בשיתוף טקדה ישראל בע"מ
בשנת 2008 חליתי בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML). סבלתי מכאבי בטן והרופאים סברו בתחילה שכנראה מדובר בקלקול קיבה. כעבור מספר ימים בהם הכאבים לא חלפו, הלכתי למוקד לרפואה דחופה ושם תוצאות הבדיקות היו חריגות, והופניתי למיון.
בבית החולים עברתי סדרה של בדיקות נוספות ובמהלכן עלה החשד למחלה ממארת. הצוות הרפואי הורה על אשפוז וכבר למחרת בבוקר תוצאות בדיקת מח עצם הראו שמדובר בלוקמיה. בגלל מצב המחלה, הוחלט להתחיל במיידי בטיפול בכימותרפיה, ובתום 4 סבבי טיפול – שכללו גם בידוד של חודש ימים – המחלה נעצרה.
עוד בסדרה
למרבה הצער, לאחר תשעה חודשים של הפוגה, הסרטן חזר. מצבי הידרדר מיום ליום ולא הייתה ברירה, אלא לעבור השתלת מח עצם – תהליך בו מחליפים את מח העצם ואת תאי האב הלא בריאים בתאי אב חדשים. ביני לבין אחותי נמצאה התאמה מלאה, ולכן באופן טבעי היא הסכימה להיות התורמת שלי.
בתחילת 2019 עברתי טיפול כימו משמר ובאפריל ערב יום העצמאות עברתי השתלה מח עצם והייתי מאושפז קרוב לחודשיים. תקופת החלמה והתאוששות לא הייתה קלה, ואני לא מצאתי את עצמי. הרגשתי לא טוב לקראת החגים, בכלל התברר שחליתי במחלת השתל נגד המאכסן (GVHD) – זו מחלה בה השתל מזהה את האיבר המושתל כגוף זר ותוקף את הגוף. כתוצאה מהמחלה, הציפורניים נשרו, הופיעו כתמים על פניי, והעור נפגע. מכיוון שזו מחלה מסכנת חיים, אם לא דיי בכך, שנה וחצי לאחר מכן המחלה פגעה לי גם בריאות. למעשה, הריאה התחילה להצטלק ועברתי טיפולים בבנק הדם ובמרפאות ריאות. עם השנים חלה ירידה בתפקודי הריאה, עד שהגעתי למצב שהזדקקתי למחולל חמצן 24 שעות ביממה. אכלתי, התקלחתי וישנתי צמוד לבלון חמצן. הגעתי לתחתית של החיים. לצד כל זה, הייתי בהליך גירושים, עם ילדה קטנה.
מה שהחזיק אותי לאורך כל התקופה הקשה היו האופטימיות והשאיפה לחיים יחד עם הרצון העז להמשיך ולהיות אבא שדואג לכל צרכיה של בתי. השתדלתי לנסות לנהל עד כמה שניתן אורח חיים נורמאלי. היו לא מעט רגעי שבירה, אבל על אף ימים קשים של טיפולים ואשפוזים בבית החולים, חזרתי לעבוד. הסביבה – חברים ובני משפחה – שהקיפו אותי עזרו ככל יכולתם ושימשו ככתף תומכת.
"התעוררתי מההשתלה ביום ההולדת שלי"
המצב המשיך להידרדר ופרופ' מרדכי קרמר, מומחה למחלות ריאה מהמרכז הרפואי בילינסון, קבע שיש צורך בהשתלת ריאות. הייתי בטוח שאמות. הכרתי לא מעט אנשים שנפטרו לאחר השתלה, כתוצאה מזיהומים או סיבוכים.
מאחר והיה צורך להגיע להשתלה במצב גופני טוב יחסית, התחלתי בשיקום ריאות, והתאמנתי בזמן שאני מחובר לבלון חמצן. חששתי מהגרוע מכול ולפני הניתוח כתבתי מכתבי פרידה לבת שלי ולמשפחתי הקרובה. חשבתי שאם לא אצא מהניתוח בחיים, לפחות שיישאר להם משהו ממני.
במאי 2018 הטלפון צלצל וקראו לי להשתלה. אולם כשהגעתי לבית החולים התברר שהריאות לא מתאימות וחזרתי על עקבותיי. חודשים אחדים לאחר מכן שוב הטלפון צלצל, וחזרתי בשנית כלעומת שבאתי. הפעם השלישית שנקראתי לבית החולים הייתה יום לפני יום הולדתי ב-5 בדצמבר. היו תוכניות ליום למחרת ללכת להופעת חנוכה עם בתי. הטלפון צלצל, בצד השני של הקו היה פרופ' קרמר שבישר לי שיש זוג ריאות שמתאימות לי. הגעתי לבית החולים מלווה בבני משפחה. הייתה לי תחושה שגם הפעם אחזור הביתה, אבל ככל שהלילה התקדם, הבנתי שזה הולך לקרות. נכנסתי לחדר הניתוח באופטימיות מסוימת אולם לא ידעתי האם ומתי אתעורר. הניתוח ארך לא פחות מעשר שעות. פקחתי את העיניים בדיוק ביום ההולדת שלי, כשכולם מסביב מברכים אותי ב'מזל טוב'. זה אולי נשמע כמו קלישאה – אבל באותו יום ממש נולדתי מחדש.
"אני נאלץ לקחת 26 כדורים ביום"
ארבעה ימים אחרי ההשתלה, פתאום צץ במוחי רעיון – 'לרוץ במרתון תל אביב בעוד שנה'. מעולם לא רצתי לפני כן, וגם לא ממש עסקתי בספורט. אין לי מושג מאיפה הגיעה המחשבה הזאת אבל היא קיננה במוחי.
שלושה חודשים אחרי ההשתלה התחלתי את השיקום, ומישהי שפגשתי שם עברה השתלה חודש לפני וכבר הצליחה ללכת 4 ק"מ. הסיפור שלה דחף אותי קדימה, והתחלתי לעשות הליכות. חצי שנה אחרי הניתוח, כבר צעדתי 12 ק"מ. בספטמבר 2019 הצטרפתי לקבוצה שפתחה 'חלאסרטן' שנועדה להכין את המשתתפים למקצה של חמישה קילומטרים במרתון תל אביב. חמישה חודשים לאחר מכן לקחתי חלק במרוץ וגמעתי את כל חמשת הקילומטרים. שנה לאחר מכן הצטרפתי לקבוצת ריצה של אדידס, ורצתי במקצה של 10 ק"מ במרוץ הלילה של ת"א. בפברואר האחרון השתתפתי במקצה של חצי מרתון.
כתוצאה מהשתלת מח העצם והשתלת הריאות שעברתי, האתגר המרכזי הוא למנוע מהגוף לדחות את השתלים, ולכן אני מטופל בתרופות שמדכאות את המערכת החיסונית ואאלץ ליטול אותן כל חיי. אם לפני השתלת הריאות לקחתי 15 כדורים ביום, היום אני נוטל כבר 26. כתוצאה מהחלשת מערכת החיסון, מושתלים נמצאים בסיכון מוגבר להידבקות בנגיפים כמו CMV, קורונה או כל וירוס אחר. עבור אנשים עם מערכת חיסונית רגילה מדובר בנגיפים שעלולים לגרום למעט חום וחולשה, אולם עברנו זה יכול להיות גזר דין מוות.
אוכלוסיית המושתלים היא אוכלוסייה מאוד רגישה לזיהומים ועליה לנקוט במשנה זהירות. אני סבור שיש צורך במתן קדימות למושתלים במקומות סגורים והומי אדם. לצערי, למושתלים או אנשים עם דיכוי של המערכת החיסונית אין כיום עדיפות, וחשוב שהציבור ידע שאנחנו נמצאים בסיכון יום יומי.
"היום אני מעריך כל נשימה"
באופן אישי אני נוקט בכל האמצעים להגן על עצמי, עם זאת אני סבור שלא קיבלתי את החיים שלי פעמיים בשביל להיות מנותק מהעולם. אני נוהג לפקוד הופעות במקומות פתוחים ועוטה מסכות במקומות סגורים. קיבלתי את החיים במתנה בשביל ליהנות מהם. לפני ההשתלה לא הייתי אדם ספונטני כלל, ובמובנים מסוימים השתנתי לחלוטין. אני יכול להתעורר בבוקר עם חשק עז לרדת לים המלח ואני מחליט לממש זאת.
אין לי פחד מהמוות עצמו. אני חושש רק מהסבל. מחד, אני נוטל הרבה תרופות אבל דואג מדחייה של השתל, מדלקת ריאות, מהידבקות בזיהומים או מסיבוכים אחרים שעלולים לקרות. מאידך, אני קם בבוקר, מביט במראה ולוקח נשימה עמוקה. הגעתי להשתלה עם תפקוד של 20% מריאות, לא היה לי כוח לדבר ובכל זאת הצלחתי לרוץ חצי מרתון. היום אני מעריך כל נשימה.
כיום, אני חבר ועדה בעמותת 'איגוד מושתלי ריאה בישראל' הפועלת במטרה לקדם את רווחתם הנפשית והפיזית של מושתלי הריאה, לספק מענה לחולי ריאות כרוניים שיזדקקו להשתלה בעתיד, להעלאת המודעות להשתלת ריאה בישראל ולהנגשת המידע. אני מלווה אנשים לפני ואחרי השתלה ומשתדל לתת להם השראה מהסיפור שלי, זאת כחלק מתוכנית 'מושתלים חונכים' שהאיגוד השיק לאחרונה. במסגרת התוכנית מושתלים ותיקים מלווים חולי ריאות הממתינים להשתלת ריאות.
בדצמבר הקרוב אציין 5 שנים להשתלה שעברתי. יש לי עוד דרך לעבור ועוד גשרים לחצות עד שאכבוש עוד ועוד יעדים. לאחרונה התחלתי להתאמן לקראת מרתון טבריה ואח"כ למרתון ת"א. החלום הגדול הוא לרוץ ביולי 2025 באולימפיאדת המושתלים ולזכות במדליה לישראל.
דבר הרופאים:
פרופ' ליאור נשר מנהל המכון למחלות זיהומיות במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע: "מטופלים שעברו השתלה מתמודדים עם מורכבות גבוהה מאוד של טיפולים לשארית חייהם. הם צריכים למצוא את האיזון בין טיפול בתרופות אשר מדכאות את מערכת החיסון ומונעות את הדחייה של השתל ובין מניעה וטיפול בזיהומים אשר עלולים להתפתח על רקע הדיכוי החיסוני במיוחד זיהומים ויראליים. אומנם ההשתלה פותרת את הבעיה הבסיסית, אבל לצערנו החולים המושתלים ממשיכים להתמודד עם האתגר של שימור השתל לשארית החיים והתמודדות עם זיהומים שחלקם עלולים לסכן את חייהם".
פרופ' מרדכי קרמר, מנהל המערך למחלות ריאה בבית-חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין: "כאשר מתפתחת מחלת ריאות קשה כמו נפחת הריאות, דלקת בריאה או ציסטיק פיברוזיס, קושי הנשימה הולך וגובר, רמת החמצן יורדת ואז יש צורך במתן תוספת חמצן, אינהלציות והגבלת יכולת התנועה והמאמץ.
כשהחולה מגיע למצב סופני הפתרון היחיד והאולטימטיבי הוא השתלת ריאות או 'החלפת מנוע' שייתן לחולה מערכת חדשה לשחלוף הגזים ולהאריך את חייו. כך היה המקרה עם אבי אילוז שפיתח מחלת ריאות בעקבות השתלת מח עצם. המרכז שלנו בבלינסון צבר ניסיון רב בהשתלות ריאה ונמצא בשורה ראשונה של מרכזי ההשתלות בעולם. נעשו אצלנו עד כה למעלה מ- 980 השתלות ריאה.
לאחר ההשתלה ישנה תקופה מאתגרת מאוד שבה אנו מתמודדים עם דחיה, זיהומים, התפתחות סרטן ואיזון התרופות השונות. אך למרות זאת ניתן לנהל אורח חיים מלא ענין ואף ספורטיבי כפי שהיה במקרה של אבי אילוז. להצלחתה של ההשתלה יש שותפים רבים כמו הצוות של המכון למחלות ריאה, המלווה את החולה בשלבי מחלתו, צוות מחלקת ניתוחי חזה שהם מנתחי העל המבצעים את הניתוח המורכב והמסובך הזה. צוותי האחיות , שיקום ריאות, תפקודי ריאה, טיפול נמרץ נשימתי, מרדימים וצוותי חדר ניתוח, אחיות ומפעילי מכונות לב ריאה.
גם אחרי יותר מעשרים שנות השתלת ריאות וקרוב ל-930 השתלות אני נרגש תמיד לקרוא לחולים לבוא להשתלה ולפגוש במושתלים שקיבלו את מתנת החיים וזכו לעוד שנים רבות של חיים טובים ומספקים".
בחסות חברת טקדה ישראל בע"מ - מוגש כשירות לציבור
פורסם לראשונה: 12:16, 24.12.23
