הטרגדיה של דומניקו, הפעוט בן השנתיים מאיטליה שמת לאחר שהלב שהושתל בו הוקפא בטעות במהלך ההעברה, ממשיכה לטלטל ולעורר שאלות קשות על רשלנות רפואית, נהלים וטעויות שאין מהן דרך חזרה. ד"ר גבי אמיר, כירורג לב בכיר ומנהל היחידה לניתוחי לב ביילוד במרכז שניידר מקבוצת כללית, עושה סדר בפרשה שמסעירה את איטליה כולה. צפו בריאיון המלא:
המומחה שמסביר: איך השתלה כזאת עלולה להשתבש?
(צילום: ליאור שרון)
כבר בפתח דבריו הדגיש ד"ר אמיר שכל ההתייחסות שלו מתבססת אך ורק על הדיווחים בתקשורת. "אנחנו ניזונים רק ממה שקראנו בעיתון או באינטרנט", אמר, והוסיף כי קיימות דרכים רבות שבהן לב עלול להיפגע במהלך קציר, שימור, העברה והשתלה. "יש בדרך המון דברים טכניים שקורים, וכל אחד מהם יכול לפגוע בלב".
"אסור ללב להגיע למצב של הקפאה"
בהנחה שאכן מדובר במקרה שבו הלב הוקפא, כפי שעולה מהפרסומים, הסביר ד"ר אמיר את העקרונות הבסיסיים של שימור איבר להשתלה. "כדי לשמר איבר לאורך זמן אנחנו מקררים אותו. תצרוכת החמצן של האיבר יורדת ב-50% על כל 10 מעלות ירידה בטמפרטורה. אם לוקחים לב בטמפרטורה של 36 מעלות ומקררים אותו לארבע מעלות, מורידים את תצרוכת החמצן לכ-20%, וגם משתקים אותו. כך הוא יכול להחזיק מחוץ לגוף עד שש שעות".
2 צפייה בגלריה
דומניקו, הילד מאיטליה שמת בעקבות השתלת לב כושלת. בתמונה: עם אמו פטריציה
(צילום: פייסבוק)
השיטה הקלאסית לשימור לב, לדבריו, מוכרת ונהוגה כבר שנים. "אחרי הקציר נותנים ללב תמיסת שימור, מניחים אותו בתוך שקית עם נוזלים, ואת השקית שמים בתוך קט (צידנית עם קרח) עם מים בטמפרטורה של 4-2 מעלות. הקרח עצמו נמצא בטמפרטורה מתחת לאפס, סדר גודל של מינוס 4, מינוס 8 ואפילו מינוס 10, ולכן צריך להקפיד שהלב לא יגיע לקפיאה".
ד"ר גבי אמירצילום: דוברות שניידרקפיאה, הוא מבהיר, היא הרסנית לרקמה. "אם הלב מגיע לטמפרטורה מתחת לאפס, המים שבתוכו קופאים ונגרם נזק לרקמה. כמו בשר מוקפא שהמרקם שלו נהרס. הקרח יוצר גבישים שפוצעים את הרקמות והממברנות, והנפח שלו גדול יותר משל מים, כך שהוא ממש מפוצץ את התאים. אסור להגיע לקפיאה". לפי הבנתו של ד"ר אמיר, על סמך הדיווחים בלבד, זה מה שאירע במקרה של דומניקו. "מה שאני מבין שקרה פה זה שהלב קפא, ולכן המבנה של הרקמות נהרס".
מהרגע שהלב יוצא: מרוץ נגד הזמן
על פי פרטי החקירה שפורסמו, הלב הועבר כ-800 קילומטרים במכולה לא מתאימה, ללא מד חום, ובא במגע עם קרח יבש. על כך אמר ד"ר אמיר: "קרח יבש זו טכניקה שאני לא מכיר. קרח יבש מגיע לטמפרטורות של מינוס 70 ואפילו מינוס 100 מעלות. אם הוא בא במגע עם רקמה, הוא הורס אותה באופן מיידי".
לדבריו, ההבדל בין קרח רגיל לקרח יבש הוא דרמטי. "קרח רגיל בטמפרטורה של 4 או 5 מעלות לא יהרוס את הרקמה מיד, כי יש תהליך הדרגתי של מעבר חום וקור. גם אם ייגרם נזק, הוא יהיה מקומי, והלב עוד עשוי לתפקד". בקרח יבש, הסביר המומחה הבכיר, המצב שונה מאוד: "אם הבידוד בינו לבין האיבר לא מספיק טוב ויש מגע ישיר, זה גורם להרס מיידי".
כאן נכנסת אחת הנקודות הקריטיות ביותר בהשתלת לב. "בהשתלת לב אין דרך חזרה", מדגיש ד"ר אמיר. "הלב מגיע אחרי מסע ארוך, והלב של החולה כבר בחוץ. אנחנו עובדים על זמן שאול. מהרגע שמוציאים את הלב ועד הרגע שהוא פועם בגוף, אסור שיעברו יותר משש שעות. לכן ברגע שמתקבל אישור שהלב שנקצר תקין, מתחילים כבר בניתוח להוצאת הלב של החולה".
אם הלב המושתל מתברר כלא תקין בשלב הזה, האפשרויות מצומצמות מאוד. "אין לך באמת מה לעשות. אתה משתיל ומקווה שהוא יתאושש תוך כמה ימים", אומר ד"ר אמיר.
ומה קורה אם הנזק ללב אינו הפיך?
"אם מדובר בנזק שלא ניתן לתיקון, זה לא יחזור", אומר ד"ר אמיר. "במצב כזה מחברים את החולה למכונת אקמו, מערכת תמיכה לב-ריאה, וממתינים ללב חדש. אין אופציה אחרת". אלא שבילדים, הוא מדגיש, ההמתנה הזו כמעט בלתי אפשרית. "לב של ילד בן שנה או שנתיים הוא נדיר מאוד. במבוגרים אפשר למצוא לב בטווח זמן יחסית קצר, בילדים זה מאוד מאוד נדיר".
גם לא תמיד ניתן לזהות את הבעיה מיד. "קודם כל, אתה לא תמיד רואה את זה בעיניים", מסביר ד"ר אמיר. "יכול להיות שבמקרה הזה הנזק היה כל כך גדול שראו אותו, אבל למשל אם הייתה טעות בטכניקת השימור, לפני קצירת האיבר (נטילת האיבר שמיועד להשתלה) אנחנו משמרים את הלב עם תמיסות, ואם הייתה בעיה בטכניקה אתה לא רואה את זה. רק אחרי שאתה מסיים להשתיל ומסיר את כל המלחצים, אתה מגלה שהלב לא מתחיל לעבוד".
אפשרות נוספת, לדבריו, היא טעות בהתאמת הדם בין התורם למושתל. "במצב כזה, ברגע שאתה מוריד את המלחצים הלב עומד, ואז אתה נמצא במצב שאין לך פתרון חוץ מחיבור למכונת לב-ריאה והמתנה ללב חדש".
בישראל, האם סיכוי למקרה כזה כמעט ואינו קיים בזכות מערכות הבקרה?
"ברפואה לא קיים דבר כזה 'לא קיים'", הוא משיב. "ברגע שיש פעולה שמצריכה כל כך הרבה שלבים טכניים ותלויה בכל כך הרבה אנשים, תמיד יכולה להיות בעיה. עם זאת, יש לנו המון דרכי בקרה, החל מאימות האיבר והתאמתו לחולה. מערכת ההובלה מנוטרת בטמפרטורה, אנחנו לא עובדים עם קרח יבש, ויש המון ביטחון במה שאנחנו עושים. אבל בדברים מורכבים, טעויות יכולות לקרות בכל מצב ובכל מקום".
