אתמול (ד') פורסם כי ילד בן 12 נפטר באופן מפתיע בבית החולים לילדים ספרא במרכז הרפואי שיבא. אבל אל לנו להאשים את חוסר המזל והסטטיסטיקה במותו. זה קל יותר, זה נוח יותר אבל זו הדרך הקלה לעמוד מול מצלמות הטלוויזיה להתחסד ולומר זה קורה ואין מה לעשות.
מה קורה במערכת הבריאות?
הנה למשל, נכדי בן השלוש השתחרר זה מכבר מבית החולים. הוריו הגיעו למוקד קופת החולים לאחר כמה ימי חום שלא ירד, אך הוא נשלח הביתה בלי אבחנה ובלי בדיקות דם. למחרת הגיעו ההורים לחדר המיון העמוס, ושם שוב שיחרר אותם רופא חסר סבלנות ללא אבחנה או בדיקות מספיקות.
רק בעקבות התעקשותי נערכה למחרת לילד ספירת דם, שתוצאותיה הראו סימני דלקת חריפים. כלתי ובנה חזרו שוב לחדר מיון, ושם החלה המתנה ארוכה ומורטת עצבים. רק לאחר שעות רבות, ואחרי שהתקשרתי לכל מי שהכרתי כדי שרופא ייגש לנכד ויבדוק אותו, הדבר אכן קרה, אבל אז כבר החלה לטפטף מוגלה מהאוזן.
הילד אובחן כסובל ממַסטואידיס חריפה עם מוגלה מפושטת, כפסע מהתפשטות המוגלה למוח, בסכנת חיים של ממש. הוא עבר ניתוח חירום ולאחריו נדרש לקבל אנטיביוטיקה תוך ורידית, במשך שבועות לא מעטים.
כל זה היה יכול להימנע אילו הצוות במוקד הקופה היה מיומן ומקצועי יותר, אילו הצוות בחדר המיון היה ערני יותר ואילו העומס במיון היה נסבל יותר.
מה קורה לעירנות של צוותי הרפואה?
כמה שבועות לאחר הסיפור המטלטל של נכדי, הגיעה למשרדי אישה בוכייה וסיפרה לי את הסיפור הבא. בנה בן השנתיים סבל מחום במשך שבוע ימים. רופא המשפחה אמר לה שמדובר במחלה ויראלית ושהכול יהיה בסדר. לאחר שבוע, כשהחום סירב לרדת, הילד החל להקיא. הרופא הפנה את האמא לחדר מיון, ושם הרופא הצעיר שאייש את המיון באותה עת, החליט לעשות לו בדיקת אולטרה-סאונד של הבטן ולשחרר אותו הביתה. ללא ספירת דם, ללא בדיקה נוירולוגית וללא הפעולות הבסיסיות שרופא סביר היה חייב לבצע. הילד נפטר בלילה מדלקת מוחית.
שמעתי את הסיפור והצטמררתי, האם כדי לשרוד במדינת ישראל אתה צריך סבא שיהיה רופא עירני?
"בחדר המיון התינוק אובחן כמי שסובל מהתייבשות קשה, וניתנו לו 60 סמ"ק של נוזלים לווריד. נלקחו בדיקות דם מספר פעמים אבל כנראה שאף איש רפואה לא עיין בהם ברצינות. בדיקות הדם הצביעו על החמרה במצב ההתייבשות של התינוק, ולמרות זאת לא ניתנה לו תוספת נוזלים או שום טיפול רפואי אחר. לאחר שעות המתנה בחדר המיון העמוס, התינוק החל לפרכס. רק אז ניגשו אליו הרופאים במהירות ובבהלה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי"
באותה תקופה הועבר להתייחסותי במסגרת עבודתי מקרה נוסף של תינוק בן שבועיים, שאמו פנתה לטיפת חלב בטענה שהתינוק פולט. שם נאמר לה שמדובר בפליטות שגרתיות ושהכל בסדר. התינוק המשיך לפלוט ולאחר מספר ימים החליטה האם ללכת לחדר מיון.
בחדר המיון התינוק אובחן כמי שסובל מהתייבשות קשה, וניתנו לו 60 סמ"ק של נוזלים לווריד. נלקחו בדיקות דם מספר פעמים אבל כנראה שאף איש רפואה לא עיין בהם ברצינות. בדיקות הדם הצביעו על החמרה במצב ההתייבשות של התינוק, ולמרות זאת לא ניתנה לו תוספת נוזלים או שום טיפול רפואי אחר. לאחר כמה שעות המתנה בחדר המיון העמוס, התינוק החל לפרכס. רק אז ניגשו אליו הרופאים במהירות ובבהלה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. התינוק עבר אוטם מוחי והפך לנכה קשה, וכך יצטרך לחיות את חייו, הוא ומשפחתו; עוד אירוע שיכול היה לחלוטין להימנע אילו הרפואה שלנו הייתה טובה יותר.
הסיפורים הללו הם רק זווית אחת קטנה המשקפת חלק מחוליי מערכת הבריאות שלנו.
"הגיע הזמן לצעוק לשינוי במערכת הבריאות"
בשנת 2019 פרסם ארגון ה-OECD נתונים לגבי "מוות בר-טיפול", כלומר מוות ממחלה שניתן היה לטפל בה ולהציל את חיי המטופל. בנתון חשוב זה אנחנו נמצאים במקום ה-18 בלבד מבין מדינות ה-OECD.
די לברוח מהמציאות. הגיע הזמן להתמודד איתה. הגיע הזמן לצעוק לשינוי במערכת הבריאות. מערכת הבריאות עמוסה מדי, צפופה מדי, לא טובה מספיק, אבל לא מהסיבות שרגילים לומר לכם. חלק גדול מהבעיות נגרם מהרדיפה לכפות שוויון מדומה בכל מחיר, מהמלחמה ברפואה הפרטית, ממתן דגש גדול מדי על בתי חולים על חשבון הרפואה בקהילה.
מערכת הבריאות סובלת ממחסור חמור באנשי צוות רפואי שנובע מאינטרסנטים המונעים הכשרה בקנה מידה רחב, ומרגולציה עודפת ולא חכמה הנלחמת ביוזמות מלמטה ומנסה לנהל אותן באופן כושל.
הגיע הזמן לשנות.
ד"ר אודי פרישמן הינו מומחה למדיניות בריאות בריאות, מילא שלל תפקידים בכירים במערכת הרפואית
