מחקר חדש של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) מצביע על כך שזיהומי עובש פולשניים עשויים להיות איום חמור בהרבה מכפי שהעריכו עד כה. הממצאים, שדווחו השבוע בפרסום השבועי הרשמי של הסוכנות (MMWR), מהווים ניסיון להעריך לראשונה, ובאופן שיטתי, עד כמה נפוצה המחלה בפועל (להורדת הפרסום בקובץ PDF - לחצו כאן).
"זו כמעט הפעם הראשונה שיש לנו אומדן כזה", אמר ד"ר ג'רמי גולד מה-CDC, החוקר הבכיר שהוביל את המחקר. הסיבה לכך: זיהום פטרייתי פולשני מסוג עובש אינו מחלה שרופאים בארה"ב מחויבים לדווח עליה לרשויות הבריאות, ולכן היקפה האמיתי נותר עד כה עלום ברמה הארצית.
מהו בכלל עובש, ואיך הוא הופך למסוכן
עובש הוא סוג של פטרייה, שמתפתחת בטבע כרשת דקה של חוטים מיקרוסקופיים. הוא נפוץ מאוד הן בסביבה החיצונית והן בתוך מבנים, ובדרך כלל אינו מסוכן לאנשים עם מערכת חיסון תקינה. הבעיה מתחילה כשהעובש משחרר לאוויר נבגים זעירים ובלתי נראים לעין.
אצל רוב האנשים, שאיפת נבגי עובש כלל אינה גורמת למחלה - מערכת החיסון פשוט מתמודדת איתם. אך אצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת - כמו חולי סרטן, מושתלי איברים, או מי שנוטל תרופות מדכאות חיסון - הנבגים עלולים "לתפוס אחיזה" ברקמות הגוף ולגרום למה שמכונה "זיהום פטרייתי פולשני": מצב שבו הפטרייה חודרת בפועל לרקמות ומזיקה להן, להבדיל מחשיפה סתמית שאינה גורמת נזק. חשוב להבהיר: לא כל זיהום פטרייתי פולשני הוא מסוג עובש - קיימות גם פטריות שאינן עובש, כמו שמרים מסוג קנדידה, שגורמות לזיהומים פטרייתיים מסוגים אחרים. המחקר הנוכחי התמקד ספציפית בזיהומים הנגרמים ממיני עובש.
עובש יכול לחדור לגוף גם דרך ציוד רפואי מזוהם בבתי חולים. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הזיהום יכול לפגוע בריאות (האיבר הנפגע ביותר), בסינוסים, בעור, במערכת העצבים המרכזית, או בכמה איברים בו-זמנית. מלבד שאיפה, עובש יכול לחדור לגוף גם דרך פצעים או חתכים פתוחים, ולעיתים אף דרך ציוד רפואי מזוהם בבתי חולים. הזן הנפוץ ביותר הגורם לזיהומים אלה הוא אספרגילוס (Aspergillus), ולצידו קבוצת פטריות בשם Mucorales, וכן Fusarium ו-Scedosporium. הערכה קודמת של ה-CDC מצאה כי בארה"ב קשורים זיהומים אלה ליותר מ-15 אלף אשפוזים בשנה.
חשוב לציין: המחקר לא ניסה לאתר היכן בדיוק נחשף כל חולה לעובש שגרם לזיהום שלו. חשיפה כזו יכולה להתרחש הן בבתי חולים ומוסדות רפואיים אחרים והן בסביבה הכללית - אך המחקר הנוכחי לא נועד להבחין בין המקורות השונים, כך שאין בו מענה לשאלה מאיפה בדיוק "תפסו" החולים את הזיהום.
שיעור התמותה גבוה
לצורך המחקר עקב הצוות אחר תוצאות בדיקות מעבדה בארבעה בתי חולים באזור אטלנטה - שני בתי חולים אקדמיים, בית חולים פדרלי אחד, ובית חולים קהילתי אחד - בין השנים 2020 ל-2024. בתחילה זוהו כ-968 חולים עם חשד לזיהום פטרייתי פולשני. לאחר בדיקה קפדנית לפי קריטריונים רפואיים מחמירים, אושרו בפועל 449 מקרים - כ-46% מהחולים שנבדקו.
תרבית עובש, סכנה שלא מרבים לדבר עליה
(צילום: Kateryna Kon / shutterstock)
מבין 449 המקרים המאובחנים, כ-13% היו של חולים שאובחנו גם עם קורונה, פעילה או שהחלימו ממנה לאחרונה. רוב החולים - 43% - היו בגילי 45 עד 64, ועוד 39% היו מעל גיל 65. ילדים היוו פחות מאחוז אחד ממקרי המחלה. הריאות היו האיבר שנפגע בשיעור הגבוה ביותר ביותר (68% מהמקרים), ואחריהן זיהומים בעור וברקמות עמוקות, בסינוסים ובאף, ובמערכת העצבים המרכזית.
רוב חולי הזיהום - 81% מתוך 449 המקרים המאובחנים - קיבלו טיפול תרופתי אנטי-פטרייתי. עם זאת, כ-43% מהם נזקקו לאשפוז בטיפול נמרץ בשבועיים שקדמו לאבחון, ומחציתם נזקקו להנשמה מלאכותית. שיעור התמותה מכל סיבה בתוך 90 יום מהאבחון עמד על 45%.
המחקר חפף לתקופת מגפת הקורונה, ומצא כי התוצאות היו חמורות במיוחד בקרב חולים שאובחנו גם עם קורונה: שיעור האשפוז בטיפול נמרץ אצלם הגיע ל-66%, לעומת 39% בקרב חולי הזיהום ללא קורונה, ושיעור התמותה תוך 90 יום עמד אצלם על 66%, לעומת 41% בקרב מי שלא אובחן עם קורונה.
הריאות היו האיבר שנפגע בשיעור הגבוה ביותר ביותר
(צילום: shuttersrtock)
ממצא נוסף שהחוקרים מדגישים: כ-35% מהחולים לא נשאו אף אחד מגורמי הסיכון ה"קלאסיים" המוכרים למחלה - כמו השתלת איברים, מחלה סרטנית של מערכת הדם, או טיפול ממושך בתרופות מדכאות חיסון. המשמעות, לדברי החוקרים, היא שמעקב רפואי המתבסס רק על אוכלוסיות הסיכון המוכרות עלול לפספס חלק ניכר מהחולים בפועל.
"תדירות הזיהומים תעלה"
לדברי ד"ר גולד, חשוב להבין את היקף הבעיה כעת, משום שהיא עשויה להחמיר בעתיד: חשיפה לעובש היא בעיה חוזרת בעקבות הוריקנים, שיטפונות ואסונות טבע נוספים המושפעים משינויי האקלים. "אני מסכים שתדירות הזיהומים הפטרייתיים צפויה לעלות עם שינויי האקלים", אמר ד"ר ג'פרי ג'נקס, חוקר מחלות זיהומיות מאוניברסיטת דיוק שלא היה מעורב במחקר. במקביל, ציין ד"ר גולד, קיימת גם אוכלוסייה הולכת וגדלה של אנשים מבוגרים הפגיעים יותר למחלה.
ד"ר ג'נקס כינה את ממצאי המחקר "בעלי ערך", והוסיף כי יהיה מועיל לראות תוצאות דומות ממחקרים באזורים אחרים בארה"ב. גם ד"ר גולד מודה שקשה להכליל את הממצאים מאטלנטה לשאר המדינה - אך שני החוקרים מסכימים על נקודה אחת: מדובר במחלה מסוכנת ונפוצה בהרבה משהיה ידוע עד כה, וכזו שדורשת עירנות רפואית גוברת.
