זה התחיל באוגוסט 2023. ילד בן 8, שהיה עד אז תלמיד בריא ואצן מצטיין בבית ספרו, החל לסבול מתנועות ספסטיות בלתי נשלטות בקרסוליים. מדובר במצב שבו השרירים מתכווצים בצורה לא רצונית וקשה לשחרר אותם, בעקבות פגיעה במערכת העצבים המרכזית. התוצאה היא תנועות נוקשות, תחושת כאב, עיוותים בגפיים והגבלה משמעותית בתנועה החופשית.
בתוך שלושה חודשים, מצבו הידרדר כל כך עד שלא הצליח לעמוד בכוחות עצמו. הוא עבר להשתמש בכיסא גלגלים. למשפחתו – שכבר איבדה שני ילדים לאותה מחלה – היה ברור: הזמן אוזל.
3 צפייה בגלריה
הילד, שכבר ישב בכיסא גלגלים, חזר ללכת ולרוץ בזכות טיפול ניסיוני פורץ דרך
(צילום: Shutterstock)
אבל אז הגיעה פריצת הדרך: טיפול ניסיוני, שפותח בעקבות גילוי ביוכימי מהשנים האחרונות, הצליח לעצור את ההידרדרות – ואף לשפר את תפקודו של הילד. בתוך שבועות ספורים חלה התאוששות: שיווי המשקל השתפר, הספסטיות נחלשה, והילד שב ללכת, לטייל – ואפילו לרוץ.
מחלה גנטית נדירה
ד"ר ג'וש מנורצילום: מטעם שיבאהילד סבל ממחלה גנטית נדירה בשם HPDL deficiency – מצב מולד הפוגע בתפקוד המיטוכונדריה, תחנות הכוח של התאים, ומונע מהגוף לייצר את הקו-אנזים החיוני CoQ10. המחלה מתבטאת בנוקשות גפיים, עיכוב התפתחותי ולעיתים קרובות גם שיתוק ומוות מוקדם. במקרים הקשים ביותר, תינוקות הלוקים בה מתים עד גיל שנה וחצי.
לדברי ד"ר ג'וש מנור, מומחה למחלות גנטיות ומטבוליות בבית החולים לילדים ספרא בשיבא, "מדובר במחלה שקשורה ליצירת אנרגיה בתא – תהליך שמתרחש במיטוכונדריה, מעין בטרייה פנימית של כל תא ותא בגוף. אחד המרכיבים הקריטיים בתהליך הזה הוא CoQ10 – מולקולה שהגוף אמור לייצר בעצמו, בעזרת חלבונים ייעודיים. אחד מהם הוא החלבון HPDL. כשהוא לא מתפקד – הגוף מייצר פחות אנרגיה, וזה יכול לגרום לנזק במערכות שונות כמו המוח, הלב, העצבים והכליות".
גם בישראל, הוא מציין, "רואים מקרים של הפרעות מיטוכונדריאליות – חלקם קלים, אחרים קשים מאוד. לעיתים מדובר בשיתוק מוחין הדורש כיסא גלגלים, ולעיתים מתווספות גם הפרעות מוחיות חמורות".
כבר שנים מנסים רופאים לטפל במחלות מיטוכונדריאליות בעזרת תוספי CoQ10 – חומר המצוי על מדפי כל בית מרקחת ונחשב לבטוח. אלא שהשימוש בו לטיפול במוח נחשב כמעט חסר תועלת. הסיבה: CoQ10 הוא מולקולה גדולה מדי, שאינה חוצה את מחסום הדם-מוח, מחסום טבעי שמגן על המוח בכך שהוא מסנן את מה שנכנס אליו מהדם, ומאפשר רק לחומרים מסוימים לעבור אליו.
3 צפייה בגלריה
המחלה הגנטית HPDL deficiency – מצב מולד הפוגע בתפקוד המיטוכונדריה, תחנות הכוח של התאים בגוף. בתמונה: הדמיה של מיטוכונדריה
(צילום: Shutterstock)
גילוי הגישה החלופית
במחקר שפורסם בכתב העת Nature, תיארו מדענים מאוניברסיטת NYU Langone את הגישה החלופית שפיתחו: במקום לספק לתאים את CoQ10, הם בחרו לתת לתאים את החומרים שמהם הוא נבנה – 4-HB, מולקולה קטנה ופשוטה, שמצליחה לחדור את מחסום הדם-מוח.
הגישה הזו התבססה על גילוי מ-2021 של ד"ר מייקל פקולד, שמצא שהגֵן HPDL עוזר לגוף לייצר את החומר CoQ10, שנותן אנרגיה לתאים. כשהגֵן לא פועל כמו שצריך, הגוף לא מצליח לייצר את החומר. אבל החוקרים הבינו שאם נותנים לגוף מרכיב מסוים של CoQ10 מבחוץ – הוא יכול להשתמש בו ולהשלים את התהליך בעצמו.
בשלב הראשון ניסו את הטיפול על עכברים שנולדו בלי הגֵן HPDL. הם סבלו מנוקשות, בעיות תנועה ונזק מוחי. אבל כשנתנו להם את אחד משני החומרים – 4-HMA או 4-HB – רובם (מעל 90%) גילו שיפור תנועתי, הצליחו לזוז כרגיל והמשיכו להתפתח.
בעקבות ההצלחה, פנו ההורים של הילד לצוות החוקרים. הם הציגו את הממצאים לנוירולוגיות ד"ר קלייר מילר וד"ר ג’ולייטה ריבולדי מ-NYU, שהתייעצו עם ד"ר פקולד והובילו מהלך מזורז לקבלת אישור חריג לטיפול ניסיוני – במסגרת מסלול Compassionate Use של ה-FDA.
3 צפייה בגלריה
עכברים שקיבלו את הטיפול הניסיוני גילו שיפור תנועתי, הצליחו לזוז כרגיל והמשיכו להתפתח
(צילום: Shutterstock)
ב-19 הימים שלאחר מכן, הילד קיבל את המנה הראשונה של 4-HB מומס במים, שניתנה לו דרך הפה. למרות שלא נרפא לחלוטין, מצבו השתפר פלאים. הוא חזר ללכת, להשתתף בפעילויות – ואפילו יצא להליכה של למעלה מקילומטר בסנטרל פארק. ההורים סיפרו: "הוא היה הרץ הכי מהיר בכיתה – ופתאום בקושי הצליח ללכת. זו הייתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שקיבלנו – אבל לא לעשות כלום הרגיש מסוכן יותר".
האם מדובר בפריצת דרך?
ד"ר מנור מבקש להדגיש: "יש פה שני מישורים חשובים. הראשון – עצם זה שהילד חזר ללכת. בדרך כלל, כשאנחנו מאבחנים ילד עם מחלה כזו, אנחנו יכולים לכל היותר לעצור את ההידרדרות. נדיר מאוד לראות חזרה לאחור, במיוחד כזו שמישהו קם מכיסא גלגלים. זה בהחלט נותן תקווה.
"הדבר השני זו הדגמה יוצאת דופן של רפואה מותאמת אישית – לזהות את המנגנון הגנטי הספציפי של המטופל, להתאים לו טיפול מדויק, ולשפר את מצבו. לא כל חולה צריך את אותו הטיפול, גם אם נדמה שהוא באותה קטגוריה. הם עשו שם עבודה מקיפה מאוד – אבל חשוב לזכור שזה עדיין מקרה בודד, והדרך עוד ארוכה".
ד"ר מילר, שמתמחה בטיפול בהפרעות תנועה בילדים, אמרה ל-STAT: "תנועה היא זהות. זו הדרך שבה אנחנו מבטאים את עצמנו ואת האישיות שלנו". בעיניה, לא רק שהטיפול היה יעיל – אלא שהוא גם החזיר לילד חלק מהווייתו.
החוקרים מדגישים: מדובר בילד אחד בלבד, עם וריאנט ייחודי של המחלה. עדיין לא ידוע אם הטיפול יעבוד בילדים אחרים, או בשלב מתקדם יותר של המחלה. אבל הם כבר פועלים להרחבת המחקר: ניסוי קליני רחב יותר מתוכנן בימים אלה, במטרה לבדוק את יעילות 4-HB במגוון רחב של מקרים, גילים ורמות חומרה של המחלה.
