בשיתוף רקיט בנקיזר
בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה כלל עולמית בשיעור הנדבקים במחלות מין - וגם בישראל. בארצות הברית, לדוגמה, שנת 2019 הייתה השנה בה נרשמו הכי הרבה מקרי הדבקה של מחלות מין מעולם, ובעיקר גונוריאה, כלמידיה וסיפיליס. בשנה זו בלבד נרשמו במדינה 2.4 מיליון הדבקות במחלות, עיקרן בבני נוער וצעירים.
לפני נתוני משרד הבריאות, מתחילת שנת 2020 נרשמו בישראל 860 בני אדם שאובחנו חיוביים לכלמידיה ו-314 לזיבה. מדובר במספר שיא בישראל, כאשר בשנה שעברה שיעור הנדבקים בכלמידיה הגיע ל-664 בני אדם ושיעור ההדבקות בזיבה עמד על 254.
אישה מחזיקה קונדום אמצעי מניעהאישה מחזיקה קונדום אמצעי מניעה
החשיבות בשימוש בקנדום בפרט ואמצעי מניעה בכלל
(צילום: shutterstock)

שליש מהאוכלוסיה נשאים של מחלות מין

"הנתונים העולמיים מראים שלפחות 30% מהאוכלוסייה הם נשאים של מחלות מין, ומספר גדול יותר של אנשים נושאים מחלות מין ולא מאובחנים, משום שמחלות מין לא תמיד מתלוות עם תסמינים", אומרת רופאת הנשים ד"ר אינה בלייכר, ומסבירה שנשים נפגעות יותר ממחלות מין. "מעניין לציין שבקרב גברים מחלות מין פחות מתבטאות בתסמינים מאשר אצל נשים. הנתונים מראים גם שסטטיסטית יותר גברים מדביקים נשים במחלות מין מאשר נשים שמדביקות גברים".
כך, מסבירה ד"ר בלייכר, מרבית ההשלכות החמורות של מחלות מין נפוצות כמו גונוריאה וכלמידיה, באות לידי ביטוי ומסכנות לטווח הארוך בעיקר נשים. "ברגע שאישה נמצאת במערכת יחסים מונוגמית היא חשופה פחות למחלות מין, אבל ברגע שקיים ריבוי פרטנרים ופרטנריות - הסיכויים עולים מאוד. סקס סטוצי זה אחלה ויש לזה יתרונות פיזיולוגיים ונפשיים, אבל הוא צריך להגיע יחד עם אמצעי מניעה. בין שמדובר בסקס אוראלי או וגינאלי, הסיכוי של נשים להידבק במחלות מין גבוה יותר משל גברים.
"נשים צריכות לזכור, בגלל התכונות של המזהמים שעוברים בעת קיום יחסי מין, שההשפעה העיקרית שלהם היא על האישה, ושעשויות להיות לכך השלכות חמורות לטווח הארוך, במיוחד בכל מה שקשור בפריון. אם אישה נדבקת והיא א-סימפטומטית ולא נבדקת ומטופלת, יכול להיות שבמהלך השנים היא תפתח מצבים שיורידו את הסיכוי שלה להיכנס להריון מצד אחד, והצד השני יגרמו לכאבי בטן כרוניים, גם אם באותו רגע לא קיימת מחלה פעילה", מסבירה ד"ר בלייכר.
הסיבה לכך שנשים הן בעלות סיכוי גבוה יותר להידבק מגברים במגע מיני היא אנטומית. רקמת הוואגינה עדינה ודקה יותר מאשר עור הפין, ולכן מתאפשרת חדירה מהירה יותר של חיידקים ווירוסים בעת המגע המיני. בנוסף, הסביבה הלחה שקיימת בואגינה מהווה סביבת גידול אידאלית עבור מזהמים. כך, גם הדבקה בנגיפי ההרפס והפפילומה חמורים יותר בנשים מאשר בגברים: הרפס יכלול יותר שלפוחיות אצל נשים, ופפילומה (HPV) עשויה להוביל אצל נשים לסרטן צוואר הרחם, לעומת הסיכוי הנמוך של גברים לפתח סרטן בפין.
"אמצעי מניעה מעלים קונוטציה של הריון, ואכן, נשים בדרך כלל רוצות למנוע כניסה להריון ומזניחות את החלק החשוב של מחלות מין", מסבירה ד"ר בלייכר. "לאורך ההיסטוריה הקשר בין מיניות האישה לפריון התהדק והקשר בין המיניות הנשית לסיפוק והנאה התרופף. כשאישה חזקה, שעושה סקס בשביל הנאה, באה ואומרת שיש לה קונדום במגירה זה עלול להישמע מאיים, וזה פועל יוצא של חברה פטריארכלית שגדלנו בה".

לא רק הריון

"לפני שנה העברתי הרצאה של אמצעי מניעה לכיתות ח' וט'", מספרת ד"ר בלייכר. "השאלה הראשונה שלי שם הייתה - מה בדיוק אתם רוצים למנוע? הריון הוא דבר אחד, ולמרות שהוא מקבל את מלוא תשומת הלב בקרב הטרוסקסואלים, חשוב שיידעו שבמהלך קיום יחסי מין עוברים דברים אחרים. מחלות מין הן פרק אחר שחשוב לדבר עליו.
"כשמגיעה אליי נערה בת 16 שרוצה להתחיל לקחת גלולות, אני אומרת לה שגלולות עוזרות מצוין למניעת הריון, אבל קונדומים מגינים מצוין מפני מחלות מין. גם בקשר מונוגמי וגם כשהבחור טוען שאין לו מחלות מין - אי-אפשר באמת לדעת. ולכן עד שלא נבדקים ויודעים בוודאות, לא מורידים את הקונדום, גם אם זו הפעם הראשונה. בקרב נשים בוגרות יותר, מבחינתי קונדומים הם חלק מסט הקנייה. אישה שקונה טמפונים וחומר סיכה, אישה שיש לה ויברטור, באותה המגירה צריכה להיות חבילת קונדומים".
הדבר נכון, כך אומרת ד"ר בלייכר, לא רק לנשים המקיימות יחסי מין עם גברים. "יש לא מעט לסביות שחושבות שהן לא צריכות לעשות בדיקת פאפ לדוגמה או להשתמש בקונדום. אבל מחלות מין עוברות גם אם משתמשות בצעצועים בלי קונדום. מתי לא צריך קונדום? תמיד צריך. לא משנה באיזה גיל מדובר ועם איזה מגדר אני בוחרת להיכנס למיטה".

הסימפטומים שצריכים להדליק לכן נורה אדומה

בקרב נשים סימפטומים של מחלות מין הם רחבים יותר, ויכולים להסתתר כמיחושים יומיומיים. כך למשל, בעירה בשתן, גירוד קל, הפרשות קטנות או אפילו כאבי בטן, יכולים כולם להיגרם כתוצאה מסיבות שונות שלעתים כלל לא ייקשרו למחלות מין.
"נשים יכולות לפסול תסמינים לכאורה שגרתיים ולא ללכת לרופאי נשים עד שקיימת החמרה. יש גם מקרים חמורים יותר של נשים שהולכות לרופאת הנשים פעם בכמה שנים, ובזמן הזה יכולות להיות א-סימפטומטיות ולגרום נזק בשלב מאוחר יותר בחיים בלי שהופיע ולו תסמין אחד", מסבירה ד"ר בלייכר. "מחלות מין יכולות להופיע כהפרשה קטנה בנרתיק בהתחלה, דימום אחרי יחסי מין ואי נוחות בבטן התחתונה. אם זה לא מטופל או מוזנח זה יכול לערב גם את החצוצרות והשחלות".
"מספיקה פעם אחת של מגע מיני לא מוגן כדי להוביל להשלכות מרחיקות לכת כתוצאה ממחלות מין. מה שמתחיל בכאבי בטן יכול לגרום להידבקויות בחצוצרות, הריון חוץ רחמי במקרה הרע, ואי-פוריות בגלל חסימת חצוצרות במקרה הגרוע, שלא נדבר על אשפוזים ממושכים וכאבי בטן שנמשכים שנים", היא מסבירה.
אז מה עושות? ד"ר בלייכר טוענת שזה פשוט מאוד - מגלות אחריות אישית. "הפרשות חריגות, דימום חריג, ריח חריג, כל מה שלא בנורמה - יש ללכת ולבדוק. עדיף ללכת לביקורת מיותרת לכאורה, מאשר לפספס מחלה שיכולה לגרום לצרות בעתיד, כלמידיה לא מטופלת ולא סימפטומטית עכשיו יכולה לגרום לחסימת חצוצרות בהמשך. נשים צריכות לפתח מודעות גבוהה לגופן, והמודעות הזו פותרת את העניין. בדיקה שגרתית פעם בשנה ושימוש בקונדומים הם הפתרון".
בשיתוף רקיט בנקיזר


פרסום ראשוני: 09:09 , 30.08.20