האם הדרך שבה אנחנו יושבים יכולה להשפיע על הרגשות שלנו ועל ההחלטות שאנחנו מקבלים? מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מקגיל בקנדה מצא כי משתתפים שישבו זקופים הצליחו יותר במשימה שכללה נטילת סיכונים ודיווחו על רגשות חיוביים יותר, בהשוואה למשתתפים שישבו כפופים או לאלה שהיו בקבוצת הביקורת.
גלריה
הקשר שבין תנוחת הישיבה לבין מצב הרוח ואופן קבלת ההחלטות
(צילום: Marcin Balcerzak / shutterstock)
המחקר, שפורסם בכתב העת British Journal of Psychology, נערך בהשתתפות קרוב ל-200 בני אדם מקהילת אוניברסיטת מקגיל. פרופ' חורחה ארמוני מהמחלקות לפסיכיאטריה ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הוא המחבר הבכיר של המחקר. את הרעיון למחקר הגה הסטודנט לתואר שני סורן וייניו-תברג, שנמנה עם מחברי המאמר.
המשתתפים לא ידעו שמשפיעים על תנוחתם
לאחר בדיקות ראשוניות מול מסך מחשב, התבקשו המשתתפים לבצע משימה נוספת בטאבלט. החוקרים הציגו אותה כבדיקה של יישומון למכשירים ניידים. אצל חלק מהמשתתפים הוצב הטאבלט על מעמד שהונח על שולחן מתכוונן, באופן שעודד אותם לשבת זקופים. אצל האחרים הונח הטאבלט על שולחן נמוך יותר, באופן שגרם להם להתכופף קדימה.
לאחר מכן ביצעו המשתתפים משימה שבחנה נטילת סיכונים. הם יכלו לצבור תגמולים באמצעות ניפוח בלון וירטואלי, אך אם הבלון התפוצץ הם איבדו את כל מה שצברו. המשתתפים שישבו זקופים נטלו סיכונים גדולים יותר וגם נטו לצבור תגמולים גבוהים יותר.
"הדבר מצביע על כך שהם לא פעלו בצורה אימפולסיבית יותר, אלא נטלו סיכונים באופן יעיל יותר", אמר פרופ' ארמוני בפרסום של אוניברסיטת מקגיל על המחקר, כך לפי Medical Xpress. בשאלון שנלווה למשימה דיווחו המשתתפים שישבו זקופים גם על תחושת גאווה חזקה יותר באופן משמעותי, רגש הקשור למצב רוח חיובי.
החוקרים השפיעו על תנוחת המשתתפים באמצעות מיקום הטאבלט וגובה השולחן
(צילום: Shutterstock)
החוקרים לא אמרו למשתתפים באיזו תנוחה לשבת, אלא השפיעו על תנוחתם בעקיפין באמצעות אופן הצבת הטאבלט והשולחן. בראיונות שנערכו לאחר הניסוי אמרו רוב המשתתפים כי לא הבחינו בכך.
שיטה זו סייעה להתמודד עם ביקורת שהופנתה כלפי מחקרים קודמים על "תנוחות כוח": האפשרות שהמשתתפים הגיבו לציפיות החוקרים, ולא לתנוחת הגוף עצמה. החוקרים גם השתמשו בתוכנת וידאו כדי למדוד את זווית הצוואר ולבדוק אם המשתתפים אכן אימצו את התנוחה הרצויה. במחקרים קודמים תנוחת הגוף לא נמדדה לעיתים קרובות באופן זה.
"הגוף והנפש אינם מערכות נפרדות"
גל סמוחה, פסיכולוג קליני במכבי, מסביר כי המחקר משתייך לתחום המכונה Embodied Cognition, או בעברית "קוגניציה גופנית".
"התחום עוסק בקשר שבין הגוף לבין תהליכים נפשיים כמו רגשות, מחשבות וקבלת החלטות", אומר סמוחה. "הרעיון המרכזי הוא שהגוף והנפש אינם מערכות נפרדות לחלוטין, ושמצבים גופניים מסוימים יכולים להשפיע על החוויה הרגשית שלנו ועל האופן שבו אנחנו מפרשים את העולם". לדבריו, ישנם תהליכים לא מודעים שאינם תמיד זמינים לנו באופן ישיר, אך הם יכולים להשפיע על התחושות ועל ההתנהגות שלנו. מחקרים שונים מצאו, למשל, קשרים בין חוויות פיזיות לבין מצבים רגשיים.
"הגוף והנפש אינם מערכות נפרדות לחלוטין"
(צילום: Shutterstock)
"נמצא שכאשר אנשים חושבים על העתיד הם נוטים להישען קדימה, וכאשר הם נזכרים בעבר הם נוטים יותר להישען לאחור", מסביר סמוחה. "יש גם מחקרים שהראו קשר בין חוויות של דחייה חברתית לבין תחושות פיזיות, כמו תחושה שהסביבה קרה יותר. כלומר, חוויה רגשית יכולה להיות מתורגמת גם לחוויה גופנית".
דוגמה נוספת נוגעת לקשר שבין תחושת ניקיון לבין חוויה מוסרית. לדברי סמוחה, כאשר אדם חושב על מעשה שאינו מוסרי או על תחושת אי נוחות מוסרית, יכולה להתעורר אצלו נטייה גדולה יותר לבצע פעולות ניקיון או היגיינה, כאילו קיים קשר בין "ניקיון כפיים" נפשי לבין הרצון להתנקות באופן פיזי.
שיפור בתחושת הערך העצמי
בהקשר של יציבה, סמוחה מציין כי צריך להבחין בין טענות שלפיהן תנוחה מסוימת לבדה תשנה מיד את מצב הרוח או תהפוך אדם לבטוח בעצמו, לבין ההבנה הרחבה יותר שלפיה הגוף משפיע על האופן שבו אנחנו חווים את עצמנו.
המשתתפים הזקופים נטלו סיכונים גדולים יותר וגם נטו לצבור תגמולים גבוהים יותר
(צילום: Roman Samborskyi / shutterstock)
"גם אם אדם מאמץ תנוחה זקופה, משדר ביטחון או מתנהל בצורה שמבטאת מסוגלות, ייתכן שזה ישפיע על התחושה הפנימית שלו", מסביר סמוחה. "הדבר מתחבר גם לעקרונות שמוכרים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, CBT, שלפיהם שינוי בהתנהגות יכול להשפיע בהמשך גם על המחשבות והרגשות. לפעמים, כאשר אדם פועל בצורה בטוחה יותר, גם התחושה הפנימית שלו משתנה בהתאם".
הקשר בין הגוף לבין התחושה העצמית עשוי לבוא לידי ביטוי גם בהרגלים רחבים יותר. לדברי סמוחה, אדם שמתחיל להתאמן, לטפל בעצמו, להשקיע בגופו ולשנות הרגלים יכול לחוות שיפור בתחושת הערך העצמי וברווחה הנפשית הכללית שלו.
לצד הממצאים המעניינים, סמוחה מדגיש כי חשוב להתייחס לתחום הזה בזהירות. "המסר המרכזי הוא שהגוף והנפש נמצאים בקשר מתמיד, ויש בסיס מדעי לרעיון של השפעה הדדית ביניהם", מסכם סמוחה. "עם זאת, חשוב להמתין ולבחון את חוזק הממצאים ואת יכולת השחזור שלהם, ולא להסיק מכך שפעולה פשוטה כמו שינוי תנוחה לבדה יכולה לפתור קשיים רגשיים או לשנות באופן דרמטי את קבלת ההחלטות".
