במופע הסטנד-אפ הראשון שלה, שהתקיים בסוף ספטמבר בקאמל קומדי, היא שיקפה מחייה הפרטיים: "כשבעלי בישר למשפחה שלו שהוא רוצה להתחתן איתי, הם ניסו לשכנע אותו לא להתחתן עם זונה רוסייה. כשהילדים שלנו גדלו, הראיתי להם מחבלים עזתים - חלק מהם מהמשפחה של בעלי - ככה נראה מי שלא לומד. סביב גיל שש לקחתי אותם לעבודה שלי - אני רופאה פתולוגית - לא לפחד, אלה איברים שלא מסוגלים לזוז. וכשהם סיפרו את החוויות למשפחה של בעלי, בשלב הזה כבר לא חשבו שאני זונה ומכאן הכול זרם".
צרורות של פאנצ'ים מוגזמים, מילים בוטות מתובלות בהומור תבוני עוקצני ועמוק - אלה משמשים את ד"ר דריה קוזלובה, רופאה פתולוגית מצטיינת מבית החולים בילינסון, בהופעותיה - אבל לא רק שם. גם מחוץ לבמה היא חיה על במה וירטואלית, בלי שתשמיע אף הגה מוקצן אחד. קשה להתעלם מהנוכחות שלה - והיא גם לא רוצה.
מופע הסטנד-אפ של ד"ר דריה קוזלובה, רופאה פתולוגית מבית החולים בילינסון
(צילום: באדיבות קאמל קומדי קלאב)
את מודעת למה שאת משדרת, דוקטור? אישה גדולה, בלונדינית ויפה, במיני ובמחשוף נדיב, על עקבי סטילטו, דיבור מתגרה, רמזים מיניים - וכל זה כשאת מחוץ לבמה.
"בהחלט. אני צריכה את תשומת הלב הזאת, פרי ההנמכה של שנים שספגתי בבית ילדותי. וככל שגדלתי, ידעתי שאני אתלבש איך שאני רוצה ואגיד כל מה שבא לי. אני אוהבת להתלבש גם במיני וגם במחשוף. אם את שואלת איך בעלי מסתדר עם מה שאני - בעלי הוא איש של אהבה ומקבל אותי ללא תנאים. אין לו בעיה עם הלבוש הפרובוקטיבי שלי ועם הדיבור הבוטה. כולו אהבה. במשפחה שלו נשים יושבות בבית ומבשלות, אבל הוא אחר. הוא מאפשר לי חופש מוחלט, ואם לא הוא - לא הייתי מתחתנת לעולם".
בניסיון לפענח את דמותה המורכבת והקוטבית - אתגר לא פשוט כשלעצמו - התחלנו יחד לפרום את כלל מרכיביה, שלא אמורים להתחבר, ולנסות לחבר אותם מחדש. "אני בת 44, נשואה ואמא של שלושה בנים. נולדתי במוסקבה, בת יחידה להורים אינטלקטואלים שהקפידו איתי על חינוך סובייטי קשוח ומקיף. בדקות שבהן לא למדתי - הכול ומוגבר - שחיתי, רכבתי על הסוסה שאמא שלי קנתה לי ולמדתי אנגלית שוטפת מסבא שלי. אבל בעיקר השקעתי בלרצות את ההורים הקרים שלי, שלא האמינו בי והורידו אותי. בצעירותם, כמו הוריהם לפניהם, הם הוטבלו לנצרות, ובמשך השנים הקצינו והבית הפך לאורתודוקסי מוקפד".
כשסיימה את לימודי התיכון, נרשמה לבית ספר לסיעוד ייעודי לבנות דתיות. "את מתארת אותי בחצאית צנועה ובכיסוי ראש? ברור שהתמרדתי. לא פעם איימו להעיף אותי, ובכל זאת סיימתי בהצטיינות".
המהפך בקריירה
שתי תובנות משנות-קריירה הפנימה ד"ר קוזלובה במהלך לימודי הסיעוד: "הראשונה הייתה שאני צריכה להיות רופאה, והשנייה - לא פחות קריטית לקריירה - שאני לא יכולה לעבוד עם אנשים חולים. אני לא סובלת חולים". נאמנה להחלטתה, נרשמה לבית ספר לרפואה במוסקבה, ובחופשה שבין שנת הלימודים הרביעית לחמישית הצטרפה עם חברה לטיול עולי רגל לישראל. "טיילנו במקומות הקדושים לנצרות, ויצא כך שביום ההולדת שלי ביקרנו בכנסייה למרגלות הר הזיתים".
מקהלה מקומית שצעדה באה לקראתן ושינתה את חייה באחת. "מרפקתי את החברה שלי כשהבחנתי באחד מהם. היה בו משהו ממגנט". לפני הפיזור שוחחו מעט, ובתום הטיול חזרה לשגרת חייה הסטודנטיאלית במוסקבה. ככל שחלפו השבועות, דמותו הלכה וכבשה את מחשבותיה - עוד לפני שידעה אף פרט אחד עליו ועל חייו - עד שהעזה ועשתה מעשה חריג ואמיץ לאורתודוקסית שמרנית. "הלכתי לכנסייה של הפטריארך הירושלמי וסיפרתי לכומר על אותו אדם. אפילו את השם שלו לא ידעתי. לשמחתי, הכומר מיד זיהה אותו, כי בעלי אמן שמצייר בכנסיות".
ד"ר דריה קוזלובה: "ברגע שראיתי את בעלי, משהו קרה לי בלב וידעתי שנתחבר בנישואין. וכן - הייתי חוזרת על הכול גם עם התבונה שיש לי כיום. כי מהו סוד הזוגיות? פחות לדבר, יותר לשכב ויותר אלכוהול"
הכומר דאג להחלפת מספרי ניידים, והעולה לרגל מרוסיה ו"הגמד השחור" פתחו קו שיחות. "התברר שבעלי ארמני, וכל מעגלי משפחתו גרים ברובע הארמני בירושלים. הוא גם סיפר לי בפתיחות שסביב גיל 18 היה פיצוץ בינו לבין הכנסייה הארמנית, ובעקבות האירוע הפך לנוצרי אורתודוקסי".
ראית אותו לראשונה בסוף אוגוסט, פנית לכומר באוקטובר, ובינואר - עוד לפני שנפגשתם לדייט - כבר התארסתם. גם בדיעבד המהלך המהיר הזה נראה לך סביר?
"בגיל 18 ניסו הוריי לחתן אותי עם כומר. מה לא עשיתי כדי להינצל מהאסון הזה? סיפרתי לו שאני מסוממת, שוכבת עם גברים - כשבמציאות עדיין הייתי בתולה. אבל ברגע שראיתי את בעלי, משהו קרה לי בלב וידעתי שנתחבר בנישואין. וכן - בהחלט הייתי חוזרת על הכול גם עם התבונה שיש לי כיום. כי מהו סוד הזוגיות? פחות לדבר, יותר לשכב ויותר אלכוהול. ואני עדיין מתנגדת לסקס לפני החתונה - כי מה תורם בכלל סקס לזוגיות טובה? אין שום קורלציה בין סקס לזוגיות, כיוון שברוב המקרים הסקס מפסיק להיות אש והופך להרגל, ואילו הקשר הזוגי צריך את הזמן שלו ומתפתח בהדרגה".
"לא האמינו שמישהו ייקח אותי"
חמישה חודשים אחרי שנפגשו לכמה דקות, בלי שהתראו מאז, היא הגיעה בפעם השנייה לירושלים - מלווה באמה - לטקס האירוסין. "יצאנו שבוע, חזרתי ללימודים במוסקבה, המשכנו בקשר טלפוני ובקיץ כבר התחתנו". וכך תיארה את החתונה הטראומטית בסטנד-אפ שלה: "בחתונה שלנו היו 400 אורחים מצד בעלי ושלושה מהצד שלי - אמא, אבא וחברה - שלא האמינו שמישהו ייקח אותי".
הכלה בת ה-23 חוותה את הטקס כקשה וטורדני במיוחד. "אני באה מבית סובייטי קשוח וקר, שהתנהל על הישגים ולא על מגע. ופתאום בחתונה - זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי 403 אנשים במקובץ. זה היה שוק. ואם זה לא הספיק לי - כל ה-400 גם חיבקו ונישקו אותי. יותר מדי מגע".
הבעל הטרי הצטרף לאשתו להשלמת שנת לימודי הרפואה האחרונה שלה במוסקבה, שאחריה חזרו לישראל. "חמותי, ערבייה נוצרייה שאיתה אני מדברת ערבית, קיבלה אותי כמו בת ונתנה לי את כל החום שאף פעם לא קיבלתי מהוריי. ואלמלא העזרה שלה עם הילדים, לא הייתי יכולה להמשיך ברפואה באותה מידת השקעה מוחלטת". בחצי השנה הראשונה לחזרתם התגורר הזוג ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, משם עברו לשכונת ארמון הנציב, וכבר שנים הם תושבי שכונת ארנונה. "הלכתי לאולפן עברית, ודי מהר הולדתי את שלושת הבנים שלנו, כיום בני 18, 15 ו-13. שש שנים נשארתי איתם בבית, הנקתי וגמלתי שלוש פעמים, ורק אז - כשהייתי רחוקה ומנותקת מעולם הרפואה - ניגשתי למבחני הרישוי של משרד הבריאות ועברתי אותם".
מאוהבת בתחום
ואז הגיעה ההחלטה: באיזה ענף להתמקצע. "בכלל לא התלבטתי בבחירה בפתולוגיה, וההתמקצעות הזו הייתה מיידית - ואני עדיין מאוהבת בתחום. כאמור, אני לא סובלת אנשים חולים שעדיין בחיים. ובנוסף, מקצוע הפתולוגיה הוא הכי אינטליגנטי מבין ענפי הרפואה, כי הוא זה שקובע בסופו של דבר את סוג הטיפול. יחד עם זה, אני מודעת ליחס המזלזל מצד עמיתים כלפי המקצוע שלנו. הוא לא נחשב, אין בו הרואיות. מה גם שידוע שפתולוגים הם מיזנתרופים שמעדיפים מיקרוסקופ על פני קשר אנושי - ולפחות חלק מהעוסקים במקצוע, ואני בכללם, שותים אלכוהול. אני יכולה לחסל בקבוק יין בשעה ולעבור לשני".
אחרי התמחות בשערי צדק והשלמת נתיחות במאיר, טסה ללימודי המשך בבוסטון, בממפיס וברומא. אחרי שעברה בהצלחה את שלב ב' והוכרה מומחיותה, זרמו אליה הצעות עבודה מכמה בתי חולים, ובכללם בילינסון. "קפצו עליי, אבל התנו את קבלתי לעבודה בעיסוק בפתולוגיה עוברית ובאונקולוגיית ילדים, ומאז אני למעשה אחראית על מרכז שניידר לרפואת ילדים, למעט גידולי עור ומוח, במקביל לעיסוק בסרטן האשכים".
ההתמקצעות בתחום קנתה לה מוניטין, והיא נחשבת לאחת המומחיות המובילות בארץ. "80% מנתח העבודה שלי מתמקד בסרטן ילדים, וכ-20% בפענוח סיבת המוות של עוברים. אני גאה בשיתוף הפעולה הפורה ביני לבין פרופ' ינון גלבוע - מנהל יחידת האולטרסאונד בבית החולים לנשים בילינסון/רבין - ובסיעורי המוחות עם מומחי שניידר".
נתיחת עוברים היא החלק הפחות רווי בהומור הציני שמשותף לעמיתיה. "באחד הימים הביאו למעבדה דגימת גידול סרטני שנכרת מצווארה של בת 80 - גידול שמופיע על פי רוב בילדים. והכי טבעי היה לי להגיד לאונקולוגים שהמטופלת שלהם הקדימה את הפוסט-מורטם של עצמה".
"הוטבלתי לנצרות, ואני נוצרייה גאה ודתייה במובן הכי שמרני. לא מאמינה בסקס לפני הנישואין ואנטי נחרצת על הפלות. בכל שבת כל המשפחה הולכת יחד לתפילה. אני אוהבת מאוד את ישראל, ואף פעם לא עלה בדעתי לעזוב אותה. גם לבנים שלי יש זהות ישראלית, והבכור שלנו יתגייס בקרוב"
בסוף יום העבודה, שכבות המגן נושרות ממנה באחת. הלבוש, הבוטות המילולית - נעצרים על סף דלת הכניסה לביתה. מרגע שהיא פוסעת פנימה מתגלית אמא קשוחה וחסרת פשרות, שמגדלת את בניה למצוינות. "היו לי מחלוקות קשות עם בעלי סביב אופן גידול הילדים - הוא בצד המקל ואני בקשוח - כי אני לא יודעת אחרת. ככה גידלו אותי, וככה אני מגדלת את הבנים שלי. בשנות הלימוד הראשונות שלהם הם למדו בבית ספר ארמני, ומשם העברתי אותם לבתי ספר ישראליים. שלושתם, בעזרת מורים פרטיים, מדברים חמש שפות: עברית, ארמנית, ערבית, רוסית ואנגלית. מכיתה ז' הם לומדים במופ"ת - תוכנית מצוינות שמתגברת בעיקר לימודי מדעים מדויקים: מתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב - ואם נשאר להם אוויר, הם משקיעים אותו באִגרוף תאילנדי".
איך מרגיש לך להיות נוצרייה בישראל?
"אין שום בעיה, ולכן לרגע לא חשבתי שאני צריכה להתגייר. הוטבלתי לנצרות, ואני נוצרייה גאה ודתייה במובן הכי שמרני. לא מאמינה בסקס לפני הנישואין ואנטי נחרצת על הפלות. בכל שבת כל המשפחה הולכת יחד לתפילה, ואנחנו מקפידים גם על צומות לפני חגים. אני אוהבת מאוד את ישראל, ואף פעם לא עלה בדעתי לעזוב אותה. גם לבנים שלי יש זהות ישראלית, והבכור שלנו עומד בקרוב להתגייס".
את גם סטנדאפיסטית. איך הגעת לזה, ואיך זה מתיישב עם האישה הדתייה והשמרנית שאת?
"כל החיים אמרו לי שאני מצחיקה. חיפשתי עיסוק פנאי ואיכשהו התגלגלתי לזה. אני מודה שהעיסוק הזה עדיין קונפליקטואלי - במופע הראשון וגם עכשיו אני חושבת שזו פשרה, תחביב תמים לעומת מה שהייתי יכולה לעשות אילו הייתי מתמקדת בסטנד-אפ".
כשהיא לא אף אחת מהזהויות הרבות שלה, ד"ר קוזלובה מרצה על פתולוגיית ילדים לסטודנטים בשנה ב' בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ושוקדת על כתיבת מאמרים מדעיים. "פתולוגיה היא החוליה האחרונה בשרשרת הטיפול בחולה, אבל היא הראשונה והיחידה שקובעת איזה טיפול יבריא - ולמעשה גוזרת את גורל המטופל". או בשפה הפחות מכובסת שבה השתמשה במופע הסטנד-אפ: "מישהו מתעלם, מתאשפז, טיפול נמרץ, המון תרופות, מגיע לניתוח מוח, שולחים דגימה (פונדר) לפתולוגיה. ואז אני אומרת לרופאים שטיפלו בו כמה חודשים 'אתם אידיוטים, זה מורכב מפטריות וכל מה שהיה צריך זה לקחת אנטיביוטיקה'. את הסיפוק מהאמירה הזאת - אי אפשר להשוות לשום דבר".
