הטרגדיה עוברת לבית המשפט: שנתיים וחצי לאחר מותו של נער בן 15 במהלך ביופסיית ריאות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בגלל תסחיף אוויר גדול שהגיע לליבו ולמוחו, הגישו ההורים תביעה של יותר משני מיליון שקל נגד בית החולים ונגד הרופא שביצע את הבדיקה, בטענה כי מות בנם נגרם ברשלנות.
קראו עוד:
בראיון ראשון מאז מות בנה אומרת האם: "הרופאים וההנהלה של בית החולים ניסו להראות אמפתיה, אבל באותו הזמן ניסו להוריד מעצמם את כל האשמה והאחריות. מבחינתי הם הרגו לי את הילד, שהיה אמור לצאת חי מהבדיקה הזו. לא הזהירו אותנו לפני הבדיקה ולא הכינו אותנו לשום אפשרות של סכנת חיים. היינו בהלם כשניגשה אלינו עובדת סוציאלית, אמרה לנו שהבן שלנו עובר החייאה ושאלה אם אנחנו רוצים לומר תהילים".
"התנהלות רפואית בלתי קבילה"
הנער חלה בדלקת ריאות לאחר שסיים טיפול של כימותרפיה בן חודשיים, שקיבל בשל סרטן לימפה. מאחר שהמחלה התגלתה בשלב מוקדם, הרופאים ניבאו 85% סיכוי להחלמה מלאה, ואכן, הטיפולים עשו את שלהם, והמחלה החלה לסגת. בסוף אוקטובר 2019 החליטו הרופאים לבצע לו ביופסיית ריאות כדי לקבל אבחון מדויק ולייעל את הטיפול בדלקת הריאות, אף שלפי כתב התביעה התחיל שיפור הדרגתי בדלקת בזכות הטיפול האנטיביוטי שניתן לו.
מומחה רפואי מטעם התביעה ציין בחוות הדעת שלו כי הנער השתעל במהלך הבדיקה, ולכן הוחלט מיד על הפסקתה. הוא ציין שנצפה אוויר רב בכל המערכת העורקית, כולל בכלי דם מוחיים ובלב. המומחה ציין כי בדיעבד גם התברר כי הביופסיה לא הדגימה כל פתולוגיה שהייתה יכולה לתרום לאבחנה ולטיפול בדלקת הריאות.
"מדובר במקרה טרגי בר מניעה", טוען המומחה מטעם התביעה, "כתוצאה מהתנהלות רפואית בלתי קבילה במישורים רבים, תוך לקיחת סיכונים מיותרים וללא קבלת הסכמה מדעת של ההורים. הייתה אפשרות מצוינת שהנער יתגבר על דלקת הריאות ועל מחלת הסרטן שמהן סבל".
לדעת המומחה, הרופאים היו חייבים לבצע את הבדיקה תחת הרדמה עמוקה יותר מזו שבוצעה, ובכך למנוע תזוזה או שיעול של הנער ויצירת תסחיף אוויר. כמו כן, נטען כי השיטה שבה בוצעה ההחייאה הגבירה את הנזק שנגרם מתסחיף האוויר
לדעת אותו המומחה, הרופאים היו חייבים לבצע את הבדיקה תחת הרדמה עמוקה יותר מזו שבוצעה, ובכך למנוע תזוזה או שיעול של הנער ויצירת תסחיף אוויר. כמו כן, נטען כי השיטה שבה בוצעה ההחייאה הגבירה את הנזק שנגרם מתסחיף האוויר בשל מעבר נוסף של אוויר בלחץ מהריאות לדם.
בכתב התביעה, שהוגש על ידי עורכי הדין אריאל פרויליך וענבר הרשקוביץ ממשרד פרויליך פרחי, נטען כי שיעול בזמן ביופסיה הוא גורם סיכון מובהק להופעת תסחיף אוויר, אבל הרופאים לא נקטו שום אמצעי כדי למנוע אפשרות כזאת. לעומת זאת, דוח משרד הבריאות שעסק במקרה קבע כי לא נמצאה עדות לרשלנות או לחוסר זהירות מצד הרופאים, וכי מדובר "בסיבוך מזעזע שאמנם מתואר בספרות הרפואית, אך הוא נדיר". הבודק מטעם משרד הבריאות דיווח כי לא מצא את המנגנון המדויק שהביא ליצירת התסחיף, אך חשד כי מקור התסחיף הוא בפגם באקדח של מחט הביופסיה.
עו"ד אריאל פרויליךצילום: לירון מולדובןהרופא בישר על המוות והתמוטט מול ההורים
הנער שנפטר היה הצעיר מתוך ארבעה אחים ואחיות. הוא למד בישיבה והצטיין בלימודיו. "הוא היה ילד מדהים", מספרת אמו ל-ynet. "הסרטן התגלה בלי שום סימני אזהרה, אבל היה לנו מזל, כי גילינו את זה בזמן, ומהר מאוד הוא התחיל בטיפולים שהביאו לנסיגת המחלה. ואז הוא קיבל דלקת ריאות, כמו שקורה כשאין מערכת חיסונית בגלל הטיפולים. הגענו לאשפוז, ולאחר שבוע בלבד הוא נפטר - דווקא כשהסרטן והדלקת היו בנסיגה. ידענו שהוא הולך לעשות ביופסיה. נכנסנו איתו לחדר, התלוצצנו איתו, והוא ביקש שנקנה לו מאכל אהוב לאחרי הבדיקה. עזבנו אותו בידי הרופאים בידיעה שבעוד 45 דקות אנחנו חוזרים לילד שלנו.
"כשחזרנו עם האוכל, אמרו לנו שהוא בהחייאה. היינו בשוק טוטאלי. אמרנו, 'איך זה יכול להיות? הרי אמרו לנו שעושים ביופסיה כדי לדעת איזה סוג דלקת ריאות יש לו'. לא הכינו אותנו לשום סכנה. לא ידענו שזו בדיקה מסכנת חיים.
"הרופא שביצע את הבדיקה יצא אלינו וביקש מאתנו מחילה", מספרת האם. "היינו בהלם. הוא רק הספיק לומר, 'פעם ראשונה שקורה לי שמישהו נפטר בידיים שלי', ואז התמוטט מולנו, התעלף ונפל על הרצפה"
"אמרו לנו שעושים לו החייאה, אבל בעלי עוד היה רגוע. אני הייתי בהיסטריה. מנהל המחלקה נכנס ויצא אלינו מספר פעמים, עד שהוא בא ואמר בפנים נפולות, 'הבן שלכם נפטר'. מי שביצע את הבדיקה עצמה, אחד הרופאים המוכרים בתחום, יצא אלינו וביקש מאתנו מחילה. היינו בהלם. הוא רק הספיק לומר, 'פעם ראשונה שקורה לי שמישהו נפטר בידיים שלי', ואז התמוטט מולנו, התעלף ונפל על הרצפה.
"רופאים ואחיות באו להלוויה, לשבעה ולשלושים, וכך גם נציגים של הנהלת בית החולים, אבל את הרופא שגרם למוות של הבן שלנו לא ראינו יותר. מאז מות בננו לא חזרנו לעצמנו. אנחנו שבורים ומפורקים. זה היה הילד הקטן, 'ילד של אמא'. הוא היה אמור להתחיל כיתה י'.
"השבר הוא ענק. החדר שלו נשאר כמו שהוא עזב אותו. אנחנו מנקים את החדר, נותנים נשיקה לתמונה שלו ויוצאים. אנחנו כואבים ומאוכזבים. הרגו לנו את הפרח שהיה לנו. פתאום אין לנו ילד. יש לנו חור שרק הולך ומעמיק, והגעגועים נהיים יותר קשים. זה לא משהו שמתרפא".
מהנהלת הדסה עין כרם נמסר: "קיבלנו את כתב התביעה. נגיב, כמקובל, בבית המשפט".
