יש אירוניה שקשה להתעלם ממנה, דווקא בשם הרמב"ם. רבי משה בן מימון, מגדולי הרופאים וההוגים שקמו לעם היהודי, חי ופעל בתוך המרחב הערבי-מוסלמי, כתב חלק ניכר מיצירתו בערבית-יהודית, ושימש כרופא בחצרו של השליט המוסלמי סלאח א-דין במצרים. יותר מ-800 שנה חלפו מאז, והנה דווקא בבית חולים הנושא את שמו יש מי שמבקש לכרוך בין מוצאו של איש צוות רפואי לבין מקצועיותו או נאמנותו. הרמב"ם היה יהודי ורופא, אני ערבי ורופא. שמונה מאות שנה מפרידות בינינו, אבל מול מיטת החולה עומדת אותה אמת פשוטה: לא מוצאו של הרופא קובע, אלא ידיעותיו, ידיו, מעשיו ומחויבותו לחולה.
גלריה
"זו כבר אינה ביקורת על רפואה אלא הכפשה של ציבור שלם". פרופ' פואד עאזם
(צילום: ג'ני ירושלמי, דוברות איכילוב)
אני כותב את הדברים בעקבות ההכפשות שנשמעו השבוע נגד אנשי צוות רפואי ערבים בבית החולים רמב"ם, סביב הטיפול בחיילים. ייאמר מיד: אם קיימת טענה שטיפול רפואי שניתן לחייל היה בלתי מקצועי, צריך לבדוק אותה ברצינות, בשקיפות ובכלים המקצועיים המקובלים. איש צוות רפואי, יהודי או ערבי, אינו חסין מביקורת ואינו עומד מעל לבחינה מקצועית. אבל מכאן ועד לכריכת הטענה בזהותו הערבית של הצוות - המרחק עצום.
הניסיון לערבב בין טענה על איכות הטיפול בחיילים לבין מוצאם הערבי של מי שטיפלו בהם הוא, בעיניי, זול ושפל. כאשר אין לכך תשתית עובדתית, זו כבר אינה ביקורת על רפואה אלא הכפשה של ציבור שלם, באמצעות ניגון על אחד המיתרים הרגישים ביותר בחברה הישראלית: חיי חיילים.
נחצה קו שאסור לחצות
הדברים החזירו אותי עשרות שנים לאחור, לתקופה שבה הייתי רופא צעיר. יום אחד ניגשה אליי מטופלת וביקשה מאוד שאנתח אותה. התנצלתי והסברתי שאני כבר משובץ לניתוח אחר. היא התעקשה, ואז אמרה לי: "שמעתי שיש כאן רופא ערבי - תדע לך שאם הוא ייגע בי, אני מיד עוזבת את בית החולים". עמד מולה רופא ערבי - אני. היא פשוט לא ידעה.
הסיפור הזה נשאר איתי כל השנים, מפני שהוא מזכיר לי שגזענות לא נולדה אתמול - היא הייתה כאן גם לפני עשרות שנים. אבל יש הבדל עצום בין דעה קדומה של אדם לבין הפיכתה לקרדום פוליטי. יש הבדל בין מטופלת שמפחדת מרופא בגלל מוצאו, לבין מי שלוקח את הפחד הזה, מלבה אותו והופך את המוצא הערבי עצמו לראיה לחוסר מקצועיות או לחוסר נאמנות. כאשר זה קורה, וכאשר הדברים נאמרים בנימה מתנשאת וגזענית, נחצה קו שאסור לחצות.
התלונות נגד רמב"ם בפוסט שפרסם אחיו של הפצוע
(צילום: מתוך האינסטגרם)
במשך עשרות שנות עבודתי כרופא פוריות טיפלתי באלפי זוגות - יהודים וערבים, דתיים וחילונים, עולים וותיקים. אלפי ילדים נולדו לאחר שהוריהם הפקידו בידיי ובידי הצוותים שעבדו לצדי את אחת התקוות העמוקות ביותר של אדם: להיות הורה. מעולם לא שאלתי אם העובר במעבדה הוא יהודי או ערבי (אגב, כולם דומים) - ראיתי לפניי בני אדם המבקשים להביא חיים לעולם.
וזה נכון לא רק לגבי רופאים ורופאות ערבים. אחים ואחיות, רוקחים ורוקחות, אנשי מעבדה, הדמיה, פיזיותרפיה וטכנאות רפואית - כולם נמצאים בכל חלקי מערכת הבריאות בישראל: בחדרי המיון, בחדרי הניתוח, בטיפול הנמרץ, בחדרי הלידה ובמרפאות. הם מטפלים באזרחים ובחיילים, ביהודים ובערבים, מדי יום ומדי לילה. כשפצוע מגיע לחדר המיון, הצוות אינו שואל מהי השקפתו הפוליטית. כשיש דום לב, איש אינו שואל מהי לאומיותה של היד שמבצעת את ההחייאה או את הצנתור מציל החיים. וכשחייל פצוע מגיע לבית החולים, אנשי הצוות רואים קודם כל אדם הזקוק להם. כך פועלת רפואה, כי כך בפשטות היא חייבת לפעול.
החיים עצמם
אם מישהו טוען שבמקרה מסוים היא לא פעלה כך - שיביא עובדות, שיבדקו את התיק, שיבחנו את ההחלטות הרפואיות, שיבדקו את ההתנהלות, ושאנשי מקצוע יקבעו אם הטיפול היה ראוי. אבל אל תביאו את שמו הערבי של איש הצוות כראיה, אל תביאו את המבטא של האחות כראיה, ואל תהפכו את מוצאו של הצוות להסבר לכשל שטרם הוכח שהיה, אם בכלל. זו אינה ביקורת רפואית - זו גזענות זולה שמתחפשת לדאגה לחיילים, והיא מסוכנת במיוחד משום שהיא מנסה לפגוע באחד המקומות הבודדים בחברה הישראלית שבהם יהודים וערבים אינם מדברים על חיים משותפים - הם פשוט חיים אותם.
"בדקו את העובדות, את ההחלטות ואת הטיפול. אבל אל תשפטו שם, מוצא או לאום"
(צילום: מתוך האינסטגרם)
בתי החולים בישראל הם כור ההיתוך המוצלח ביותר שיש. רופא ערבי ואחות יהודייה מטפלים בחייל. רופא יהודי ואחות ערבייה מטפלים בילד ערבי. בחדר הניתוח, בטיפול הנמרץ ובחדר הלידה, אנשים שזהותם שונה עומדים כתף אל כתף מול אותה משימה: לשמור על החיים. זו אינה סיסמה של דו-קיום - אלה הם החיים עצמם.
לכן ההכפשות של הימים האחרונים חמורות בעיניי הרבה מעבר לפגיעה באיש צוות כזה או אחר. הן מנסות להחדיר חשד למקום שחייב להתקיים בו אמון. הן אומרות לאיש הצוות הערבי: גם אחרי שנים של לימודים, התמחות ומשמרות, גם אחרי שטיפלת באלפי יהודים, גם אחרי שהצלת חיים - ברגע שתעלה טענה נגדך, הזהות שלך עצמה עלולה להפוך לראיה נגדך. ואת זה אסור לקבל.
הזדהות עם עובדי רמב"ם הערבים בעקבות מחאת משפחת הלוחם
(צילום: בית החולים רמב"ם)
"אסור לעצום עיניים מול מציאות שבה השיח הציבורי עלול להחזיר אותנו שנות דור לאחור". סולידריות עם הצוות ברמב"ם
(צילום: בית החולים רמב"ם)
אני ערבי ואני רופא, ואני גאה בלי סייג בשניהם. אינני צריך להיות פחות ערבי כדי להיות רופא טוב יותר. אחות ערבייה אינה צריכה להוכיח את נאמנותה לפני שהיא מטפלת בחייל, ורופא ערבי אינו צריך לעבור מבחן לאומי לפני שהוא נכנס לחדר הניתוח. המבחן צריך להיות אותו המבחן החל על כולם: אנושיות וחמלה, לא יותר ולא פחות. אגב, עקרונות אלה נכתבו לפני יותר מ-1,000 שנה בידי אבן סינא, שספרו "אלקאנון" שימש במשך כ-600 שנה כתנ"ך של הרפואה באירופה.
"אני ערבי ואני רופא, ואני גאה בלי סייג בשניהם. אינני צריך להיות פחות ערבי כדי להיות רופא טוב יותר. אחות ערבייה אינה צריכה להוכיח את נאמנותה לפני שהיא מטפלת בחייל, ורופא ערבי אינו צריך לעבור מבחן לאומי לפני שהוא נכנס לחדר הניתוח"
עברו עשרות שנים מאז אותו יום שבו עמדה מולי המטופלת שסירבה ל"רופא ערבי" בלי לדעת שהוא עומד ממש לפניה. הייתי רוצה לחשוב שהחברה הישראלית התקדמה מאז, אבל אסור לעצום עיניים מול מציאות שבה השיח הציבורי עלול להחזיר אותנו שנות דור לאחור - לא רק לתת לגזענות הישנה לגיטימציה, אלא להפוך אותה לכלי להפקת רווח פוליטי. אם יש טענה נגד רופא ערבי - בדקו את הרופא. אם יש טענה נגד אחות ערבייה - בדקו את האחות. בדקו את העובדות, את ההחלטות ואת הטיפול. אבל אל תשפטו שם, מוצא או לאום.
אנשי הצוות הערבים אינם אורחים במערכת הבריאות בישראל, הם אינם נספחים לה ואינם נמצאים בה בחסד. הם חלק בלתי נפרד ממנה. הם בנו אותה לצד עמיתיהם היהודים, מחזיקים אותה יחד איתם ונושאים יחד איתם באחריות לחיי כולנו. במשך עשרות שנים הפקדתם בידינו את הוריכם ואת ילדיכם, את החיילים שלכם ואת התקווה להביא ילדים לעולם. הפקדתם בידינו את הפחדים שלכם ואת התקוות שלכם, את הרגעים השבריריים ביותר ואת היקרים לכם מכול - את החיים עצמם הפקדתם בידינו. אל תהפכו עכשיו את הזהות שלנו - זהות שאנחנו גאים בה - לכתב אישום.
פרופ' פואד עאזם הוא מומחה בכיר ברפואת פוריות, שכיהן כמנהל המכון לפוריות ולהפריה חוץ-גופית באיכילוב וכיו"ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות
