ביולי 2023, אחרי כמעט שנתיים שבהן הרגיש שמשהו לא טוב מתפתח בגרון, קיבל אסף רחמים, צלם במקצועו וחובב מסעות אקסטרים, בשורת איוב על סרטן ששינתה את חייו. "עכשיו כבר עברתי מסטטוס של חולה למחלים", סיפר לאולפן ynet ימים אחדים לפני שישיק את סרטו "לגעת בקצה" בהקרנת בכורה שכל הכנסותיה ייתרמו למחלקה ההמטולוגית באיכילוב, "אבל הדרך לשם לא התחילה בטיפולים אלא בהחלטה אחת - לא לעצור את החיים". צפו בריאיון המלא:
המסע המופלא של אסף רחמים
(צילום: מיקי שמידט)
99% גן עדן, אחוז אחד גיהינום
אסף, בן 49 מקיבוץ בית השיטה, מתאר תהליך ארוך ומייגע עד שהגיע לאבחון. "בקיץ 2023, אחרי תהליך של שנתיים בערך שהרגשתי שמשהו לא טוב גדל בגרון שלי, והמון בדיקות, אמרו לי שאין כלום. בסוף עברתי ניתוח והודיעו לי שחליתי, והמצב היה לא טוב".
כשנשאל מה בדיוק אמרו לו הרופאים באבחון, הוא עונה בפשטות קשה: "איבחנו שמדובר בלימפומה. העניין הוא שזה התבשל במשך מעל לשנתיים לפני כן. עשו בדיקה יסודית ואמרו שבעצם מהמותן ועד הראש הייתי נגוע בערך בכל מקום".
4 צפייה בגלריה
"החיים שלי התהפכו, אבל המחלה הזאת תקבל מבחינתי עד אחוז אחד, לא יותר". אסף רחמים
(צילום: אסף רחמים)
השעות שחלפו לאחר האבחנה לא היו קלות. "ביומיים הראשונים קצת לא הייתי מחובר לכלום", הוא מתאר. "כשמקבלים ידיעה כזאת, באמת לא מבינים מה הולך". אבל מהר מאוד החליט – הוא לא נותן למחלה להשתלט על חייו. "החיים שלי התהפכו, אבל המחלה הזאת תקבל מבחינתי עד אחוז אחד, לא יותר. 99% גן עדן ואחוז אחד גיהינום – זה היה המוטו שלי".
"הרופאים אמרו שזה לא יקרה"
באותה תקופה כבר היה מתוכנן לצאת למסע אופנוע ביוון עם חברים. אסף ניגש לרופאים וביקש אישור יוצא דופן: "הם ממש לא הבינו על מה אני מדבר. הם אמרו לי, 'אתה לא מבין באיזה מצב אתה נמצא, כאילו – זה לא יקרה'. אבל המזל היה שהרופאה, שאחר כך הפכה להיות גם המטפלת שלי, אמרה: 'וואי, איזה ברק יש לך בעיניים כשאתה מדבר על זה. אני אעשה הכול כדי שתצא לטיול הזה, אבל אנחנו קובעים מראש את התאריך המקסימלי שעד אליו אפשר לדחות את הטיפולים. לא משנה כמה זמן תעביר את האופנוע ליוון, כמה זמן אתה מתכנן לרכוב – אתה תהיה פה בתאריך שקבענו. אחרת זה כבר לא יהיה אפשרי'".
אסף קיבל את האישור החריג. "העברתי את האופנוע שלי על מעבורת ליוון ויצאתי למסע חוצה בלקן, שש מדינות דרך השטח", הוא מספר.
אסף רחמים: "כשמקבלים ידיעה כזאת, באמת לא מבינים מה הולך. החיים שלי התהפכו, אבל המחלה הזאת תקבל מבחינתי עד אחוז אחד, לא יותר. 99% גן עדן ואחוז אחד גיהינום – זה המוטו שלי"
במקור תוכנן המסע ל-2,100 קילומטרים. בפועל, המסלול שנבנה על ידי רוכב יווני שסיים שישה מרוצי דקאר, הפך לאתגר כפול: "בפועל עשיתי 4,600, אוף-רוד (בשטח). זה היה לא הגיוני, עומס פיזי ומנטלי שלא הכרתי".
במסע הוא גילה עד כמה מצבו הגופני כבר הושפע מהמחלה. "במקום מסוים הבנתי שלאורך השנתיים האלו ירדתי מאוד בתפקוד. היה לי קשה בריכוז, קשה גופנית. כל פעם שרכבתי – ואני רוכב אוף-רוד, מעדיפים להיות יותר בשטח ופחות בכביש – חברים העירו לי: 'משהו לא טוב ברכיבה שלך, אתה לא מרוכז, לא בכושר'. תמיד אמרתי לעצמי שזה בגלל עומס בעבודה. ופתאום במסע הזה הבנתי למה זה קרה".
"הכי טוב שאני יכול"
השאלה אם ברכיבה הוא חשב על העתיד ועל הסיכוי להחלים מקבלת תשובה חד-משמעית: "המחשבה הזאת נמצאת תמיד. אני יודע שאני חזק פיזית, אבל בתקופה הזאת הבנתי עד כמה אני חזק גם בראש. אמרתי לעצמי – הדבר הזה נמצא. הרבה פעמים אומרים לבן אדם: אם תאכל לא נכון או תעשן, יכול לקרות משהו. לי כבר אמרו שהכול קרה. אין לי איך לשנות את זה. עכשיו השאלה היא מה אני עושה עם זה".
"הרכיבה והאופנוע – זאת הייתה ההתמודדות מבחינתי", הוא מדגיש. "זה הכלי שלקח אותי, נשא אותי על כפיים והביא אותי למקום עם העומס הכל כך קשה הזה. זה היה העומס הכי קשה שהייתי בו אי פעם - פיזי ומנטלי - וזה מה שהכין אותי למסע המורכב שבא אחר כך".
אסף רחמים, שמתפרנס מצילום, החליט כבר בתחילת הדרך לתעד את המסע. "המקצוע שלי זה צילום, וכשיצאתי למסע החלטתי שאני מתעד אותו הכי וואו שאני יכול. בהתחלה בכלל לא ידעתי אם אני רוצה לספר מאיפה אני יוצא למסע הזה. בתקופת הטיפולים התחלתי לערוך את הדוקו, אבל ככל שהטיפולים התקדמו ירדתי מאוד בתפקוד, והחלטתי שאני עוזב את זה. לא היה לי כוח בכלל להתעסק בזה".
אבל התגובות הראשוניות היו חזקות. "כל מי שראה אמר שזה חייב לצאת החוצה. כשהודיעו לי שאני הולך להחלמה, אז הבנתי - אני עורך את זה הכי טוב שאני יכול. ואני מארגן ערב פרמיירה הכי טוב שאני יכול, שכל ההכנסות שלו ייתרמו למחלקה ההמטולוגית בבית חולים איכילוב, שהביאה אותי להחלמה וממשיכה לטפל בי גם בתהליך השיקום".
כעת הוא נערך לערב הפרמיירה בעוד שבועיים (14 בספטמבר) במרכז הכנסים בשפיים בהנחיית דני קושמרו ובהשתתפות גורמים מעולם התרבות שנרתמו לפרויקט. "הכותרת הראשית מבחינתי היא ערב הקרנת הבכורה", הוא אומר. "אבל הכותרת המשנית והחשובה ביותר – שכל ההכנסות מהאירוע ייתרמו למחלקה ההמטולוגית".
אסף מסכם את המסע האישי-רפואי שלו במסר פשוט ועוצמתי: "אני מקווה שהסיפור שלי יעניק לאנשים השראה, תקווה, אופטימיות וכוח בזמן התמודדות עם מחלה או כל קושי שהם או קרוביהם פוגשים במהלך החיים".
