בתי החולים בישראל מתמודדים בשנים האחרונות עם שורה של אתגרים: ממחסור כרוני בכוח אדם ותקציבים, דרך מלחמה מתמשכת ואיום טילים קבוע – ששיאו הגיע בפגיעה הישירה בבית החולים סורוקה – ועד קליטת פצועים, מטופלים ותושבים שנעקרו מבתיהם. בתוך המציאות הזו, בתי החולים נדרשים לא רק להציל חיים תחת אש, אלא גם לשמר שגרה רפואית, להחזיק מערך מיגון מתפקד ולהתכונן כל הזמן לאירוע החירום הבא.
"רעידות אדמה זה איום שהמערכת לא ערוכה אליו"
במסגרת ועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" התכנסו ארבעה מנהלי בתי חולים לשיחה גלויה על מצב המערכת: ד"ר לנה קורן-פלדמן מנהלת בית החולים בילינסון, פרופ' סלמאן זרקא מנהל המרכז הרפואי זיו, פרופ' אסנת לב ציון קורח מנכ"לית המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) ופרופ' ענת אנגל מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון.
"לפני שבועיים אביתר דוד לחץ על המתג וכיבה את האור במחלקת השבים, כך שהחלק הראשון של קליטת פדויי השבי הסתיים, אבל זה רק חלק קצר בתוך מסע מאוד ארוך שלהם", אמרה ד"ר קורן-פלדמן. "זה מסע שמביא אותם לאיזה שיקום מאוד משמעותי שהם עושים כבר ביום למחרת. אחרי העזיבה של המחלקה הם התייצבו במחלקת השיקום להמשיך את התהליך. זה חלק מפרוטוקולים שלמים עם צוות רב-מקצועי שמלווה אותם, אנחנו יודעים שהשבי ימשיך ללוות אותם עוד הרבה מאוד זמן. ממשיכים איתנו גם פדויי שבי שחזרו לפני 10 חודשים, גם הם עדיין איתנו. הם היו במשך חודשים ארוכים בשיקום ויש הרבה מאוד עטיפה של השבים מכל ההיבטים - גם מהבחינה הפיזית, גם מבחינה רגשית, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה".
עוד דובר בפאנל על בעיית המיגון והעובדה שהמושג "הכי ממוגן שיש" כבר איבד רלוונטיות. ד"ר קורן-פלדמן תיארה איך הירי מאיראן אילץ שינוי תפיסה כמעט בן-לילה: "גם מה שחשבנו שהוא מספיק ממוגן או הכי טוב שיש, הוא לא מספיק טוב. תוך יומיים 100 אחוז מהמטופלים בבילינסון היו באזור ממוגן". לדבריה, לא כל בית חולים מסוגל לבצע מהלך כזה, והמערכת כולה חייבת להתאים את עצמה לאיום החדש.
פרופ' קורן-פלדמן צילום: ריאן פרויסבמקביל, המלחמה האחרונה סגרה סופית את הפער המדומיין בין מרכז לפריפריה בכל הקשור לאיום הטילים. "אנחנו יודעים כבר הרבה שנים שהעורף מאויים, ולמעשה כל הארץ מאוימת", אמרה פרופ' אנגל. "צריך לשנות את התפיסות שאנחנו מקובעים בהם". מבחינתה, כל תכנון של שיפוץ או בנייה – למשל של מחלקה פנימית – חייב מעכשיו להתחיל מהשאלה איך המבנה עצמו הופך לממוגן.
פרופ' סלמאן זרקא צילום: ריאן פרויסבמקביל, מהצפון נרשמה אזהרה בולטת עוד יותר. על אף שזיו, נהריה וברזילי נחשבו במשך שנים לסמל של בתי חולים "קרובים לגבול", ולכן אמורים להיות ממוגנים, פרופ' זרקא הבהיר שהמציאות רחוקה ממוגנות מלאה. "לא נהריה, לא זיו ולא ברזילי ממוגנים", ציין. "כמעט שנה היינו במלחמה באזור צפת, עם טילים של חיזבאללה שטפטפו באופן קבוע. להיות בכוננות כל הזמן אומר שרפואת השגרה נפגעת". בית חולים בודד בגזרה, הוא מדגיש, נדרש גם לתת מענה לאירועים רבי נפגעים וגם להמשיך לטפל בחולי השגרה – בלי רשת ביטחון מספקת.
פרופ' ענת אנגל צילום: ריאן פרויסעל הרקע הזה, השלושה מתעקשים שמיגון בתי החולים הוא לא "פרויקט תשתית" נקודתי, אלא תנאי בסיסי ליכולת של המדינה לנהל משבר. "בתי החולים חייבים מיגון, זה עורק מאוד משמעותי למערכת, זה חוסן גדול גם למטופלים וגם לאזרחים", סיכם זרקא. אנגל הסכימה והוסיפה: "צריך לשים את המטופלים ולהסתכל מה הם צריכים, לא לעבוד רק במטרה אחת. צריך באמת לעשות תוכנית ארוכת שנים ולהשקיע בה".
פרופ' לב ציון קורח צילום: ריאן פרויסלצד איום הטילים, הם סימנו את איום רעידות האדמה שכמעט לא מדובר – והמערכת רחוקה מלהיות ערוכה אליו. פרופ' לב ציון קורח לא ניסתה לרכך: "רעידת אדמה זה סיפור אחר לגמרי שהמערכת לחלוטין לא מוכנה אליו. שלא ינסו אותנו ברעידת אדמה". לדבריה, גם אם לכל בית חולים יש "פק"ל" נהלים כתוב, בפועל התשתיות, המיגון והיקף המיטות המוגנות לא עומדים בתרחיש רחב היקף של קריסת מבנים ופציעות המוניות. פרופ' סלמאן זרקא הזכיר שהשעון מתקתק: "עברו 100 שנה מהרעידה הגדולה שקורית כל 100 שנה באזור הצפון, ואנחנו מאוד מוטרדים", אמר וקרא להוסיף למערכת "חמצן" ומשאבים מחשש שהאיום הזה יהפוך לאסון.
אחת הנקודות שחזרה שוב ושוב בפאנל הייתה הפוסט-טראומה – לא כאירוע שולי, אלא כגל עומק שהמערכת רק מתחילה לקלוט את ממדיו. "אם אנחנו מסתכלים על מלחמה כמלחמה, אז הנושא של הפוסט טראומה הוא נושא מאוד משמעותי", אמרה פרופ' לב ציון קורח. לדבריה, אלה לא עוד כמה עשרות מטופלים, אלא סיפור מערכתי שלם: "אין ספק שאנחנו מדברים על אירוע סופר מג'ורי, הוא הרבה יותר גדול עוד מאיך שאנחנו משערים שהוא. אם אנחנו מסתכלים על הלחימה מ-7 באוקטובר, בהתכוננות בלי הכנה מראש, המערכת עובדת מצוין. אנחנו מדברים על חוסן אנושי, אבל עם השנים יש שחיקה מאוד משמעותית וזה משהו שהמערכת חייבת לשים אליו לב".
