אמש (שבת) אחרי שטיל בליסטי איראני חמק ממיירט ופגע ישירות בבניין בדימונה ובהמשך פגע טיל נוסף בערד, החלו אמבולנסים להגיע בזה אחר זה למרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כללית בבאר שבע. בסך הכול הגיעו 191 פצועים - רובם מערד - בהם ילד בן 12 מדימונה שנפצע קשה ונותח במהלך הלילה, ושמונה תושבי ערד שנפצעו קשה. כ-70 מהפצועים היו ילדים, רובם הגיעו ללא הוריהם. שישה מאושפזים עדיין בטיפול נמרץ. מי שניווט והפך את הבלגן ל"כאוס מאורגן", כדבריו, הוא פרופ' דן שוורצפוקס, מנהל חדר המיון בסורוקה - 11 שנה בתפקיד, שצלח כמעט כל אירוע קיצון אפשרי.
סורוקה קלט פצועים מערד ומדימונה בליל מתקפת הטילים מאיראן
(צילום: דוברות סורוקה)
"חוויתי כל מה שמנהל מיון בארץ ובעולם יכול לחוות - החל מהקורונה, דרך 7 באוקטובר, המשך למלחמת חרבות ברזל כאשר 360 מסוקים נחתו כאן, תמשיך ל-19 ביוני לפגיעת הטיל על בית החולים בימי 'עם כלביא', נפילת הטיל בבאר שבע לפני שבועיים שבה היו 107 נפגעים - ועכשיו האירוע האחרון", הוא אומר.
ההבנה שמדובר באירוע חריג הגיעה במהירות. תחילה, לאחר נפילת הטיל בדימונה, שם כ-12 זירות פגיעה נרשמו ברחבי העיר, ובהמשך בעקבות הפגיעה הקשה בערד. "אחרי נפילת הטיל בדימונה הבנו דרך מד"א שמדובר בהרבה מאוד נפגעים אבל במצב קל יחסית. לאחר מכן הייתה נפילה נוספת בערד ושם הבנו מהשטח שמדובר באירוע מאוד משמעותי. כבר היינו ערוכים והגברנו צוותים. לפני שבועיים בנפילה בבאר שבע אמנם הנפגעים היו במצב קל והאירוע היה פחות דרמטי, אבל אנחנו מתורגלים ויודעים איך להתנהג במצבים כאלה".
3 צפייה בגלריה
"זה אירוע שהוא כאוטי בהגדרה". מנהל המיון בבית החולים סורוקה, פרופ' דן שוורצפוקס, ניצח על קליטת הפצועים מערד ומדימונה במתקפת הטילים מאיראן
אירוע רב-נפגעים, מסביר שוורצפוקס, הוא מטבעו מצב של אי-ודאות. "זה אירוע שהוא כאוטי בהגדרה. אירוע רב-נפגעים הוא כאוטי בפינוי - אתה לא יודע את מי אתה מפנה ומה אתה מפנה. החוכמה היא להפוך את הכאוס לכאוס מאורגן. עדיין יש כאוס, עדיין לא יודעים מה יקרה בעוד דקה". הדרך להתמודד, לדבריו, היא נהלים ברורים ותרגול מתמיד. "אתה עובד לפי פק"לים מסודרים. אתה יודע איך אתה קולט את הפצועים ולאן אתה שולח אותם - לאן את הקשה מאוד, ולאן את הבינוני. אתה יודע שיש צוות עובדים סוציאליים שמטפל ושיש לוגיסטיקה שתדאג להביא אוכל ושתייה. איכשהו, באמצעות כל התרגולת הזאת, אתה מנסה להכניס את הכאוס לתוך מסגרת מאורגנת. זה גם מה שקרה אמש, והאירוע היה קשה בפני עצמו".
פרופ' שוורצפוקס: "אתה עובד לפי פק"לים מסודרים. אתה יודע איך אתה קולט את הפצועים ולאן אתה שולח אותם - לאן את הקשה מאוד, ולאן את הבינוני. אתה יודע שיש צוות עובדים סוציאליים שמטפל ושיש לוגיסטיקה שתדאג להביא אוכל ושתייה. איכשהו, אתה מנסה להכניס את הכאוס לתוך מסגרת מאורגנת"
מי שנחרטו בזיכרונו מהאירוע הקשה הם הילדים. שני האירועים פגעו ישירות בלב שכונות מגורים, ומשפחות שלמות פונו, חלקן לסורוקה וחלקן לדיור חלופי שארגן בית החולים. "70 ילדים הגיעו - רובם ללא ההורים. השכן לקח אותם, מד"א לקח אותם. זה מה שאני אזכור מהאירוע הזה, כמות הילדים הקטנים. הם הגיעו פגועים, חבולים ומדממים. זה משהו שתזכור לעולם - הילדים שמגיעים על הידיים של הצוות הרפואי והאחיות שמרגיעות אותם. הם הגיעו בלי ההורים, פגועים ואחרי שראו את הבית שלהם עף באוויר. הם היו רגועים לגמרי. לא צרחו, לא צעקו. זה היה מאוד מרשים לראות".
הצוות מגויס למשימה
חדר מיון, מזכיר שוורצפוקס, אינו מחכה ריק לאירועי חירום. "חדר המיון לא עומד ריק וממתין לאר"נים (אירוע רב-נפגעים) - הוא תמיד מלא באנשים. כשזה קורה אנחנו מפנים מיד חצי מהמיון לחצי השני, משחררים את מי שאפשר לשחרר במהירות ומאשפזים מיד את מי שצריך אשפוז. אנחנו רוצים להישאר רק עם מי שבאמת דורש טיפול במיון". במקרה של האירוע הזה סייע גם מבנה חדש שטרם נחנך רשמית - אגף שהוחלט בתחילת המלחמה להשאיר ריק בדיוק לתרחיש כזה. "הדבר הזה אפשר לנו אמש לטפל עם הרבה מאוד שטח ולקלוט את הפצועים לאתר גדול וחדיש".
3 צפייה בגלריה
"תסמכו עלינו. אנחנו פה בשבילכם". סורוקה קלט כ-190 פצועים בליל מתקפת הטילים מאיראן על ערד ודימונה
(צילום: דוברות סורוקה)
על אף העומס, כוח האדם דווקא לא היה הבעיה. "מגיעים אלינו כל כך הרבה אנשים שבסוף יש לנו יותר ידיים מטפלות מאשר במצב רגיל. אם היו מגיעים אלף נפגעים זה כבר היה סיפור אחר, אבל כשמגיעים 191 אנשים היה לנו הרבה מאוד צוות ואפילו אנשים שלא היה להם מה לעשות. כל צוות בית החולים מגיע ואנשים מאוד מגויסים. הם מגיעים לפני שקוראים להם. אנחנו שלושה שבועות במלחמה והצוות יודע שעלול לקרות משהו והוא בכוננות".
בית החולים עצמו עדיין מתמודד עם השלכות הפגיעה הישירה שספג ביוני 2025 - ועם פחות מיטות אשפוז מאז - אך פרופ' שוורצפוקס מדגיש שהדבר לא השפיע על הטיפול המיידי. "האם זה משפיע על המיון בזמן התמודדות עם אירוע רב-נפגעים? התשובה היא לא. זה כן עומד ברקע, אבל זה לא נמצא בשלב הראשוני והמיידי של הטיפול ושל הצלת החיים".
לקראת סוף השיחה מבקש פרופ' שוורצפוקס להעביר מסר לציבור: "חברים, תסמכו עלינו. אנחנו פה בשבילכם. אנחנו עובדים קשה מאוד, ממש בתוך האירוע. כולנו אזרחים במדינה הזאת. תתנו לנו את המקום לטפל ואתם תקבלו את התוצאות שאתם מצפים להן".
בזמן שניהל את הלילה הקשה, הוא פספס אירוע משפחתי מרגש. "ברמה האישית, בבית שלי התקיימה אמש מסיבת גיוס לבן שלי, לנכד שלי, וגם מסיבת שחרור לבן אחר שהיה ביחידה מיוחדת בשלוש השנים האחרונות. לא השתתפתי. וזה בסדר, כי יש משימות חשובות יותר. אני מרגיש עם זה בסדר לאור מה שעשיתי בזמן הזה. כולם במשפחה מבינים שיש משימה חשובה יותר. זאת המציאות שלנו".
