זה מתחיל בבליטה קטנה בצד כף הרגל, כזו שמתחככת בנעל ומציקה בעיקר בסוף יום ארוך. בהמשך מגיעים הכאב, הקושי בהנעלה, ולעיתים גם ויתור על נעליים צרות. עבור רבים - בעיקר נשים - מדובר לא רק באי-נוחות, אלא בעיוות מתקדם שעלול להשפיע על ההליכה ועל איכות החיים. שמו הרפואי: הלוקס ולגוס, או בשמו האחר - בוהן קלובה.
מדובר באחד מעיוותי כף הרגל השכיחים ביותר בעולם המערבי, כזה שמוביל מדי שנה למאות אלפי ניתוחים. מה גורם לו, מתי צריך לטפל, ואילו אפשרויות עומדות בפני המטופלים?
מה זה בעצם הלוקס ולגוס?
הלוקס ולגוס (בלטינית "בוהן שסוטה החוצה") הוא עיוות של הבוהן הגדולה בכף הרגל. במצב זה הבוהן סוטה בהדרגה לכיוון שאר האצבעות, בעוד שעצם המסרק הראשונה נדחפת פנימה. התוצאה היא בליטה גרמית בקדמת החלק הפנימי של כף הרגל (המכונה "בוניון"), שהיא סימן ההיכר של ההפרעה. הבליטה הזו אינה רק בעיה אסתטית: היא מתחככת בנעל, גורמת לכאבים עזים, ועלולה להפריע להליכה ולעמידה.
ד"ר נוני (נתן) ברוק, מנהל יחידת קרסול וכף רגל במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), מסביר על התופעה שהמטופלים עצמם נוהגים לכנות בשפת היומיום "עצם בולטת".
ד"ר נוני (נתן) ברוקצילום: יחידת הצילום שיבא "בשפת היומיום מדובר בבליטה בצד הבוהן, אך מבחינה רפואית זהו עיוות מבני של הבוהן עצמה", מסביר ד"ר ברוק. "הגורמים להופעת הלוקס ולגוס אינם ידועים במלואם. ידוע כי השכיחות גבוהה יותר בקרב נשים, ויש השערות לגבי קשר לגנטיקה או לנעילת נעלי עקב, אך אין לכך הוכחה חד-משמעית. התופעה קיימת גם אצל גברים, ולעיתים מופיעה בצורה מולדת, ולכן אינה רק תוצאה של תהליך התפתחותי לאורך השנים. עם זאת, נעליים צרות הן גורם סיכון מוכר: הן אינן גורמות בהכרח להיווצרות העיוות, אך הן בהחלט מעלות את הסיכון להחמרתו ולהתקדמותו".
לדבריו, ההפרעה העיקרית שממנה סובלים אנשים עם הלוקס ולגוס קשורה לנעילת נעליים. "כאשר הולכים ללא נעליים, רבים מסתדרים היטב ואף אינם חווים כל קושי", הוא אומר. "לצד ההיבט התפקודי, יש גם מרכיב אסתטי משמעותי, שאינו מבוטל עבור חלק מהמטופלים, ולא מדובר רק בשאלת הכאב".
נעלי עקב עלולות להחמיר את הבעיה
התפתחות הלוקס ולגוס אינה מובנת עד תום, והגורמים לה אינם ידועים באופן מלא. עם זאת, מקובל לייחס את הופעתה לשילוב של גורמים מבניים וסביבתיים. בין גורמי הסיכון הנמנים בהקשר זה ניתן למנות נטייה גנטית ומבנה כף רגל מסוים, מחלות עצב-שריר והפרעות נוירולוגיות. לצד גורמים אלה, לסוג ההנעלה מיוחס תפקיד משמעותי: נעלי עקב ונעליים צרות משנות את פיזור העומס בכף הרגל ומעבירות חלק ניכר מהמשקל לקדמתה. כאשר הבוהן נדחסת לתוך קופסת אצבעות צרה, היא נוטה לסטות הצידה – תהליך העלול להחמיר בהדרגה את העיוות.
הלוקס ולגוס יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, והעוצמה של התסמינים משתנה עם הזמן. הסימן הבולט ביותר הוא אותה "עצם בולטת" בצד הפנימי של כף הרגל, שלעיתים כואבת ומלווה באודם. רבים מתקשים לנעול נעליים, בעיקר נעליים צרות או סגורות, וחלקם סובלים גם מכאבים בכרית כף הרגל בזמן הליכה או עמידה ממושכת.
"לרוב האנשים עם עצם בולטת אין תסמינים כלל. חלקם פונים לרופא דווקא בשל דאגה ולא בגלל כאב, ולעיתים מתוך רצון לטפל בבעיה עוד לפני שתוחמר", אומר ד"ר ברוק. "לא מעט מטופלים מזהים את אותה בליטה אצל הוריהם או סביהם, וכאשר היא מתחילה להופיע גם אצלם הם מבקשים לשקול ניתוח מניעתי. אני אישית לא ממליץ על ניתוח במצב כזה: ניתוח אינו כלי למניעה אלא אמצעי תיקון. ההמלצה היא לבצע ניתוח רק כאשר קיימת בעיה ממשית ומתפתחת, כזו שפוגעת באיכות החיים. כדי שניתוח יהיה מוצלח, המטופל צריך להגיע אליו עם תחושת צורך אמיתית ועם רווח ברור מההתערבות".
עם השנים העיוות נוטה להחמיר, ובמצבים מתקדמים הבוהן הגדולה עלולה לדחוף את האצבע הסמוכה, לגרום לחפיפה ביניהן ואף להוביל להתפתחות של מה שמכונה "אצבע פטיש".
"אצל אחוז לא קטן מהאנשים שחיים עם הלוקס ולגוס לאורך שנים, עלולים להתפתח עיוותים משניים באצבעות האחרות", מסביר ד"ר ברוק. "העיוות השכיח ביותר הוא 'אצבע פטיש', מצב שבו אחת האצבעות מתכופפת, נשענת על האצבע הסמוכה ולעיתים אף מטפסת מעליה".
"החלפת נעליים או ניתוח, אין טיפול אמצע"
לא כל עיוות של הלוקס ולגוס מצריך טיפול ניתוחי, והיבט אסתטי לבדו לרוב אינו מהווה סיבה מספקת לניתוח. עם זאת, ניתוח נשקל כאשר העיוות גורם לפגיעה ממשית באיכות החיים – כגון קושי וכאב משמעותיים בהנעלה, או כאבים בכרית כף הרגל הנובעים מהעברת עומסים לא תקינה בזמן הליכה. גם החמרה הדרגתית ומתמשכת של העיוות עשויה להצדיק התערבות ניתוחית, ובמקרים שבהם נדרש ממילא ניתוח נוסף בקדמת כף הרגל, כמו תיקון בוהן פטיש, נהוג לשקול תיקון משולב של הלוקס ולגוס.
הטיפול הלא-ניתוחי בהלוקס ולגוס אינו מתקן את העיוות עצמו, אלא מתמקד בהקלה על התסמינים ובהאטת קצב ההחמרה. "הטיפול הראשון והעיקרי בלוקס ולגוס הוא שמרני, ומתמקד בהתאמת הנעליים", מסביר ד"ר ברוק. "מעבר לנעליים רחבות יותר, שאינן לוחצות על אזור הבליטה, אינו פותר את הבעיה האסתטית, אך אצל חלק מהאנשים הוא פותר את הכאב - משום שהכאב נגרם בעיקר מהלחץ של הנעל".
מעבר לכך, הוא אומר, אין "טיפול אמצע": "האפשרויות הן או שינוי נעליים, או ניתוח. כל המכשירים והעזרים הנפוצים, כמו מתיחות אצבעות, יישור האצבע באמצעות סד לילה או אביזרים דומים - אינם יעילים באמת ואינם משנים את מהלך המחלה".
הוא מדגיש כי הניתוח עצמו אינו מסתכם בשיוף הבליטה בלבד. "הבליטה היא תוצאה של עיוות במבנה כף הרגל, שבו הבוהן סוטה החוצה", הוא מסביר. "לכן מטרת הניתוח היא ליישר את הבוהן. לצורך כך שוברים את העצם, מזיזים אותה פנימה ומקבעים אותה במיקום החדש בעזרת בורג אחד או כמה ברגים. מדובר בניתוח שכיח מאוד, שמבוצע על בסיס יומיומי ונחשב פשוט יחסית לביצוע ואינו מורכב במיוחד. עם זאת, חשוב לדעת שתקופת ההחלמה ממנו ארוכה".
כמה זמן אורכת תקופת ההחלמה?
לאחר הניתוח נדרש שימוש במשך כשישה שבועות בסנדל או בנעל ייעודית עם סוליה קשיחה, שניתנים למטופל. "ניתן לדרוך על הרגל כבר מהשלב הראשון - הדבר מותר ואף אפשרי - אך השימוש בנעל המיוחדת הוא חובה לאורך כל התקופה, שכן היא מגינה על העצם ומאפשרת שמירה על התיקון שבוצע. בשבועיים הראשונים מומלץ בעיקר לנוח בבית. לאחר מכן, במשך כארבעה שבועות נוספים, ניתן להתנייד באופן חופשי יותר גם מחוץ לבית, אך עדיין עם הנעל הייעודית".
בשנים האחרונות נכנסו לשימוש גם ניתוחים זעיר-פולשניים, המתבצעים דרך נקבים קטנים ומאפשרים לרוב החלמה קלה יותר. ד"ר ברוק מסביר: "בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בטכניקה הניתוחית. העקרונות הבסיסיים של שבירת העצם, הזזתה וקיבועה לא השתנו, אך אופן הביצוע כן. כיום ניתן לבצע את הניתוח ללא חתך גדול, אלא באמצעות כמה נקבים קטנים בלבד. דרך נקב אחד שוברים את העצם, ודרך נקב אחר מחדירים את הבורג. שיטה זו מאפשרת פחות כאבים לאחר הניתוח והחלמה נוחה יותר. זו הטכניקה הנפוצה כיום בארץ".
לסיום, הוא מציין כמה מיתוסים שחשוב להפריך. "הראשון הוא שהבעיה חוזרת לאחר ניתוח - דבר שאינו נכון. שיעורי ההצלחה של הניתוח עומדים על 90% ומעלה, וברוב המקרים התוצאה טובה ויציבה. מיתוס נוסף הוא שמדובר בניתוח 'סיוטי' הכרוך בכאבים קשים ובלתי נסבלים. כיום זה כבר אינו המצב: הכאבים לרוב אינם משמעותיים, והאתגר העיקרי הוא משך ההחלמה, ולא עוצמת הכאב עצמו".
