המלחמה הנוכחית מגיעה אחרי תקופה ארוכה שבה החברה הישראלית כבר מותשת. חודשים של מתח ביטחוני, אי-ודאות ועומס רגשי יוצרים קרקע שבה הפיתוי לברוח לרגע מהמציאות נעשה חזק במיוחד.
בזמן מלחמה אנשים מחפשים באופן טבעי דרכים להירגע. עבור חלקם זו הליכה, שיחה עם חבר או פעילות גופנית. אבל עבור רבים אחרים ההקלה מגיעה ממקומות אחרים, מיידיים וזמינים יותר: אלכוהול, קנאביס, תרופות הרגעה ממכרות, סמים שונים, צפייה מוגברת בפורנוגרפיה והימורים ברשת.
במובנים מסוימים זו תגובה טבעית למצב לא טבעי. בתקופות של סטרס מתמשך, כשתחושת השליטה מתערערת והמתח מצטבר, המוח מחפש הקלה מהירה. לעיתים קרובות הוא מוצא אותה דווקא בהתנהגויות שמפעילות את מערכת הגמול במוח - גם אם בטווח הארוך הן עלולות להפוך לבעייתיות.
למה סטרס מגביר שימוש בחומרים ממכרים?
הקשר בין סטרס להתנהגויות ממכרות מוכר היטב. סטרס מתמשך משדר למערכת העצבים שאנחנו נמצאים במצב "סכנה", מפעיל את מערכות החירום של הגוף ויוצר צורך חזק להפחית מתח.
כאן נכנסות לתמונה התנהגויות שמספקות הקלה מהירה. חומרים כמו אלכוהול, קנאביס ותרופות שינה יכולים ליצור תחושת הרגעה רגעית. חומרים ממריצים מעלים באופן חד את רמות הדופמין במוח ומגבירים תחושת ביטחון ושליטה. הימורים משלבים מתח וציפייה עם פרץ של ריגוש, וצפייה בפורנוגרפיה מפעילה מערכת ביולוגית עוצמתית הקשורה לגירוי מיני. מה שמשותף לכולם הוא שהם מסיחים את הקשב מהסטרס ומהמצוקה הנוכחיים.
פרופ' שאולי לב-רןצילום: רמי זרנגרכך שהפנייה לחומרים ולהתנהגויות ממכרות כדי להפחית סטרס היא לעיתים ניסיון של "טיפול עצמי": אנשים משתמשים בחומרים ובהתנהגויות מסוימות לא רק כדי ליהנות - אלא לרוב כדי להקל על רגשות קשים כמו חרדה, בדידות, עצב או חוסר שליטה. במצבים של אי־ודאות מתמשכת, הפיתוי לפנות לחומרים ולהתנהגויות האלו גדל.
"הבעיה היא שלא תמיד מדובר רק בתגובה זמנית ללחץ. כאשר המוח לומד להיעזר בהתנהגות מסוימת כדי להקל על מתח, הדפוס הזה עלול להתקבע. ואז קיימת סכנה שגם כשהמלחמה תיגמר - ההרגל עלול להישאר. זו אחת הסיבות לכך שחשוב לשים לב להרגלים שנוצרים דווקא בתקופות קשות"
הנטייה לפנות לחומרים ולהתנהגויות ממכרות אינה תופעה שולית. נתונים של ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש - מצביעים על כך שבעקבות מלחמת "חרבות ברזל", אחד מכל ארבעה ישראלים עושה שימוש בעייתי בחומרים ממכרים או בהתנהגויות ממכרות. בתקופות של סטרס מתמשך כמו זו הנוכחית, המספרים הללו עלולים לעלות.
הבעיה היא שלא תמיד מדובר רק בתגובה זמנית ללחץ. כאשר המוח לומד שוב ושוב להיעזר בהתנהגות מסוימת כדי להקל על מתח, הדפוס הזה עלול להתקבע. ואז קיימת סכנה שגם כשהמלחמה תיגמר - ההרגל עלול להישאר. זו אחת הסיבות לכך שחשוב לשים לב להרגלים שנוצרים דווקא בתקופות קשות.
לעצור רגע לפני האוטומט
עבור חלק מהאנשים שימוש מוגבר בתקופה קשה יישאר זמני בלבד. אך אצל אחרים הוא עלול להעמיק ולהפוך להרגל קבוע יותר. יש כמה סימנים מוקדמים שכדאי לשים לב אליהם: כאשר השימוש נועד בעיקר להתמודד עם רגש קשה כמו חרדה, בדידות או מתח; כאשר יש עלייה בתדירות, במינונים או במשך הזמן המוקדש לשימוש; כאשר מופיע קושי אמיתי להפחית או להפסיק למרות ניסיונות חוזרים; כאשר מופיעות מחשבות חוזרות וכפייתיות סביב השימוש - לפניו (תכנון, ציפייה) או אחריו (חרטה, אשמה); וכאשר ההתנהגות מתחילה לפגוע בתפקוד, בשינה, בעבודה או ביחסים קרובים - אלו כבר דגלים אדומים שכדאי להתייחס אליהם.
3 צפייה בגלריה
עוד כניסה לאתר הימורים או צפייה נוספת בפורנוגרפיה. לעצור לפני "הטייס האוטומטי". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
כאשר הרגלים מתחילים להתקבע - כפי שקורה לעיתים בתקופות של עומס נפשי - אנחנו פועלים לא פעם על "טייס אוטומטי": עוד משקה, עוד ג'וינט, עוד כדור, עוד כניסה לאתר הימורים או צפייה נוספת בפורנוגרפיה. דווקא כאן חשוב לעצור רגע, ולפני הפעולה האוטומטית לשאול: מה אני מרגיש עכשיו? מה עוד יכול לעזור לי ברגע הזה?
יש היום הרבה דברים שאינם בשליטתנו - ובראשם המצב הביטחוני. דווקא משום כך חשוב לחזק את מה שכן נמצא בידיים שלנו: לבצע פעולות שמרגיעות את הגוף כמו הליכה, תנועה או נשימה עמוקה; להרבות בדברים שעושים לנו טוב, גם אם הם לכאורה קטנים; ולהפחית דברים שמוסיפים סטרס, דוגמת חשיפה ממושכת לחדשות.
"דיבור עצמי פוגעני מוסיף לעיתים עוד שכבה של סטרס, אשמה ובושה, מה שעלול להגביר עוד יותר את הפנייה לחומרים או להתנהגויות ממכרות כדי להקהות את התחושה. כך שלצד המודעות להתנהגות עצמה, חשוב לגלות מודעות גם למצוקה שעומדת בבסיסה ושדורשת התייחסות"
חשוב גם לזכור שהמציאות הנוכחית אינה פוסחת על אף אחד בישראל. לכן חשוב להיעזר באנשים הקרובים לנו - וגם להיות שם עבורם. השיתוף והשותפות מקלים על המצוקה ומפחיתים את הצורך לפנות לחומרים ממכרים. ובעיקר, חשוב להוריד הילוך - לא לצפות מעצמנו לתפקד כאילו מדובר בימי שגרה, ולהכיר בעייפות המצטברת של גוף ונפש שנמצאים בדריכות מתמשכת.
חמלה עצמית היא מנגנון ויסות
בבסיסו, המנגנון שעומד מאחורי הפנייה לחומרים ממכרים ולהתנהגויות ממכרות הוא ניסיון הישרדותי של הגוף והנפש להתמודד עם עומס רגשי. לכן, הצעד הראשון לשינוי הוא להכיר במצוקה שמבקשת הרגעה, ולנהוג בחמלה עצמית.
3 צפייה בגלריה
"להתייחס לעצמנו ולאחרים במעט יותר חמלה". רצים לחפש מקלט בשעת אזעקה בתל אביב
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
הכוונה אינה להתעלם מההתנהגויות שלנו או מהאחריות שלנו למעשינו. אלא שחשוב גם להכיר בכך שהן נובעות מתוך קושי ומצוקה שדורשים התייחסות וטיפול. דיבור עצמי פוגעני מוסיף לעיתים עוד שכבה של סטרס, אשמה ובושה, מה שעלול להגביר עוד יותר את הפנייה לחומרים או להתנהגויות ממכרות כדי להקהות את התחושה. כך שלצד המודעות להתנהגות עצמה, חשוב לגלות מודעות גם למצוקה שעומדת בבסיסה ושדורשת התייחסות.
החברה הישראלית נכנסה למלחמה הזו עייפה מאוד. דווקא משום כך, אולי המסר החשוב ביותר עכשיו הוא להיות קשובים לעצמנו. חשוב לשים לב להרגלים שלנו ולדגלים האדומים - אך גם לזכור שאנחנו בני אדם בתוך מציאות מורכבת מאוד.
בימים כאלו, הבריאות הנפשית מתחילה בדברים בסיסיים: לעצור לרגע, להקשיב למה שאנחנו צריכים באמת, לא לפעול באוטומט, לבקש עזרה כשצריך - ובעיקר להתייחס לעצמנו ולאחרים במעט יותר חמלה.
פרופ' שאולי לב-רן, מייסד ומנהל אקדמי, ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש
