רק בפני הפסיכיאטר שאליו הגיעה מותשת נפשית, העזה שולה ועלני לחשוף את הסוד שפגע אנושות באיכות חייה וגרם לה לדיכאון קליני. את המילים דליפת צואה שהתקשתה להגיד אפילו לעצמה במשך חודשים ארוכים, היא אמרה לראשונה כמעט בלחש באותו מפגש טיפולי. "אמרתי לו שאני סובלת מאי-שליטה על צואה שבורחת לי, ולכן אני מסתגרת בבית, מבוישת ומדוכאת".
"אני בסך הכול בת 54 - גיל צעיר יחסית, שבו הנראות עדיין חשובה מאוד ואני משקיעה בה. אז רק תדמיינו כמה לא מתחברת האסתטיקה לריח שנדף ממני", מתארת בפתיחות שולה ועלני, נשואה, אם לשלושה וסבתא במשרה מלאה, שלפני כארבע שנים התהפכו חייה.
3 צפייה בגלריה
שולה ועלני עברה השתלת קוצב סקראלי בבית החולים אסותא אשדוד לטיפול בדליפת צואה
(צילום: דנה קופל)
הכול התחיל בצורך מיידי ובלתי נשלט במתן שתן שהעיר אותה, לדבריה, כתשע פעמים בממוצע בלילה. "עם זה עוד איכשהו הסתדרתי - בכל תיק היו אצלי פדים ותחתונים להחלפה. אבל הגיהינום הגיע לאחר זמן קצר, כשהפסקתי לשלוט גם על צואה". היא נאלצה להתפטר מגן הילדים שבו עבדה כסייעת, והסתגרה בביתה. "מהבושה ניתקתי כל קשר חברתי - כולל לראות את הבנים שלי, ובפרט בארוחות שבת שהיו בעיניי פוטנציאל לאסון. גם מאחיותי הסתרתי. לקח לי זמן עד שסיפרתי לבעלי. ובינתיים מצבי הידרדר - פחדתי לאכול ורזיתי עשרות קילוגרמים".
גם כשאזרה אומץ לאחר שנים של סבל מושתק ופנתה לרופא, היא התלוננה בפניו רק על אי-שליטה במתן שתן. "על הצואה הדולפת לא העזתי להגיד מילה מרוב בושה - רק פה ושם רמזתי על הכיוון". אוגוסט 2024 היה נקודת המפנה: השתלת קוצב סקראלי שינתה את חייה. "חזרתי לרופא הנשים שלי עם אותה תלונה, והוא הפנה אותי לאסותא אשדוד - ומשם, כמו שאומרים, הכול היסטוריה".
תופעה מושתקת
שולה ועלני אינה יוצאת דופן. הסטטיסטיקה מעריכה כי לפחות 10% מבני החמישים ומעלה - בשני המינים - סובלים מאי-שליטה על סוגרי המעיים. "בעוד שאי-שליטה על מתן שתן קיבל לגיטימציה והפך לנושא מדובר שאינו מבייש, סביב איבוד שליטה על צואה טרם נשבר הטאבו", אומר ד"ר גיל לוי, מנהל היחידה לרפואת רצפת האגן (אורוגינקולוגיה) במערך הנשים והמיילדות בבית החולים אסותא אשדוד.
שולה ועלני: "מהבושה ניתקתי כל קשר חברתי - כולל לראות את הבנים שלי, ובפרט בארוחות שבת שהיו בעיניי פוטנציאל לאסון. גם מאחיותי הסתרתי. לקח לי זמן עד שסיפרתי לבעלי. ובינתיים מצבי הידרדר - פחדתי לאכול ורזיתי עשרות קילוגרמים"
"אני פוגש את התופעה המושתקת הזאת בתדירות גבוהה. כשמגיעות אלי נשים צעירות אחרי לידות ומתלוננות על בריחת שתן, ואני שואל אם הן סובלות גם מבריחת צואה - השלילה היא מיידית ונחרצת. רק בסוף השיחה, כשאני שואל שוב ובעדינות רבה, הן מאשרות שאכן כך הוא".
3 צפייה בגלריה
ד"ר גיל לוי, מנהל היחידה לרפואת רצפת האגן, וד"ר צביה פרידמן קוגן, מנהלת מרפאת קוצבים, מערך נשים ויולדות בבית החולים אסותא אשדוד
(צילום: אסותא אשדוד)
אי-שליטה על הסוגרים מאפיין בחתך גס שתי קבוצות: אנשים מעל גיל 50, ונשים צעירות - מיד לאחר לידה או שנים לאחריה. "במהלך לידה נרתיקית מתרחשת מתיחה מכנית גדולה הגורמת קרעים ביולדות רבות. בעולם מדווחים על 3%-4% מכלל היולדות הסובלות מקרעים כאלה; בישראל אנחנו מדווחים על אחוז אחד - וגם זה לא מעט. מדובר בטרגדיה", אומר ד"ר לוי. "שווּ בנפשכם יולדת צעירה ומאושרת החובקת את תינוקה, עד שדליפת צואה פתאומית ומתמשכת מאמללת את חייה. וכיוון שמדובר בתופעה מבישה, המודעות לטיפול - בקרב נשים שילדו וגם בקרב רופאי נשים ומשפחה - נמוכה להדאיג, עד כדי לא קיימת".
הפתרון שכמעט לא מכירים
לבריחת שתן פותחו עם השנים פתרונות תרופתיים ומכניים יעילים. לדליפת צואה - לא היה עד לא מזמן טיפול ממשי. "ידענו להמליץ על שינוי תזונתי ופיזיותרפיה, שאותה חובה לתרגל יומיומית - אבל נשים רבות לא יכלו להתמסר לכך", אומר ד"ר לוי. הפתרון הגיע בדמות קוצב סקראלי מבית חברת מדטרוניק - התקן רפואי זעיר, כחצי מגודל כרטיס אשראי, ששולח פולסים חשמליים עדינים לחמישה זוגות העצבים הסקראליים היוצאים מעמוד השדרה ומעצבבים את איברי האגן: שלפוחית השתן, המעי הגס, הרקטום ואיברי המין.
"חשוב ומצער לציין את עומק הבורות סביב הנושא. הקוצב לשליטה על שלפוחית השתן אושר לשימוש בישראל בתחילת שנות ה-2000, אך נכלל בסל הבריאות רק לאחרונה. לעומת זאת, השימוש באותו קוצב עצמו למניעת דליפת צואה נכלל בסל הבריאות כבר כעשור - והפרוצדורה עדיין מושתקת לחלוטין", אומר ד"ר לוי.
ניתוח השתלת הקוצב מתבצע בשני שלבים, במרבית המקרים בהרדמה כללית קצרה. "תחת שיקוף רנטגן, אני וד"ר צביה פרידמן-קוגן, מנהלת מרפאת קוצבים במערך הנשים והיולדות באסותא אשדוד, מיקמנו את האלקטרודה סמוך לעצבים הסקראליים של שולה וחיברנו אותה למכשיר חיצוני. כשהשתחררה לביתה, ציידנו אותה בשלט הבנוי על עיקרון הטלפון החכם, המאפשר להעלות ולהוריד את רמת הפולסים לפי הצורך", מסביר ד"ר לוי. לאחר שמטופלים מדווחים על שיפור של עד 50% בממוצע, עוברים לשלב השני: השתלת הסוללה, ולאחריה שחרור לביתם.
כשנתיים וחצי לאחר ההליך, שולה דיווחה על שיפור משמעותי באיכות חייה - ועל השליטה שחזרה אליה.
