משקל תקין טוב לבריאות: לקונספט הזה הורגלנו מאז ומתמיד. אלא שכעת מצאו חוקרים אמריקנים, שבדקו את נתוניהם הרפואיים של עשרות אלפי גברים ונשים בארה"ב, כי עודף משקל מתון קשור אולי להפחתת התמותה ממחלות לב. הממצאים המסתמכים על נתונים משנת 2016, פורסמו בכתב העת Vascular Health and Risk Management.
המחקר נערך על ידי צוות חוקרים אמריקנים, בשיתוף חוקרים מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן והאוניברסיטה העברית, ומטרתו הייתה לבחון את הקשר בין חישוב ה-BMI (חלוקת המשקל בגובה בריבוע) לבין הסיכון לתמותה כתוצאה מאוטם שריר הלב. מדד של BMI הגבוה מ-25 נחשב לעודף משקל, מדד מעל 30 נחשב להשמנת יתר, ושל 35 ומעלה נחשב להשמנת יתר תחלואתית.
המחקר כלל נתונים של 125,405 גברים ונשים שאושפזו בבתי חולים בארצות הברית לאחר שלקו באוטם שריר הלב בשנים 2015-2016. החולים שנתוניהם נותחו, חולקו לשש קבוצות BMI, מתת משקל ועד להשמנת יתר קיצונית. מלבד מדד מסת הגוף, נאספו נתונים דמוגרפיים ונתונים על משך האשפוז ותמותה. החוקרים ערכו גם ניתוח סטטיסטי ששימש לזיהוי מנבאים לתמותה בבית החולים ולמשך האשפוז.
קראו עוד:
הממצאים מראים שהאנשים בקבוצת ה"תת משקל", בקבוצת המשקל ה"תקין" לפי חישוב מסת הגוף ובקבוצת השמנת היתר הקיצונית, היו בסיכון מוגבר לתמותה בזמן האשפוז בבית החולים לאחר האוטם. דווקא החולים עם עודף משקל מתון עד גבוה לפי חישוב מדד מסת הגוף, מתו פחות לאחר אירוע הלב.
במילים אחרות, הסיכון לתמותה היה נמוך יותר בקרב חולים בעלי עודף משקל מתון-גבוה שה-BMI המחושב שלהם היה גבוה מ-25, בהשוואה לאנשים בעלי תת-משקל או משקל "תקין" לפי חישוב מסת גוף או בעלי משקל קיצוני גבוה.
בריאות - 60 שניות מה לעשות בזמן התקף לב
המשקל שמאפשר התמודדות טובה יותר במצבי חולי
לדברי החוקרים, "פרדוקס השמנת היתר" מתקיים גם כאשר מדובר בהישרדות לאחר אוטם שריר הלב. כלומר, בשונה ממה שמקובל לחשוב, השמנת יתר "מתונה" עשויה להגן מתמותה במחלות שונות. "הפרדוקס נעוץ קרוב לוודאי בקבוצתה-BMI 'התקין-נמוך', שבה דווקא היה סיכון מוגבר לתמותה בזמן אשפוז מאירוע לבבי", הסביר פרופ' עופר אמיר מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן ושל האוניברסיטה העברית, החבר בצוות החוקרים, "ה-BMI הנמוך עלול להיות קשור לתמותה ותחלואה מוגברות, בשל היותו קשור בין היתר לפחות מסת שריר, מה שמתבטא ב-BMI נמוך וכן ל-'רזרבה קלורית' שנדרשת להתמודדות עם מצב מחלה קשה, שהיא פחות זמינה בחולים אלה. אנו מכירים תופעה זאת גם בחולי אי-ספיקת לב, בעיקר המבוגרים שבהם, וכעת אנו בודקים זאת גם במקרים של חולים עם אירוע מוחי".
בנוגע למשמעות הפרקטית של הממצאים, אומר פרופ' אמיר: "הקונספט שככל שה-BMI נמוך יותר מבטא בהכרח גם יכולת התמודדות בריאותית טובה יותר עם מצבי חולי חריפים או כרוניים, לא בהכרח נכון. יחד עם זאת, יש עדיין לשים לב ש-BMI גבוה מדי, כפי שקורה בעודף משקל קיצוני, גם הוא איננו דבר מומלץ מבחינה בריאותית, וההישרדות לאחר מצב של אוטם לבבי נמוכה יותר גם אצלם. נראה ש-BMI המשקף עודף משקל מתון, הוא קרוב לוודאי הטוב ביותר בריאותית להתמודדות לפחות עם חלק ממחלות הלב".
הסימנים שעלולים להצביע על התקף לב
בישראל מטופלים בבתי החולים כ-10 אלף ישראלים מדי שנה לאחר שלקו בהתקף לב. מבין אלה, שיעור התמותה נע בין 5 עד 7 אחוז - שיעור תמותה בין הנמוכים בעולם. אלא שכאמור, כ-3,000 ישראלים נוספים נמנעים מלהגיע לבדיקה בבית החולים אף שהם לוקים בסימנים המוקדמים להתקף לב, ומתים בביתם.
אלה המצויים בסיכון גבוה ללקות בהתקף לב הם אלה הסובלים מהשמנת יתר, מעשנים, חולי סוכרת, יתר לחץ דם, וכאלה שבמשפחתם היסטוריה של מחלות לב וכלי דם. כל אלה צריכים להיות במעקב רפואי, לעבור בדיקה שגרתית אצל רופא המשפחה אחת לשנה ולשים לב במיוחד לסימנים המקדימים הדורשים בדיקה רפואית דחופה. ואלה הם: לחץ בחזה המקרין (או לא) לכתפיים, לצוואר או לזרוע שמאל. הלחץ מסוכן במיוחד אם הוא מופיע גם במנוחה. אל הלחץ עשויים להתלוות גם זיעה קרה וקשיי נשימה.
כדי לאבחן התקף לב, יש צורך בשניים מתוך שלושת הממצאים הרפואיים הבאים: סימנים מקדימים דוגמת אלה לעיל (לרוב לחץ בחזה), סימנים מתאימים בתרשים האק"ג, והקביעה הנחרצת: בדיקת אנזימים בדם. בבדיקה זו נמדדת רמתם של אנזימים המשתחררים לזרם הדם בזמן פציעה של שריר הלב כפי שמתרחש בעת התקף לב.
אנזימים אלה הקרויים CPK וטרופונין עולים לערכים גבוהים במיוחד בשיאו של התקף הלב ונשארים גבוהים זמן קצר לאחר האירוע. במקרה כזה, מובהל החולה בדרך כלל לצנתור. בפעולה זו מוחדר צנתר דרך המפשעה, ומאפשר לרופאים לבדוק את קוטר כלי הדם הכליליים המזינים את שריר הלב, ואף להרחיב כלי דם שנחסמו.
