חתול הינו אחד האלרגנים השכיחים ביותר בעולם המערבי. אצל אנשים אלרגיים, מערכת החיסון מזהה חלבונים מסוימים, המופרשים מבלוטות הרוק ומהקשקשים שעל עור החתול, כחלבון זר ומסוכן ומופעלת כנגדו. באותם אנשים אלרגיים, חשיפה לחתול תגרור אחריה שרשרת תגובות מהירות במערכת החיסון כאשר הביטוי הקליני שלהם כולל דמעת וגרד בעיניים, עיטושים ונזלת מימית טורדנית.
באנשים הסובלים מאסתמה אלרגית, חשיפה לחתול יכולה לגרום להתקף אסתמה שכולל שיעול, כיווץ סמפונות, תחושת מחנק וקוצר נשימה. במקרים קיצוניים, חשיפה לחתול עלולה להביא להתקפי אסתמה קשים ביותר, הדורשים טיפול מיידי ומציל חיים.
קיראו עוד:
הטיפול שעוזר לחיות עם החתולים - בלי לסבול
אבחנה של אלרגיה לחתולים הינה קודם כל קלינית. תלונות אופייניות של גרד בעיניים, נזלת וקושי בנשימה בחשיפה לחתולים בדרך כלל יספיקו לצורך אבחנה. ניתן להוכיח אלרגיה לחתולים באמצעות ביצוע תבחין עורי המבוצע במרפאת אלרגיה. החדרה של תמצית אלרגן של חתול לתת עור האמה של המטופל האלרגי, תגרום לתגובה אופיינית של אודם ונפיחות – בדומה לעקיצת יתוש. ניתן גם לבצע אבחנה על ידי בדיקת דם ייעודית הבודקת נוכחות של נוגדנים נגד אלרגניים נפוצים של חתול בדם המטופל.
הטיפול לאלרגיה לחתול כולל בראש ובראשונה הימנעות מחשיפה. יודגש, כי כל חתול עלול לגרום לתגובה אלרגית אצל אנשים אלרגיים, כולל חתולים המשווקים כ"היפואלרגניים". בגלל שהאלרגיה מתרחשת כתוצאה מחשיפה לחלבונים שנמצאים על הרוק ועור החתול, אין משמעות לאורך פרוות החתול וגם חתולים עם פרווה קצרה במיוחד, או חסרי פרווה, עלולים לגרום לתגובה אלרגית אצל אנשים רגישים.
"ניתן להוכיח אלרגיה לחתולים באמצעות ביצוע תבחין עורי המבוצע במרפאת אלרגיה. החדרה של תמצית אלרגן של חתול לתת עור האמה של המטופל האלרגי, תגרום לתגובה אופיינית של אודם ונפיחות – בדומה לעקיצת יתוש. ניתן גם לבצע אבחנה על ידי בדיקת דם ייעודית הבודקת נוכחות של נוגדנים"
בהרבה מקרים, מאוד קשה להימנע לחלוטין מחשיפה לחתולים. כאשר יש חשיפה אקראית לחתולים (לדוגמה כאשר מבקרים בבית עם חתול), ניתן להיעזר באנטיהיסטמינים בתרסיס לאף או בכדורים. מדובר בתרופות הנוגדות את תסמיני האלרגיה ופועלות מהר. ניתן לקחת אותן לפי הצורך או קצת לפני חשיפה ידועה והם יעילים בעיקר כנגד תסמיני גרד, עיטושים ונזלת. לקוצר נשימה, ניתן להיעזר במשאפים המכילים מרחיבי סימפונות הפועלים מהר בשילוב עם סטרואידים בשאיפה.
כאשר החשיפה לחתול קבועה או בתדירות גבוהה, ניתן להיעזר בטיפול מונע העובד ומשפיע לאורך זמן, המורכב לרוב מתרסיס אף על בסיס סטרואידים. חשוב להקפיד להשתמש בתרסיס ברמה יום יומית. לפי הצורך, ניתן להוסיף טיפול באנטיהיסטמינים כאשר התרסיס לא מספק הגנה מספקת.
כל הטיפולים לעיל יעילים ביותר במניעת התסמינים, אולם הם אינם מרפאים את האלרגיה. אם המטופל מפסיק את הטיפול, כלל התסמינים יחזרו בחשיפה לחתול.
הטיפול היחיד הקיים היום לריפוי אלרגיה לחתולים הינו אימונותרפיה. מדובר בשיטת טיפול יעילה ביותר, בה מוזרקת למטופל תמצית אלרגן חתול במינון נמוך, במנות הולכות וגדלות, עד להגעה למנה במינון המדויק אשר גורמת להסתגלות של מערכת החיסון לאלרגן (מנת אחזקה).
בפועל, האדם האלרגי צריך להגיע למרפאת אלרגיה פעם בשבוע לקבלת הזריקה, למשך מספר חודשים ועד להגעה למנת אחזקה. לאחר מכן, ממשיכים לקבל את מנת האחזקה פעם בחודש, למשך 5 שנים לפחות. כפי שניתן להבין, מדובר בטיפול ארוך, שדורש הרבה מהמטופל. מצד שני, מדובר בטיפול מאוד יעיל, והיחיד בעל פוטנציאל לריפוי מלא של האלרגיה.
ישנם מחקרים בעולם על שיטות טיפול נוספות לריפוי אלרגיה לחתולים. כך לדוגמה, הזרקה חד פעמית של אלרגן חתול לבלוטות הלימפה של המטופל הדגימה ריפוי אלרגיה לחתולים בקבוצה קטנה של מטופלים. גישה מחקרית נוספת, היא לחסן דווקא את החתול נגד האלרגנים שלו, במקום לחסן את המטופל. כך מערכת החיסון של החתול סותרת את אותם החלבונים הגורמים לאלרגיה, והחתול מפסיק להפריש אותם. בשלב הזה, מדובר במחקרים בלבד, ושיטות הטיפול הנ"ל אינן זמינות לאוכלוסייה הכללית.
הכותב הוא מומחה לרפואת פנימית, אלרגיה, אסתמה ואימונולוגיה קלינית בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, אסותא רמת החייל ובביה"ח מאיר
