש, עם 224 תרומות כליה – המספר הגבוה ביותר אי פעם. לצד תרומות אלו, מציינים בעמותה כי קיימים תורמים נוספים המגיעים דרך כרטיס אדי והמרכז הלאומי להשתלות.
"עם זאת, לצערנו, מספר הממתינים לתרומות כליה ממשיך לעלות, למרות היקף התורמים המרשים והייחודי בישראל", אומרים בעמותה. "העלייה נובעת בעיקר מהשכיחות הגבוהה של מחלות כמו יתר לחץ דם, סוכרת והשמנת יתר, שמובילות רבים למצב של כשל כלייתי". על פי הנתונים, מדי חודש נוספים בישראל כ-40 חולים חדשים הנזקקים לטיפולי דיאליזה, מה שמדגיש את הצורך הקריטי בהגברת המודעות ובמציאת תורמים נוספים.
"ישראל היא המובילה העולמית בתרומות כליה אלטרואיסטיות, אך הדרך שלנו עדיין ארוכה כדי לעמוד מול היקף החולים הזקוקים לתרומה מצילת חיים", אומרת הרבנית רחל הבר, נשיאת עמותת "מתנת חיים" וכלת פרס ישראל. "כל תרומת כליה אלטרואיסטית היא סיפור מרגש ומיוחד, אך כיום יש יותר מ-900 חולים הזקוקים בדחיפות לתרומת כליה שתציל את חייהם.
"אנו משקיעים מאמצים רבים להעלאת המודעות לחשיבות התרומה, ולהנגשת המידע על תרומות כליה בכל המגזרים והאוכלוסיות, במטרה להרחיב את מעגל התורמים ולהגיע לקהלים מגוונים ככל האפשר. התקווה שלנו היא שיחד, נוכל להעניק הזדמנות לחיים חדשים לכל מי שזקוק לכך".
הרבנית הבר מביעה תקווה כי פרסום הכתבה יעודד תורמים פוטנציאליים לפנות ולהתאים לתרומה. "זה מרגש לראות כמה אנשים טובים ורבים רוצים לסייע ולהציל חיים. אני מקווה מאוד שבקרוב נצליח למצוא עבורה את תרומת הכליה המדויקת והמושלמת, שכן תרומת כליה מחייבת התאמה רפואית מלאה. בעזרת השם, נוכל לראות אותה שבה בריאה ושלמה אל משפחתה בקרוב".