זנים של חיידק השיגלה, המועברים במגע מיני בין גברים, מתפשטים מהר פי שניים מזנים רגילים ומפתחים עמידות לאנטיביוטיקה בקצב חריג. כך התברר במחקר גנומי רחב היקף שערכו אוניברסיטת קיימברידג' וסוכנות הביטחון הבריאותי הבריטית. החוקרים קוראים לטפל בתופעה כאיום בריאותי נפרד לחלוטין מהצורה המוכרת של המחלה.
שיגלה, החיידק האחראי למחלת הדיזנטריה, מוכר בעיקר כמחלה המועברת דרך מזון וידיים מזוהמות, והוא אחד הגורמים המובילים לשלשולים בקרב ילדים במדינות מתפתחות ברחבי העולם, וגורם ליותר מ-200 אלף מקרי מוות בשנה. אלא שזנים מסוימים של החיידק, ובהם Shigella sonnei ו-Shigella flexneri, מועברים גם במגע מיני, בעיקר באמצעות מגע בין הפה לפי הטבעת, ומזה כשני עשורים הם מתפשטים בהתמדה במדינות מערביות. כיום המחלה נחשבת "אנדמית" ברשתות מיניות מסוימות של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים.
נתוני סוכנות הביטחון הבריאותי הבריטית מראים שמספר המקרים המאומתים של שיגלה שעשויה להיות מועברת במגע מיני זינק ל-2,560 בשנת 2025, לעומת 2,052 בשנת 2023. החוקרים, שפרסמו את המחקר בכתב העת Lancet Infectious Diseases, ניתחו 3,514 דגימות חיידק שנאספו ברחבי בריטניה בין השנים 2004 ל-2020, ומיינו אותן לשלוש קבוצות: מקרים בקרב גברים בגילי 16 עד 60 שלא נסעו לאחרונה לאזור אנדמי לשיגלה (אפריקה, אסיה או מרכז ואמריקה הלטינית), ומקיימים כנראה יחסי מין עם גברים (כ-34% מהדגימות); מקרים מקומיים אחרים, שהיוו כ-36%; ומקרים שהובאו מחוץ לארץ בעקבות נסיעה, שהיוו את השאר.
הממצא המרכזי: זנים המועברים במגע מיני מתפשטים מהר יותר מבחינה גיאוגרפית - יותר מפי שניים. בתוך תקופה של שנתיים וחצי של אבולוציה חיידקית, המרחק הממוצע בין זנים קרובים שהועברו בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים הגיע ל-117 קילומטרים, לעומת 46 קילומטרים בלבד בזנים המקומיים האחרים. החוקרים מצאו גם שבקבוצה זו יש מספר גדול משמעותית של שרשראות הדבקה נפרדות - כ-100 שרשראות נוספות בהשוואה לאוכלוסיות אחרות בגודל אזור זהה - חרף העובדה שגברים המקיימים יחסי מין עם גברים מהווים מיעוט באוכלוסיית הגברים בבריטניה. הזנים שהתפשטו בקרבם גם נותרו נבדלים גנטית מזנים אחרים לאורך כ-15 שנות אבולוציה, לעומת כשנתיים וחצי בלבד באוכלוסיות האחרות, מה שמעיד על מעגל תחלואה עצמאי וממושך. שכיחות גבוהה יותר של מקרים אלה נמצאה במיוחד במרכזים עירוניים גדולים כמו לונדון ומנצ'סטר.
המחלה מתבטאת בשלשול, חום, בחילה וכאבי בטן שאינם חולפים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
עמידות לאנטיביוטיקה הייתה אף היא בולטת בהרבה בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים: 70% מהזנים המועברים במגע מיני נמצאו עמידים לפחות לאנטיביוטיקה קלינית רלוונטית אחת, לעומת 40% בקרב זנים מקומיים אחרים ו-49% בקרב מקרי הנוסעים. בין השנים 2015 ל-2020 קצב הגידול השנתי של הזנים המועברים מינית עלה ב-15% לעומת זנים המועברים בדרכים המסורתיות. ניתוח נוסף, של 468 דגימות מאנגליה בין 2016 ל-2021, חשף זן שהתפשט במהירות רבה זמן קצר לאחר מגפת הקורונה, ופיתח עמידות בו-זמנית לשלוש תרופות מרכזיות: ציפרופלוקסצין (ציפרודקס), אזיתרומיצין וצפטריאקסון.
נדבקים באירועי גאווה
פרופ' קייט בייקר, מהחוקרות הראשיות של המחקר ומהחוג לגנטיקה באוניברסיטת קיימברידג', אמרה כי רבים מהגברים המקיימים יחסי מין עם גברים אינם מודעים לסיכון ההולך וגובר. "ההדבקה המינית הפכה לחלק קבוע מדפוסי ההעברה של שיגלה בבריטניה", אמרה בייקר. "חשוב שהמסר יגיע לקהילות הרלוונטיות כדי לסייע בבלימת ההתפשטות." לדבריה, אין מדובר בזן בודד אלא במספר זנים חופפים המתפתחים בו-זמנית לעמידות תרופתית, כך שמי שנדבק במגע מיני עשוי להזדקק לטיפול שונה לחלוטין ממי שנדבק בנסיעה לחו"ל.
ד"ר רועי צוקר צילום: המרכז הרפואי איכילובד"ר רועי צוקר, מומחה למחלות זיהומיות ורפואת להט"ב בכללית שעוסק באוכלוסייה זו, אמר כי הנתונים מהמחקר תואמים את מה שהוא רואה במרפאות בישראל. "אני עוקב אחרי שיגלה כבר כמה שנים. מדי שנה, בעיקר בתקופה שאחרי אירועי גאווה גדולים באירופה, מגיע צבר של מקרי שיגלה עמידה לאנטיביוטיקה אצל גברים שחזרו מטיולים כאלה", אמר ד"ר צוקר. לדבריו, התופעה תואמת את ממצאי מחקר קיימברידג' שלפיו זנים המועברים במגע מיני מתפשטים גיאוגרפית פי שניים מהר יותר מזנים רגילים (117 ק"מ לעומת 46 ק"מ) - בדיוק בהתאם לדפוס של אנשים הנוסעים בין ערים ומדינות בעונת מצעדי הגאווה. לדבריו, גם בישראל, על אף שאין מעקב שיטתי דומה לזה שבבריטניה, התמונה הקלינית דומה למגמה המתועדת שם.
ד"ר רועי צוקר: "מדי שנה, בעיקר בתקופה שאחרי אירועי גאווה גדולים באירופה, מגיע צבר של מקרי שיגלה עמידה לאנטיביוטיקה אצל גברים שחזרו מטיולים כאלה"
לדברי ד"ר צוקר, תקופת הדגירה של המחלה קצרה - בדרך כלל בין יום לשלושה ימים, "כך שהתסמינים לפעמים מופיעים עוד בזמן הטיול או מיד עם החזרה: שלשול מימי ועד דמי או רירי, חום, בחילה וכאבי בטן שאינם חולפים. דרושים חיידקים מועטים כדי להידבק, כך שגם מגע מזדמן מספיק להדבקה. שלשול שמופיע סמוך לחזרה מנסיעה, במיוחד עם דם או ריר וחום דורש פניה ובקשת תרבית צואה ולא לחכות שהתסמינים יחלפו".
כך פיתח החיידק עמידות
ממצא נוסף ומעניין קושר בין עליית העמידות לאזיתרומיצין בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים לבין מדיניות הטיפול בזיבה. עד שנת 2018 שימש אזיתרומיצין כחלק מטיפול משולב מומלץ בזיבה, וחשיפה מתמשכת זו לתרופה יצרה יתרון עמידות "צדדי" לחיידק השיגלה שנשאו אותם חולים בגופם. משנת 2018, כשההנחיות הרפואיות עברו לטיפול בצפטריאקסון בלבד, היתרון של אזיתרומיצין בקרב אוכלוסיית הגברים ירד בהדרגה עד שנעלם כמעט לחלוטין. פרופ' בייקר ציינה כי הממצא מדגיש שטיפול אנטיביוטי במחלה אחת עלול להשפיע על כלל הגוף, ולא רק על הפתוגן שאליו הוא מיועד.
מחקרים קודמים של פרופ' בייקר וצוותה מצביעים על כך שעד שליש מהחולים במחלת המין הזו מאושפזים, בממוצע לארבעה עד חמישה ימים, ושניים משליש מהם סובלים מהדבקה נוספת במחלת מין אחרת, ובכללן HIV. הדבקה מתרחשת ממגע ישיר או עקיף בין הפה לפי הטבעת. שיגלה ידועה כמידבקת ביותר: די ב-10 חיידקים בודדים כדי לגרום למחלה, בעוד שסלמונלה, לשם השוואה, דורשת יותר מ-1,000. חולה יכול להיות נשא מדביק במשך כחודש שלם.
תסמיני המחלה כוללים כאמור שלשול מימי שעשוי לכלול דם, ליחה או מוגלה במקרים חמורים, בחילה או הקאות, כאבי בטן, חום גבוה מ-38 מעלות, ולעיתים גם ירידה במצב הרוח. חלק ממקרי המוות משיגלה ברחבי העולם נובעים מהתייבשות שגורם השלשול, אחרים מניקוב במעי או בקיבה, ואחרים מתת-תזונה.
מארק טוויד, מארגון Terrence Higgins Trust שנאבק ב-HIV, אמר כי מדובר בבעיה גוברת ומדאיגה בקרב חלק מהגברים ההומואים והביסקסואלים המקיימים קשרים מיניים תכופים. "מחקרים קשרו בין ההדבקה לריבוי בני זוג, שימוש בסמים בהקשר מיני, שימוש בתרופות מונעות ל-HIV והדבקה מקבילה במחלות מין נוספות. אבל מדובר בקשרים סטטיסטיים, לא בהוכחה שהתנהגות בודדת אחת אחראית לעלייה". טוויד קרא לכל מי שחושד שהוא נשא של שיגלה לפנות למרפאה.
להתגונן נכון
ד"ר דניאל ריצ'רדסון, יועץ לבריאות מינית בבתי החולים של אוניברסיטת סאסקס, אמר כי על רופאים לשאול חולי דיזנטריה על ההיסטוריה המינית שלהם ולהתאים את הטיפול בהתאם, ולזכור כי לזנים המועברים מינית יש עמידות תרופתית גבוהה יותר משמעותית מזנים אחרים.
די בחיידקים מועטים לגרום להדבקה. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
פרופ' בייקר הדגישה כי ייעוץ מקובל בנוגע לשיגלה, כמו שטיפת ידיים והקפדה על היגיינת מזון, אינו רלוונטי כלל למניעת הדבקה מינית. "אם מתחילים להרגיש לא טוב, או שרק התאוששתם מבעיה של שלשולים, כדאי להימנע מפעילות מינית במשך שבועיים לאחר החלמה מלאה, לספר לרופא המטפל על ההיסטוריה המינית, ולבקש בדיקת סקר מקיפה למחלות מין", אמרה. בין דרכי הפחתת הסיכון המומלצות: רחצה יסודית של הידיים, האגן והישבן לאחר מגע אנאלי, החלפת קונדום בין מגע אנאלי לאוראלי, שימוש בכפפות לטקס במגע אצבעות או פיסטינג, והימנעות משיתוף צעצועי מין וציוד לשטיפה פנימית (חוקן).
