פרופ' סיגל סדצקי, לשעבר ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות: "בתוכנית העבודה האחרונה הציב ארגון הבריאות העולמי שלושה יעדים מרכזיים לשנת 2023 במסגרת התוכנית הכללית ה-13 שנקראת: "3 מיליארד אנשים נוספים". הנחת היסוד להתוויית היעדים הייתה כי בריאות הינה זכות יסוד ולכן צריכה להיות נחלת הכלל. הכוונה הייתה שבשנים אלה ישתפר מצב בריאותם של אנשים רבים בעולם ויתווספו (לפחות) מיליארד אנשים שיהיו בריאים יותר, מיליארד שיהיה להם ביטוח רפואי אוניברסלי ומיליארד שיהיו מוגנים מפני מצבי חירום - ואז הגיעה הקורונה.
"המחלה שהתחילה בווהאן שבסין התפשטה מהר מאוד מעבר להקשר המקומי, הפכה לאתגר משותף של כלל תושבי הכפר הגלובלי ללא אבחנה גיאוגרפית, פוליטית או אחרת והעמידה את העולם בפני האתגר הגדול ביותר שעמד בפני בריאות הציבור בעת המודרנית. יתרה מזאת, מהר מאוד הובהר שלמרות הבדלים תרבותיים ולמרות וריאציות בקצב ובמועד ההחלטות שהתקבלו במדינות השונות, סך הכל, רב המשותף והדומה על ההבדלים.
"כולנו עוקבים אחרי אותם מדדים וכולנו חולקים פחות או יותר את אותם השיקולים בריאותיים- כלכליים- חברתיים. גם ארגז הכלים שעומד לרשותנו להתמודדות עם התחלואה שבסך הכול מורכב מריחוק חברתי, בידוד, הגבלת התקהלויות וסגרים, הגבלות ניידות וכניסה למדינות, בדיקות חיסונים וטיפול, נבנה בכוחות משותפים ובסיעור מוחות של קהילת העולם. אלא, שלמרות שהתחלואה משותפת לכלל האנושות ולמרות שברור כי כל עוד יהיו אוכלוסיות חולות בעולם, לא תמוגר הקורונה ולא יהיו אוכלוסיות בטוחות בעולם, אסטרטגיות ההתמודדות אינן זמינות ואינן נגישות לכל האנשים באותה מידה.
"גם ברמה המקומית וגם ברמה העולמית המשבר העמיק את הפערים בין החברות העשירות והבריאות לבין אלו שנשארות מאחור ללא תקציבים, עם שירותי בריאות ובתי חולים קורסים, ללא תשתית לבדיקות, ללא חיסונים ועם שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים. כלל זה נכון גם ברמה האישית, בכל מדינה עמידה ככל שתהיה, האנשים הפגיעים יותר הם המבוגרים ואלו הסובלים ממחלות כרוניות, עוני או היעדר תשתית משפחתית, תעסוקתית וחברתית תומכת והם חשופים יותר לפתח תחלואה קשה ולמות. הצעירים הבריאים והעשירים שורדים את המחלה טוב יותר.
"המגפה הציבה אותנו מול שאלות חברתיות וערכיות נוקבות, שאלות הדורשות חשבון נפש לגבי ההחלטות שבוצעו עד כה וההחלטות שנבצע בהמשך. מציאות פנדמיית הקורונה מוציאה את המילים שותפות גורל ושותפות בנטל, אחריות, ערבות הדדית ושוויון מההקשר האינטלקטואלי גרידא והדיון בהן הופך הכרח בעל משמעות פרקטית עכשווית הנוגעת לכל חברה ולכל אחד ואחת מאתנו.
פרופ' סיגל סדצקי: "האם הבאנו בחשבון את הקשיים של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה? האם צודק ונכון שבישראל כבר קיבלנו חיסון "דחף" שלישי בעוד שיש מדינות שטרם זכו לחיסון הראשון? האם יש לנו את הפריבילגיה להסתכל על הפעילות ברמה המקומית ולא להבין שהיעדר סולידריות עולמית תפגע גם בנו בטווח הרחוק"?
"האם עשינו כל שביכולתנו כדי לאזן את המחירים בצורה יעילה, מוסרית וצודקת? האם שמנו לנגד עינינו את סבל הנפטרים ומשפחותיהם? האם פעלנו בזמן ונקטנו בהחלטות נכונות כשהחלטנו לפעול וכשהחלטנו שלא לפעול? האם הבאנו בחשבון את הקשיים של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה? האם מוסרי לדבר על קריסת מערכת הבריאות ולא על מספר הנפטרים? האם צודק ונכון שבישראל כבר קיבלנו חיסון "דחף" שלישי בעוד שיש מדינות שטרם זכו לחיסון הראשון? האם יש לנו את הפריווילגיה להסתכל על הפעילות ברמה המקומית ולא להבין שהיעדר סולידריות עולמית תפגע גם בנו בטווח הרחוק? האם אין צורך לחשוב על אפשרות של האטת קצב נסיעות בעולם ועל שינויים מהותיים אחרים שיש לבצע באורח חיינו כדי להאט את קצב התפתחות והתפשטות הנגיף?
4 צפייה בגלריה
בכירים בארגון הבריאות העולמי כי נגיף הקורונה צפוי להישאר איתנו בעוד הוא ממשיך לעבור מוטציות במדינות בהן שיעור המחוסנים נמוך
(צילום: Shutterstock)
"על פי ההערכות הקיימות כ-220 מיליון בני אדם ברחבי העולם נדבקו בקורונה וכ-4.5 מיליון נפטרו מהמחלה. לאחרונה אמרו בכירים בארגון הבריאות העולמי כי נגיף הקורונה צפוי להישאר איתנו בעוד הוא ממשיך לעבור מוטציות במדינות בהן שיעור המחוסנים נמוך וכי התקווה למגר את המחלה הולכת ופוחתת. יש מומחים שטוענים שהמצב כיום יכול היה להיות שונה, שהייתה לנו הזדמנות לשנות את המצב לו היינו נוקטים בפעולות הנדרשות בתחילת המגפה.
"במדע, בתעשייה בחקיקה וברגולציה המשבר ייצר שינויים מהותיים שחלקם לא היו מתקבלים בשום אופן בשגרת טרום הקורונה. מי האמין שהמשחקים האולימפיים ביפן יידחו בשנה ואז יתקיימו ללא קהל? מי חשב שמדינות יסומנו בצבעים לפי דרגת סיכון תחלואה ושרוב המדינות ימנעו כניסת נוסעים על פי הגדרת סיכון ארץ המוצא ממנה הגיעו? מי האמין שבתי ספר יהיו סגורים ואנשים לא יורשו לצאת מבתיהם ויחויבו בביצוע בדיקות. מי יכול היה לשער שתוך כשנה מפרוץ המגפה המחקר הרפואי יעמיד לרשותנו חיסון יעיל בשימוש בטכנולוגיה חדשנית שלא זו בלבד שיאושר לשימוש אלא גם יפרוץ מסגרות זמן וכללים רבים ויעמיד את שאלת אכיפת חיסון על האוכלוסייה כשאלה לגיטימית בעולם בו זכויות הפרט נמצאות בהיררכית חשיבות גבוהה.
"הצלחות המדע והטכנולוגיה, שיתופי הפעולה וגמישות ההחלטות הרגולטוריות שהתגלו בתקופת הקורונה מעוררים השתאות וגאווה ביכולות האנושית. מצד שני, ולמרות ההצלחה המדעית חסמים שונים מונעים מהיכולת המקומית והכללית לבצע פעולות מניעה נדרשות שרק הן יכולות להציל את המצב.
"חשבון נפש מתבצע על העבר אבל פניו נשואות לעתיד, מה למדנו ואיך העבר יכול לשרת אותנו להווה ולעתיד טובים יותר. כיום מתגבשת ההסכמה שזהו המשבר הגלובלי הראשון בעת החדשה אבל, שינויי האקלים יביאו איתם אסונות ואתגרים דומים נוספים. זה הזמן להבין ששותפות הגורל האנושית אינה מליצה, היא עובדה והכרח. חשבון הנפש בשנה זו דורש מענה לשאלות - האם נשכיל לשתף פעולה, להסתכל קדימה ולשלם את המחירים הנדרשים בהווה למען עתיד טוב יותר".
4 צפייה בגלריה
ד"ר ענת אנגל. "בונים מודל של חיים, שבהם תישמר השגרה שלנו, לצד הקורונה"
(צילום: ליאת מנדל)
ד"ר ענת אנגל, מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון: "יום כיפור, שמביא עמו הזדמנות לתשובה, לסליחה ולהתחדשות, עדיין חל השנה במקביל למגפת הקורונה, אך עם שינוי לעומת שנה שעברה. יחד אנחנו בונים מודל של חיים, שבהם תישמר השגרה שלנו, ובמידת הצורך נתמודד עם התפרצויות תחלואה עתידיות, עם זנים חדשים ושונים, תוך מחקר על תרופות ופיתוח חיסונים.
"בתי החולים ממשיכים להיות בחזית המלחמה על חיי החולים הקשים עם קורונה והצלתם, וישנה הכרה בכך שתוספת משאבים מספקת לבתי החולים, תאפשר חיים בשלום לצד הקורונה והתמודדות טובה מול משברים עתידיים, ובכך ניתן יהיה לכפר על המחסור שנוצר בעבר.
"עם זאת, מאז התפרצות המגפה, קל היה לשכוח שהיומיום בבית חולים הוא הרבה יותר מקורונה. מי שמעורה בנושא יודע, שמדובר בארגונים מאד מורכבים לתפעול, ושהפעילות בהם נוגעת בחיים ומוות על בסיס יומי. ביום כיפור, יום תשובה, נדרשת שיבה אל כל התחומים שתשומת הלב הוסטה מהם.
"בבתי החולים אנו נותנים מענה למנעד רחב של מטופלים, בכל גיל ובכל שלב של מעגל החיים, שמגיעים עם מגוון בעיות רפואיות, שאינן קשורות לקורונה. הקריאות מתוך המערכת להזכיר שיש עוד מחלות מלבד קורונה לא מספיקות כדי להחזיר את כל המטופלים לשגרת אבחון, מעקב וטיפול. כתוצאה מכך, אנחנו רואים הרבה חולים, שהצרכים הרפואיים שלהם לא נענים.
"רק הבוקר פגשתי מטופלת בפרוזדור בית החולים, שסיפרה לי שקביעת התור שלה לבדיקת MRI היא מורכבת, מכיוון שיש לה קוצב לב, וכדי לעשות בדיקה נדרש לנטרל את פעילות הקוצב בזמן השהייה בתוך מכשיר ה-MRI. לצורך כך נדרש צוות מיוחד נוסף מקרדיולוגיה שיהיה זמין. זו דוגמא בסיסית לצורך רפואי של מטופלת אחת, ואפילו שהוא קל לפתרון, עדיין זהו צורך אחד מבין מאות אלפי הצרכים של מטופלים ומטופלות, שכולם זקוקים לרפואה המותאמת לייחודיות התחלואה שלהם.
"ההבטחה המרכזית שהבטחתי לעצמי בשנה האחרונה היא לנסות ולא להישאב רק לעיסוק במשבר של מגפת הקורונה בפעילות בית החולים. כשכבר נראתה באופק הדעיכה של המגפה החל מבצע שומר החומות ובסיומו החלה שוב התפרצות קורונה. הבנתי שאי אפשר להמתין למגפה שתחלוף, ולכן אני מתעקשת להפנות אנרגיות ומשאבים לפיתוח תשתיות בית החולים, פיתוח שירותים רפואיים וקידום שגרת בריאות ומניעת תחלואה, בדיוק בשביל שנוכל לענות על ייעוד העל שלנו, של בתי החולים הכלליים במערכת הבריאות הציבורית - ל"תפור חליפה" רפואית מתאימה לכל אחד ואחת ממטופלינו.
"החלטה נוספת שמתרחשת בכל בוקר היא להקדיש זמן רב יותר לשיח קשוב עם מטופלים, משפחות ואנשי צוות על חשבון ישיבות ועבודה משרדית. יש לי תחושה מתמדת שזה לא קורה מספיק ושאפשר יותר. מחד הקורונה הכניסה לחיינו ריחוק חברתי, עטיית מסכה על הפה, וסוג של ניכור, ומאידך ניהול וטיפול רפואי מקצועיים תלויים מאוד במגע האנושי ובקרבה פיזית. כולנו לומדים איך להתאים עצמנו למציאות זו, שבה נדרשת בניית שפה חדשה של חמלה, מגע ושיח.
"לבסוף, התחושה החזקה ביותר שמלווה אותי לתוך השנה החדשה היא התפעמות מתעצומות הנפש והגוף של הצוותים בבתי החולים ובכלל מערכת הבריאות. יחד איתה יש לי הרגשה שיש עוד הרבה לעשות, כדי לחזק את החוסן של הצוותים ולמנוע שחיקה. למרות שמערך התמיכה הנפשית בבית החולים חוזק, למרות שנעשה מאמץ לאפשר חופשות ושעות פנאי משפחתיות, למרות תוספת כוח אדם, בשגרת היומיום יש הרבה ביורוקרטיה, פלטפורמות מיחשוביות מסורבלות, ומחסור בכלים תומכי החלטה.
"מאחלת שהשנה החדשה תאופיין בקצב מהיר יותר של ביצועים, ובחיזוק התשתיות הפיזיות והדיגיטליות, כך שהצוותים יוכלו לעסוק בליבת תפקידם – הענקת רפואה שלמה למטופלות ולמטופלים".
