א', בת 32 מתל אביב, נשואה עם ילדה, לא שוכחת את הפעם הראשונה שברח לה השתן. "זה קרה כמה ימים אחרי הלידה", היא מספרת. "צחקתי ממשהו שאמרה חברה, ופתאום הרגשתי טפטוף קל מלמטה. התפדחתי, אבל חשבתי שאולי זה משהו חד-פעמי. אבל גם חודשים אחר כך, בכל שיעול או צחוק קצת חזק מדי – זה קרה שוב. התביישתי לדבר על זה, אפילו עם בעלי. רק כששמעתי שגם לחברות שלי זה קרה, וגם קראתי פוסט שמישהי כתבה בקבוצת אימהות, הבנתי שזו תופעה שכיחה".
ל', בת 34 מראשון לציון, מספרת: "אני ממש זוכרת ששמתי לב שאחרי אימון אינטנסיבי אני מרגישה דליפה קטנה. זה היה מביך, כן... כי שמעתי שזה קורה אחרי לידה, הגיוני, אבל למה זה קורה לי ככה פתאום? הרופאה שלי הסבירה שזה יכול לקרות גם בלי לידות, ושאפשר לטפל בפיזיותרפיה. זה מה שעשיתי וזה מאוד עזר לי, אפשר לומר שזה פתר את הבעיה".
הסיפורים הללו ממחישים תופעה שכיחה בהרבה ממה שנהוג לחשוב – בריחת שתן אצל נשים צעירות, גם כאלה שמעולם לא ילדו. מדובר בנושא שרבות נמנעות מלהעלות, לעיתים מתוך מבוכה או מחשבה שמדובר ב"מחיר נורמלי" של לידה או גיל, אך רופאים מדגישים כי זו תופעה רפואית לכל דבר, שניתן ואף כדאי לטפל בה.
לרפואת הנשים, האורולוגיה והפיזיותרפיה של רצפת האגן יש כיום כלים יעילים לאבחון ולטיפול – החל מתרגול, פיזיותרפיה ועד לניתוחים מתקדמים. כיצד נוצרת הבעיה, איך ניתן לזהות אותה בזמן, ומהם הפתרונות שמאפשרים חזרה מלאה לשליטה ולאיכות חיים?
צחוק, שיעול, עיטוש: כששרירי האגן נחלשים
ד"ר מוטי רוטברד, מומחה לאורולוגיה בכללית מחוז דן-פ"ת, מסביר כי בריחת שתן היא אחת התופעות השכיחות בקרב נשים – גם בגילים צעירים יחסית. "אנחנו רואים את זה לעיתים כבר מגיל 30 ומעלה, ובעיקר אחרי לידות", הוא אומר. "הלידות, ובעיקר כאלה שהיו ממושכות או כרוכות בלחץ גבוה על רצפת האגן, עלולות להחליש את השרירים התומכים בשלפוחית ובאיברי האגן, וזו אחת הסיבות המרכזיות להופעת דליפה".
ד"ר מוטי רוטברדצילום: פרטי גורם נוסף, לדבריו, הוא צניחת איברים - הרחם או השלפוחית - מצב שבו האיברים שוקעים מטה בעקבות עומס, טראומה בלידה או חולשת רקמות. "השינוי בזווית של פתח השלפוחית גורם לאובדן חלק מהשליטה, והאישה מרגישה טפטוף או בריחה בזמן מאמץ".
ד"ר רוטברד מוסיף שהסוג הנפוץ ביותר הוא מה שמכונה דליפה במאמץ - מצב שבו הלחץ הפנימי בגוף גובר על כוח הסגירה של השלפוחית.
"כשצוחקים, משתעלים, מתעטשים או מרימים שקיות כבדות - הלחץ התוך-בטני עולה, והשתן פשוט דולף", הוא אומר. "זה לא קשור להזנחה או להרגלים לא טובים, אלא למבנה האנטומי ולשינויים שמתרחשים בעקבות לידות, גנטיקה ולעיתים גם פעילות גופנית מאומצת מדי".
אבחון וטיפול: מפיזיותרפיה ועד ניתוח
האבחון, מסביר ד"ר רוטברד, מתחיל בשיחה עם המטופלת - ולעיתים זו לבדה מספיקה כדי לקבוע את סוג הבעיה. "בריחת שתן היא תופעה שמסתמכת מאוד על התיאור הסובייקטיבי של המטופלת – מתי זה קורה, באילו מצבים, האם זה בזמן מאמץ או דווקא בלי התראה מוקדמת", הוא מפרט.
לכן ברוב המקרים די באנמנזה, כלומר איסוף סיפור המחלה וההרגלים, כדי להבין את סוג הדליפה ולקבוע את הכיוון הטיפולי. "יש גם בדיקה חודרנית בשם אורודינמיקה - בדיקה להערכת תפקוד השלפוחית והסוגר שלה – שבמהלכה מוחדר קטטר עם סנסורים לשלפוחית כדי למדוד תגובה ללחצים שונים", הוא אומר. "אבל במקרים רבים אין בה צורך, משום שהתמונה הקלינית ברורה גם בלעדיה".
לדבריו, יש להבדיל בין שני מצבים: "כאשר מדובר בדליפה ללא צניחה של איברי האגן, כלומר כשהשלפוחית והרחם במקומם אך השרירים הסוגרים נחלשו - הטיפול המועדף הוא שמרני, באמצעות פיזיותרפיה של רצפת האגן".
מטרת התרגול היא לחזק את השרירים שתומכים בשלפוחית ומונעים בריחה בזמן מאמץ. "התרגילים האלה לא פשוטים כמו שנדמה", הוא מדגיש. "המטופלת לומדת לזהות את קבוצת השרירים הרלוונטית, לשלוט בה, לשפר את הכוח והסיבולת שלה. בחלק מהמקרים זה מוביל לשיפור משמעותי עד היעלמות מוחלטת של התופעה, בלי צורך בניתוח".
לעומת זאת, כאשר הדליפה נובעת מצניחת איברים, כלומר מצב שבו הרחם או השלפוחית שוקעים כלפי מטה ומשנים את הזווית של פתח השלפוחית, בדרך כלל נדרש טיפול כירורגי.
5 צפייה בגלריה
מטרת התרגול היא לחזק את השרירים שתומכים בשלפוחית ומונעים בריחה בזמן מאמץ
(צילום: shutterstock)
"במקרים כאלה פיזיותרפיה לא תעזור", אומר ד"ר רוטברד. "הפתרון הוא ניתוח שמטרתו להחזיר את האיברים למקומם הטבעי ולחזק את התמיכה באגן. ניתן לבצע זאת בגישה וגינלית – דרך הנרתיק – או בגישה בטנית, שבה מקבעים את האיברים לעצם האגן, לעצם הפוביס. מדובר בהליך מוכר ויעיל מאוד, שמחזיר למטופלות את איכות החיים".
לדבריו, קיים גם פתרון לא ניתוחי במקרים קלים של צניחה - טבעת ("פסרי") שמקבעת את צוואר הרחם במקומו. זהו התקן רפואי קטן שמוחדר לנרתיק כדי לסייע בתמיכה באיברי האגן. "בגילים מבוגרים, כמו גיל שמונים ומעלה, לרוב לא ננתח, וגם פיזיותרפיה פחות מתאימה", מוסיף ד"ר רוטברד. "אבל תמיד נבדוק אם ניתן להקל על התסמינים".
האם טיפול תרופתי יכול לסייע בבריחת שתן?
"הטיפול התרופתי אינו פותר את בעיית הדליפה עצמה", מציין ד"ר רוטברד. "הוא יכול לסייע בעיקר במקרים שבהם קיימת פעילות יתר של השלפוחית, כלומר צורך תכוף ודחיפות במתן שתן, אך לא כאשר מדובר בדליפה במאמץ".
לדבריו, התרופות פועלות על שרירי השלפוחית ומרפות אותם, כך שהאיבר מסוגל לאגור נפח גדול יותר לפני שהוא מתכווץ וגורם לתחושת דחיפות. "במקרים מסוימים זה מעניק הקלה מסוימת, אבל ההשפעה חלקית בלבד, והיא לא פותרת את מקור הבעיה", הוא אומר.
פרופ' יוסף פרדוצילום: פרטי האם עודף משקל ועישון עלולים להחמיר את הבעיה?
ד"ר רוטברד מציין כי עודף משקל עלול להגביר את הסיכון, שכן הלחץ על רצפת האגן עולה. "הרזיה עשויה להקל, אך לא מעלימה את הבעיה", הוא מסביר. "עישון כשלעצמו אינו גורם ישיר, אך שיעול כרוני הנלווה לו עלול להחמיר דליפה קיימת".
"לא רק נשים מבוגרות"
פרופ' יוסף פרדו, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות, רופא בכיר ביחידה לרפואת האם והעובר במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת כללית, ורכז רפואת נשים של כללית במחוז דן-פ"ת, מדגיש כי כשמדובר בבריחת שתן - הגיל וההיסטוריה המיילדותית הם גורמים מרכזיים בקביעת אופי הבירור והטיפול.
"אין דין בריחת שתן של אישה צעירה כדין של אישה מבוגרת", הוא מסביר. "אצל נשים צעירות חשוב לבצע בירור יסודי ומדויק כדי להבין את מקור הבעיה. אצל נשים מבוגרות יותר, בעיקר לאחר לידות טראומתיות או מרובות, מדובר בתופעה שכיחה בהרבה, ולעיתים היא תוצאה של חולשה מתמשכת של שרירי רצפת האגן ושל הדופן הקדמית של הנרתיק".
לדבריו, תוכנית הטיפול נקבעת לפי גיל, מקרה וממצאים. "כשמדובר באישה צעירה שמתכננת הריונות נוספים, לא נמליץ על ניתוח, משום שההשפעה עלולה להתבטל לאחר לידה נוספת", הוא אומר. "במקרים כאלה מתחילים בפיזיותרפיה של רצפת האגן ובחיזוק השרירים התומכים בשלפוחית – טיפול שיכול לשפר משמעותית את השליטה".
לעומת זאת, אצל נשים מבוגרות יותר או כאלו שסיימו את תוכניות הילודה, ניתן לשקול פתרונות נוספים. "יש אפשרות להשתמש בתומכים נרתיקיים, פסרי – טבעת רכה שמקבעת את דפנות הנרתיק ותומכת בשלפוחית, פתרון יעיל בצניחות קלות עד בינוניות", מסביר פרופ' פרדו. "כאשר זה לא עוזר או לא נוח למטופלת, ניתן לבצע ניתוחים אורוגינקולוגיים שמטרתם לשנות את הזוויות בין הנרתיק לשלפוחית, ובכך לשפר את השליטה במתן השתן. מדובר בהליכים מוכרים ובעלי שיעורי הצלחה גבוהים".
לימור אילוזצילום: פרטי פרופ' פרדו מדגיש את תחום האורוגינקולוגיה, העוסק בבעיות ברצפת האגן אצל נשים, כגון צניחת איברים, אי-שליטה על סוגרים וכן כאבים כרוניים. "זו אבחנה מורכבת. צריך לוודא שלא מדובר בשלפוחית רגיזה או בבעיות אחרות. עושים בדיקות לחצים והערכה מקיפה, ובונים תכנית מותאמת לכל מטופלת".
המסר שלו ברור: "אסור להתבייש. ככל שמטפלים מוקדם יותר, הסיכוי להצלחה גבוה יותר. לפעמים מספיק טיפול הורמונלי מקומי או תרגול נכון של רצפת האגן כדי למנוע ניתוחים מיותרים".
פיזיותרפיה של רצפת האגן – גם לנערות
לימור אילוז, מנהלת שירותי הפיזיותרפיה של מכבי שירותי בריאות במחוז צפון ומטפלת מוסמכת ברצפת אגן בנשים, גברים וילדים, מדגישה שדליפת שתן איננה נחלתן של נשים מבוגרות בלבד – היא יכולה להופיע בכל גיל, אפילו אצל נערות.
"יש נערות שצוחקות או משתעלות ופתאום מופיעה דליפה קלה", היא אומרת. "גם במהלך ההיריון, במיוחד בשליש האחרון, הלחץ שמפעיל העובר על אזור האגן והשלפוחית יוצר תחושת תכיפות ודחיפות – הצורך לרוץ לשירותים 'הרבה ועכשיו' – ולעיתים גם גורם לדליפה בפועל".
5 צפייה בגלריה
הלחץ שמפעיל העובר על אזור האגן והשלפוחית יוצר תחושת תכיפות ודחיפות, ולעיתים גם גורם לדליפה בפועל
(צילום: shutterstock)
לדבריה, לאחר הלידה חלק מהנשים חוות הקלה טבעית עם ירידת העומס ההורמונלי, אך אצל אחרות התופעה נמשכת. "בלידות שהיו מהירות או טראומתיות, שרירי רצפת האגן נמתחים יתר על המידה, ולפעמים אינם חוזרים לתפקוד מלא בלי תרגול ייעודי", מסבירה אילוז. "יש נשים שהגוף שלהן מחלים לבד, ואחרות זקוקות לעבודה ממוקדת כדי לחזק מחדש את השרירים ולשפר את השליטה".
גם בגיל המעבר, היא מוסיפה, השינויים ההורמונליים מביאים להיחלשות כללית של השרירים בגוף, ובכללם שרירי רצפת האגן – מה שמעלה את השכיחות של דליפות שתן ברמות שונות.
"בשלב הזה אנחנו מתייחסות לזה בראייה אחרת לגמרי", מדגישה אילוז. "זו לא תופעה שחייבים להשלים איתה. עם טיפול נכון והתאמה אישית כמעט תמיד אפשר להשיג שיפור משמעותי".
איך נראים תהליך האבחון והטיפול בפועל?
אילוז מדגישה כי לפני שרצים לניתוחים להרמת צניחות חשוב להגיע תחילה לבדיקה והערכה אצל פיזיותרפיסטית מוסמכת לרצפת האגן, שעברה הכשרה והתמחות ייעודית בתחום. ההערכה כוללת תשאול רפואי מפורט, בדיקה חיצונית ופנימית, והערכת חוזק ומשך כיווץ השרירים, לצד בדיקה של שרירי הבטן, הסרעפת ומודעות הגוף.
"בבדיקה נבדקים גם מצבי צניחה, חוזק השריר ומשך הכיווץ", היא מפרטת. "יש נשים שמכווצות חזק מאוד אך מתעייפות תוך שניות ספורות, וכך הדליפה מתרחשת עוד לפני שהן מספיקות להגיע לשירותים. חשוב גם לבדוק אם המטופלת בכלל מבינה איך היא מכווצת את השרירים – כי יש כאלה שמנסות ומכווצות בכלל את הבטן או הישבן במקום את שרירי רצפת האגן".
5 צפייה בגלריה
אצל נשים מבוגרות יותר, בעיקר לאחר לידות טראומתיות או מרובות, מדובר בתופעה שכיחה בהרבה. אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
לאחר מכן מותאמת תוכנית טיפול אישית, הכוללת חיזוק שרירי רצפת האגן, תרגול נשימה נכונה, שיפור היציבה, התאמת תזונה והרגלי שתייה ויציאה. בנוסף, בטיפול נבדקת גם השפעת העצירות – סמויה או גלויה – שעלולה להכביד על שרירי רצפת האגן. בהתאם לכך ניתנות הנחיות לשינוי תזונה והרגלים.
"למה הרגלי יציאה?", היא מסבירה. "נשים רבות, מתוך חשש לדליפה, נוטות לרוץ לשירותים בכל כמה דקות. אבל דווקא זה מחמיר את הבעיה - השלפוחית מתרגלת להכיל פחות שתן ומגבירה את התדירות והדחיפות".
לדבריה, תוכנית התרגול נקבעת לפי היכולות שנמצאו בבדיקה - לפעמים מתחילים בתרגול בישיבה, לפעמים בעמידה, בהליכה או אפילו בקפיצה. "הכול מותאם אישית למטופלת לפי מצבה", היא אומרת.
תוך כמה זמן ניתן לצפות לשיפור?
"שריר לא נבנה ביום", מסבירה אילוז. "בדרך כלל נדרשים כחודש וחצי עד חודשיים של התמדה יומיומית. התוצאה תלויה בגיל ובמצב ההתחלתי, אבל ברוב המקרים ניכר שיפור. זה תהליך של שינוי הרגלים ובניית שריר, ודורש סבלנות והתמדה".
ממה כדאי להימנע?
היא מציינת כי קפאין, שוקולד, אלכוהול, מיץ תפוזים וממתיקים מלאכותיים עלולים לגרום לרגישות בשלפוחית ולהחמיר דליפות. "לא חובה להפסיק לחלוטין, אבל מומלץ להמעיט בצריכתם, ובמקרים מסוימים אף להימנע מהם לגמרי", היא אומרת.
האם מומלץ להמשיך בפעילות גופנית גם כשסובלים מבריחת שתן?
"אני ממליצה על פעילות גופנית", אומרת אילוז. "במיוחד פעילות אירובית וחיזוק שרירים, שמשפרת גם מודעות גוף – לדעת לזהות מתי לכווץ ומתי לשחרר".
פורסם לראשונה: 07:09, 16.12.25
