"כשהרופאה רצתה לעשות לי אולטרסאונד וגינלי (בדיקה סטנדרטית שעושים כמעט בכל ביקור אצל רופא נשים), היא ביקשה ממני להוריד את הבגדים מפלג הגוף התחתון. עד כאן רגיל, אני מכירה. אבל אז קרה משהו מיוחד: היא נתנה לי חצאית ארוכה ורחבה לשים על עצמי (חצאית נקייה, אל דאגה). ואז הבנתי שזו הייתה רק ההקדמה".
פוסט אישי אחד הצליח להצית באחרונה דיון רחב על אחת החוויות הרפואיות הרגישות ביותר עבור נשים: בדיקה גניקולוגית. הכותבת תיארה בדיקה שעברה בתאילנד כחוויה מכבדת, רגישה ולא מאיימת. כזו ששמרה על פרטיות, ויתרה על הכיסא הגינקולוגי המוכר שמעורר אצל רבות תחושת אי-נוחות, והשאירה אותה עם תחושה טובה ולא עם כיווץ בבטן. צפו בדיון בנושא באולפן ynet:
מה אפשר ללמוד מהפוסט שזעזע את הרשת? דעת המומחים
(צילום: ירון ברנר)
"נשים צריכות לשתף, מזה אנחנו לומדות"
בפוסט תיארה אותה אישה את הבדיקה בתאילנד והתובנה יוצאת הדופן: "בחדר עמד כיסא וגינלי, אבל מכשיר האולטרסאונד לא עמד לידו. תהיתי איך תתבצע הבדיקה. ואז הרופאה הצביעה על מיטה שעמדה ליד האולטרסאונד. מיטה רגילה, אפילו לא מיטה של רופאים. נשכבתי על המיטה וקיפלתי את הברכיים, קיפול רגיל כזה, כשכפות הרגליים נחות על המיטה. התחלתי להפשיל את החצאית הארוכה, כדי לאפשר לרופאה גישה. אבל היא סימנה לי שאין צורך. להיפך, היא החזירה את החצאית כך שתגלוש עד כפות הרגליים. וככה היא הכניסה את המוט של האולטרסאונד (שאגב קוראים לו מתמר, זה הצ'אט אמר לי). ככה. דרך החצאית. בלי לראות.
"וכמה לא מפתיע, היא לא הסתבכה או משהו. המתמר נכנס בעדינות רבה לאן שצריך. והיא תיפעלה אותו במיומנות במשך כל הבדיקה. ופתאום ככה על המיטה הזאת אני קולטת: בכלל לא צריך כסא וגינלי. זה מיותר לחלוטין. הנה הבדיקה מתבצעת בשיא המקצועיות בלעדיו. כל ההשפלה הזאת, חוסר הנוחות, התחושה הרעה להיות פעורה לרווחה עם רגליים פסוקות למעלה למשך דקות ארוכות אל מול הרופא והפלורסנטים ופתחי המזגן - כל זה היה סתם. סתם עבדו עלינו. סתם".
הפוסט הזה עורר כאמור תגובות רבות, והעלה שאלות על הדרך שבה מתבצעות בדיקות גינקולוגיות כאן, על תקשורת עם מטופלות, על ציוד, תנוחות, פרטיות, ובעיקר על התחושה שאישה יוצאת איתה מהחדר. ד"ר אינה בלייכר, מומחית ברפואת נשים והיריון בסיכון גבוה, הגיבה באולפן ynet: ""אני מאוד שמחה על הפוסט הזה. נשים צריכות לשתף את החוויות שלהן, וזה מבורך. דרך החוויות האלה אנחנו יכולים ללמוד גם מה לשמר וגם מה לשפר".
ד"ר אינה בלייכרצילום: באדיבות המצולמתעם זאת, הדגישה שלא כל בדיקה דומה לאחרת. "הרפואה יכולה להיות שונה מאישה לאישה. יש נשים שאין שום סיבה לפתוח עבורן את המיטה הגינקולוגית, ואפשר לבצע בדיקה במיטה סגורה. ולפעמים כן צריך דווקא את המבנה של המיטה, בעיקר בגלל תנוחות מסוימות באולטרסאונד, כי לא תמיד אפשר לראות הכול דרך הבטן".
גם הדרך שבה מתבצעת הבדיקה עצמה לא תמיד נוחה. "לא תמיד איך שמכניסים את המתמר הוא פשוט, אבל בסוף הכול מתחיל ונגמר בתקשורת. כשמתקשרים את זה נכון ונותנים לאישה את כל התנאים לבדיקה מכבדת - זה עושה את החוויה".
אחד החידושים המקובלים כיום בבדיקות גינקולוגיות הוא שימוש בגז צחוק. עבור רבות זה נשמע חריג, אבל ד"ר יסמין פרהדיאן, מתמחה בגינקולוגיה ומיילדות ממרפאת גז צחוק בגינקולוגיה בבית החולים וולפסון, מסבירה שמדובר במהלך מתבקש. "זו אמורה להיות מהפכה מובנת מאליה. יש עוד כמה מרפאות בארץ שעושות את זה, ואנחנו בית החולים הציבורי היחיד שמציע בדיקות והליכים פשוטים, כמו הכנסת התקן, לקיחת פאפ ואולטרסאונד, תחת טשטוש של גז צחוק". ההשוואה שלה ברורה: "ממש כמו אצל רופאת השיניים או השיננית. זה מקל משמעותית על החוויה".
גבר או אישה - מה באמת משנה בבדיקה?
העדפה של נשים להיבדק על ידי רופאות ולא רופאים היא תופעה מוכרת, בעיקר בקרב הדור הצעיר. האם חוויות לא נעימות מהעבר גורמות לנשים להיות זהירות יותר? "אכן, רופאי נשים גברים הולכים ומתמעטים", אומר ד"ר אריאל זילברליכט, מומחה ברפואת נשים, כירורגיה גינקולוגית, רצפת אגן ואסתטיקה גינקולוגית. "אבל זה לא עניין של 'שיטה ישראלית' או של מגדר. הכול קם ונופל על איך שאתה מציג את הדברים ואיך שאתה נותן את הבמה לאדם המרכזי שנמצא בבדיקה, שהיא המטופלת".
ד"ר אריאל זילברליכטצילום: רונית ולפרלדבריו, לא תמיד צריך לבדוק. "לא כל פעם צריך בדיקה גינקולוגית, לא כל פעם צריך אולטרסאונד פולשני דרך הנרתיק. ברגע שאתה מסביר מראש מה אתה הולך לעשות ותוך כדי, ונותן לאישה שליטה על התהליך - זה לא משנה אם מי שמולך הוא רופא או רופאה. כשיש אמון, אפשר לייצר תקשורת טובה ורפואה טובה יותר".
העומס במערכת הבריאות לא נעלם מהשיחה. נשים רבות מרגישות שהן עוד מספר, עוד תור, עוד תיק רפואי. אבל בגינקולוגיה, כך מסכימים כולם, זה לא יכול להיגמר שם.
"להסתכל בעיניים, להגיד שלום, לשאול מה נשמע", אומר ד"ר זילברליכט. "זה הבסיס. לפעמים המטופלת אפילו שואלת אותי מה שלומי, וזה עושה לי טוב. ככה מתחילה תקשורת נעימה ופחות מאיימת". הוא מוסיף שגם כאן לא תמיד חייבים לבדוק. "צריך להבין מתי נוח ומתי לא. לא חייבים בכל פעם".
"כשאישה מגיעה לבדיקה גינקולוגית, היא זקוקה ליותר", נאמר בדיון. "לתקשורת, למגע אנושי, להבנה".
כיסוי, חצאית ותחושת פרטיות
בפוסט המדובר תואר שימוש בחצאית שמכסה את הגוף בזמן הבדיקה ומעניקה תחושת פרטיות. האם זה קיים בישראל?
"אנחנו מאוד מעודדות נשים לבוא עם חצאית, זה הרבה יותר נוח", אומרת ד"ר בלייכר. "המטרה היא שהאזור שצריך להיות חשוף יהיה חשוף, וכל השאר יישאר מכוסה". עם זאת, היא מציינת שלא כולן מרגישות אותו הדבר. "יש נשים שדווקא מרגישות בנוח בלי כיסוי". לדבריה, ברוב המרפאות יש פתרון כלשהו. "אצלי במרפאה יש כיסוי ואני תמיד מציעה אותו. ברוב המרפאות יש כיסוי נייר או בד, גם בקופות החולים וגם בבתי החולים. יש רגישות לפרטיות, להתפשט ולהתלבש בנוחות".
ד"ר יסמין פרהדיאןצילום: באדיבות המצולמתד"ר פרהדיאן המזכירה את אמנת "קרן בריאה", ארגון מטופלות שעובד עם בתי החולים וקופות החולים. "האמנה מחייבת אזור ייעודי להתארגנות, כיסוי למטופלת ושמירה על פרטיות. זה בסיסי, וזה גם קשור במחקרים לתחושת כאב מופחתת במהלך הפעולות".
היא הדגישה שלא חייבת להיות חצאית. "כיסוי פשוט מספיק. אבל בסוף, הכול מתחיל ונגמר בתקשורת. גם אם הבדיקה פולשנית או מביכה, לא צריך להגיע למצב של בדיקה פחות מאופטימלית בגלל ציוד, מיטה או חוסר נוחות שלא טופל".
"זה נכון לכל הטיפולים", מוסיפה ד"ר פרהדיאן. "נשים מספרות שגם אצל רופאת שיניים הבדיקה פולשנית ומפחידה. כרופאות ורופאים, בכל תחום, אנחנו מטפלות בבני אדם. נגמרה התקופה שבה אומרים 'ככה זה' בלי להסביר". הבסיס, לדבריה, פשוט אך מחייב: "הסבר, תקשורת, דיבור, הסתכלות בעיניים. זה מה שגורם למטופלת להרגיש בנוח, גם בבדיקה הגינקולוגית".
