מאז 7 באוקטובר גדל באופן דרמטי מספר הישראלים הזקוקים לטיפול נפשי ולשיקום, אך במקביל הולך וגובר גם העומס על אנשי המקצוע שנמצאים בחזית. בוועידת "מדינה בפוסט טראומה" של ynet ו"ידיעות אחרונות" בשיתוף ההסתדרות, התברר המחיר הכבד שמשלמים גם המטפלים - שמתמודדים עם עומס כבד ושחיקה מתמדת.
בפאנל השתתפו עו"ד עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל; סוהיר דקסה, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, מנהלת בית מאזן וטיפול יום; ריקי מאירי, עובדת סוציאלית וסגנית מנהלת היחידה הקלינית בעמותת נט"ל; ואלי גבאי, פיזיותרפיסט במרכז רפואי רבין ויו"ר איגוד מקצועות הבריאות בהסתדרות. צפו בוועידה:
ועידת פוסט טראומה 2026 מטפלים בקצה: שחיקה והשלכות על המערכת
(צילום: ליאור שרון)
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו בדיון הייתה העלייה החדה במספר הפניות לסיוע נפשי מאז תחילת המלחמה. בנט"ל, שמפעילה קווי סיוע ותוכניות טיפול לנפגעי טראומה, מדווחים על זינוק דרמטי בהיקף הפעילות.
"קווי הסיוע שלנו קיבלו עד היום 150 אלף פניות לקבלת סיוע", אמרה מאירי. "מספר המטופלים והמתמודדים בכל הפלטפורמות שלנו - הן בטיפול פרטני והן בטיפול קבוצתי, כולל באימון תעסוקתי - עומד על אלפים, לעומת מאות בלבד לפני 7 באוקטובר. מדובר בעלייה של מאות אחוזים".
לדבריה, כיום מטפלת העמותה בכ-3,000 מתמודדים, מחציתם מילואימניקים ומחציתם אזרחים. "אנחנו ממש כמו סייסמוגרף שמסמן את הגלים השונים. אחרי כל מבצע, ואחרי כל אירוע ביטחוני משמעותי כמו המלחמה באיראן, אנחנו רואים עלייה משמעותית בפניות של אזרחים לקווי הסיוע. כמובן שגם המילואימניקים ובני משפחותיהם פונים אלינו באופן רציף מאז תחילת המלחמה".
"קיבלנו 25 אלף פצועים חדשים"
במהלך הדיון התייחס עו"ד קלימן גם לסערה שעוררו דברים שאמר בשיחה פרטית שפורסמה, ובה התבטא באופן שפגע בחלק מנפגעי הפוסט-טראומה. הוא לקח אחריות מלאה על הדברים והתנצל.
"לקחתי אחריות מלאה, וגם עכשיו אני אומר - זה לא הוצא מהקשרו ולא מדובר בניסיון להתנער מהדברים", אמר. "בשורה התחתונה, הגענו ל-7 באוקטובר עם 8,000-8,500 פצועי פוסט-טראומה. ואז פרץ 7 באוקטובר וקיבלנו 25 אלף פצועים חדשים, מתוכם 62% כבר מדווחים על תסמיני PTSD, חרדה ועוד".
5 צפייה בגלריה
"האוכלוסייה הערבית הגיעה לאירוע הזה כבר במצב רעוע נפשית". סוהיר דקסה, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, מנהלת בית מאזן וטיפול יום
(צילום: דנה קופל)
לדבריו, המציאות החדשה יצרה עומס עצום על כלל מערכות השיקום והטיפול. "אנחנו נמצאים במתח מאוד גבוה כבר למעלה משלוש שנים", אמר. "המטרה שלנו היא להחזיר אותם לחברה בישראל כאזרחים חיוביים ותורמים. אנחנו יודעים שאם נצליח לסייע להם לרכוש השכלה, להשתלב בתעסוקה, להקים משפחה ולהרים מחדש את החיים שלהם, נלמד אותם יותר מכל דבר אחר לשלוט בפוסט-טראומה שלהם - ולא שהפוסט-טראומה תשלוט בהם".
אלי גבאי: "אנחנו לא עומדים בזה. אנחנו מקצרים טיפולים, ואני חושב שאנחנו לקראת פיצוץ. העומסים כבדים מדי. בסוף היום אני הולך הביתה עם המטען שספגתי מהמטופלים ומהמשפחות שלהם. אני לא יכול להגיד 'סטופ' או לנתק את עצמי ממה ששמעתי ומהטראומה שהם העבירו לי"
קלימן הדגיש כי הדברים שאמר לא כוונו לכלל הלומי הקרב, אלא לדבריו לקבוצה קטנה של אנשים המקדמת "חקיקה אנטי-שיקומית" בניגוד לעמדת הארגון ואנשי המקצוע. "הפצועים החדשים של 'חרבות ברזל' חייבים הדרכה נכונה, חייבים להיכנס למסלול החיים. חייבים להסביר להם ולהראות להם בעולם האמיתי שאפשר לשלוט בפוסט-טראומה ואפשר להחזיר אותם לחיים טובים".
כשנשאל אם הוא מתנצל על הדברים שנאמרו בהקלטות, השיב: "חד משמעית". לדבריו, "אם יש אדם שלקח את זה למקום וחושב שזה עליו, זה כבר כשל שלי".
המחיר הכבד שמשלמים המטפלים
גבאי, שפוגש מדי יום פצועי מלחמה במסגרת עבודתו השיקומית, הסביר עד כמה הפציעה הפיזית והפציעה הנפשית כרוכות זו בזו. "אנחנו בשיקום מטפלים גם בנפש וגם בפיזי, אי אפשר לנתק את זה אחד מהשני", אמר. "כשמגיע פצוע ואנחנו מסתכלים עליו, אנחנו מתמקדים כמובן בראש ובראשונה בפגיעה הפיזית שממנה הוא סובל. רק בהמשך אנחנו נחשפים לכל הטראומות הנפשיות שהוא עבר".
5 צפייה בגלריה
מאז 7 באוקטובר חלה עלייה חדה במספר הפניות לטיפול ולסיוע נפשי בישראל
(צילום: Shutterstock)
לדבריו, גם תהליך ההחלמה הפיזי מושפע ישירות מהמצב הנפשי. "אם הוא מצליח להתקדם ולהשתקם, אז כמובן שגם המצב הנפשי שלו משתפר. אבל אם הוא מתוסכל מכך שנשאר בלי גפה, או שהוא מבין שהחיים שלו נגדעו בן רגע ומסתכל בדאגה על העתיד, אני צריך ללוות אותו גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית".
גבאי תיאר גם את המחיר שמשלמים המטפלים עצמם. "בסוף היום, כשאני הולך הביתה בחמש, שש או שבע בערב, אני לוקח איתי את המטען שספגתי מאותו מטופל ומהמשפחה שלו", אמר. "אני לא יכול להגיע הביתה ולהגיד 'רגע, סטופ'. אני לא יכול לנתק את עצמי ממה ששמעתי מאותו פצוע או מהטראומה שהוא העביר לי. אני לוקח את זה איתי הביתה".
סוהיר דקסה: "האוכלוסייה הערבית הגיעה ל-7 באוקטובר כבר במצב נפשי רעוע. היא מתמודדת עם מחסור באנשי מקצוע, היעדר מיגון ותחושת חוסר ביטחון מתמשכת. התקינה נמצאת בחוסר בכלל האוכלוסייה, ובחברה הערבית עוד יותר, ולכן הפערים רק הולכים ומעמיקים"
הוא נזכר באחד מפצועי הנובה הראשונים שבהם טיפל בבילינסון - צעיר שנפצע קשה ואיבד חלק מרגלו. "הדבר הראשון שהוא עשה היה להראות לי איך הוא מסוגל לקום ולקפץ מהמיטה", סיפר. "זה מילא אותי בכוחות. מצד שני, הוא שאל אותי: 'אז מה? אני לא אוכל לרוץ יותר?' אמרתי לו: 'לא, אתה תרוץ, אבל אולי תרוץ עם פרוטזה'. את הדברים האלה אתה לוקח איתך הביתה".
השחיקה, לדבריו, כבר גורמת לעזיבת מטפלים. "יש הרבה מטפלים שעוזבים", אמר. "זה לא השיקום שהכרנו לפני המלחמה. יש פה גם סוגי פציעות מורכבים יותר. אתה רואה דברים קשים, לוקח אותם איתך הביתה, ובסוף אתה לא שורד את זה לאורך זמן".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו רוצים ללמד אותם לשלוט בפוסט-טראומה שלהם, ולא שהפוסט-טראומה תשלוט בהם". עו"ד עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל
(צילום: דנה קופל)
הוא תיאר גם את המציאות של מטפלי הקהילה בתקופת המלחמה. "פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ואנשי מקצוע נוספים רצים באמצע המלחמה, באמצע האזעקות, לבתים של מטופלים במסגרת ביקורי בית", סיפר. "הם נשכבים על הרצפה בזמן אזעקות או מגיעים לבתים שאין בהם ממ"דים. האנשים האלה מפחדים, פשוט מפחדים גם על החיים שלהם". לדבריו, חלק מהמטפלים אף הפסיקו לבצע ביקורי בית בשל המצב הביטחוני.
מחסור במטפלים בחברה הערבית
דקסה התייחסה להשפעת המלחמה על החברה הערבית, שלדבריה נכנסה למשבר כשהיא כבר מתמודדת עם עומסים נפשיים משמעותיים.
"האוכלוסייה הערבית הגיעה לאירועי 7 באוקטובר כשהיא כבר נמצאת במצב נפשי רעוע", אמרה. "ולא רק האוכלוסייה הערבית - כלל המדינה הגיעה לאירוע הזה אחרי שנים של פיגועים, מלחמה מתמשכת ומשבר הקורונה. כולנו מגיעים שחוקים, ובמקביל גם מקצועות הטיפול נמצאים במחסור".
לדבריה, המחסור במטפלים בחברה הערבית חריף במיוחד. "התקינה נמצאת בחוסר בכלל האוכלוסייה, ובחברה הערבית עוד יותר". היא הוסיפה כי מחקרים מצביעים על שיעורי פוסט-טראומה של כ-54% בחברה הערבית - גבוהים יותר מאשר באוכלוסייה היהודית בישראל.
דקסה טענה כי השחיקה המתמשכת של מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך יוצרת פער הולך וגדל בין הצורך הגובר בטיפול לבין היכולת לקבל אותו בפועל. לדבריה, המחסור בתקנים והמעבר של אנשי מקצוע למגזר הפרטי פוגעים בנגישות לשירותים, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות, ומחייבים דיון מחודש בתפקידה של המדינה ברשת הביטחון הנפשית של אזרחיה.
5 צפייה בגלריה
"זה אירוע שאין בו לקיחת אוויר". ריקי מאירי, עובדת סוציאלית וסגנית מנהלת היחידה הקלינית בעמותת נט"ל
(צילום: דנה קופל)
הסיבות לכך, לדבריה, כוללות היעדר מיגון, מחסור בטיפול ובאנשי מקצוע, וכן תחושת חוסר ביטחון מתמשכת על רקע הפשיעה והאלימות ביישובים הערביים. "אנחנו מטפלים בכל מופעי הפוסט-טראומה - בין שמדובר בפגיעה מינית, בהלומי קרב או בטראומה שנובעת מהפשיעה והאלימות בתוך החברה".
מאירי ביקשה להפנות את הזרקור גם אל מצבם של המטפלים עצמם ואל התופעה המכונה "שחיקת חמלה". "אנחנו נמצאים באירוע מתמשך, אירוע שלא היה במדינת ישראל", אמרה. "אנחנו רגילים כמטפלים וכמטפלות לקחת נשימה עמוקה, לצלול ואז לעלות ולקחת אוויר. זה אירוע שאין בו אפשרות לקחת אוויר".
לדבריה, העומס הנפשי משפיע על המטפלים לא פחות מאשר על המטופלים. "אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעצור גם כמטפלים וכמטפלות, להשתתף בהכשרות ובקבוצות, בדיוק כפי שאנחנו ממליצים למתמודדים שלנו. להיות בקבוצה ולא להישאר לבד".
היא הוסיפה כי עבור רבים מאנשי הטיפול, הגבול בין החיים האישיים לחדר הטיפול כמעט ואינו קיים. "אם אני אמא לחייל, אני לא משאירה את זה מחוץ לחדר הטיפול. אני פוגשת מילואימניקים, אני פוגשת משפחות שכולות, כמו כל המטפלים והמטפלות שלנו. זה נוגע בנו".
"אנחנו לקראת פיצוץ"
לצד השחיקה, עלתה בדיון גם סוגיית המחסור בכוח אדם במערכת. גבאי ציין כי למרות הסכם השכר שנחתם לאחרונה, מצוקת התקנים עדיין חריפה. "אנחנו מדברים על מאות תקנים שחסרים", אמר. "מטפלים באומנויות הם אחד המקצועות החשובים ביותר כיום בטיפול בפוסט-טראומה, אבל אין תקנים".
לדבריו, האחריות לכך מוטלת על משרד הבריאות ומשרד האוצר. "מאז הקורונה לא קיבלנו אפילו תקן אחד. אין תקן אחד חדש במערכת הבריאות, וזאת אחרי שלוש שנים של מלחמה".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו לא עומדים בזה. אנחנו מקצרים טיפולים, ואני חושב שאנחנו לקראת פיצוץ". אלי גבאי, יו"ר איגוד מקצועות הבריאות בהסתדרות
(צילום: דנה קופל)
כשנשאל מה יקרה אם המצב יימשך, השיב: "אנחנו לא עומדים בזה. אנחנו מקצרים טיפולים, ואני חושב שאנחנו לקראת פיצוץ". לשאלה האם מדובר באפשרות של שביתה, ענה: "ממש שביתה, כי אנחנו כבר לא עומדים בזה. העומסים כבדים מדי".
בסיום הדיון התייחס קלימן להמלצות ועדת מור-יוסף, שבחנה את המענה הלאומי לטיפול ולשיקום נכי צה"ל והמליצה, בין היתר, על שדרוג מערכות המחשוב, הרחבת השימוש בבינה מלאכותית והוספת כוח אדם.
לדבריו, ההבחנה בין פציעה פיזית לפוסט-טראומה היא במידה רבה מלאכותית. "אנחנו מבינים שזה בידול מלאכותי, מסיבה פשוטה מאוד - גם הפצועים הפיזיים נושאים איתם טראומה, ואנחנו יודעים שלמתמודדים עם פוסט-טראומה יש לעיתים מחלות נלוות".
הוא הזהיר מפני עיכוב ביישום המלצות הוועדה. "אם לא תתקבל החלטת ממשלה, המשמעות היא שעד אחרי הבחירות הבאות ועדת מור-יוסף תישאר על המדף, ומי שישלמו את המחיר יהיו הפצועים".
לדבריו, לצד השיפור הדיגיטלי נדרש גם חיזוק משמעותי של המענה האנושי. "בסוף, בקצה, יש אדם שמתקשר כשהוא במצוקה, ומישהו צריך לענות לו. כשבאגף השיקום יש מטפל סוציאלי אחד על כל 1,500 מתמודדי פוסט-טראומה - זה פשוט לא יכול לעבוד".
