כבר כמעט שבעה חודשים שקלינאיות התקשורת - יחד עם אנשי מקצועות השיקום האחרים - ניצבות בחזית המערכה על שיקום פצועי המלחמה. נרי פלד, קלינאית תקשורת ומרכזת תחום שיקום קלינאי תקשורת במחלקת השיקום במרכז הרפואי איכילוב, מסבירה על התפקיד שלרוב לא מקבל את החשיפה שמגיעה לו. היא מעידה ש"יש המון חיילים עם פגיעה בשמיעה שנובעת מהחשיפה האינטנסיבית לרעש לחימתי, או מאירועים מאוד חריגים של פיצוצים קרובים ללא אמצעי הגנה. אלה יכולות להיות גם ירידות קלות, שמשפיעות על איכות החיים".
"אני כבר תשע שנים במקצוע. אני מאוד אוהבת לעבוד בתוך צוות רב-מקצועי וזה ממש חלק מהעניין של מקצוע השיקום", היא מעידה. "כאן אף איש מקצוע הוא לא כוכב בודד, כולם חייבים לעבוד ביחד, וזה חלק משמעותי מבחינתי. ויש גם את המשמעות הענקית של להחזיר אנשים לתפקוד, או לפחות לתת להם שיפור קטן באיכות החיים. אני מרגישה שהאימפקט שזה עושה הוא יקר מפז". צפו באחד מסיפורי השיקום:
שיקומו של רחמים ישי מגולני שנפצע במהלך קרב מחבלים על גבול עזה
בשגרה, עבודתם של קלינאי התקשורת מגוונת למדי ומטפלת בקשת רחבה של חולים עם בעיות רפואיות שונות. הרבה יותר ממה שחשבתם. "האוכלוסייה שמגיעה אלינו מאוד מגוונת ובשלבים שונים של החיים. יש לנו מחלקות שיקום גריאטריות, מחלקות שיקום צעירים, מחלקה מאוד גדולה של אשפוז יום", מתארת פלד. "התפקיד שלנו בשגרה הוא לתת מענה לכל האוכלוסיות האלה. אלה יכולים להיות מטופלים אחרי אירועים מוחיים או פגיעות ראש או איזושהי הידרדרות של מחלה נוירו-גנרטיבית, או כל מיני מקרים נדירים אחרים שמגיעים לאיכילוב".
מהן הבעיות העיקריות שבהן אתם מטפלים?
"למשל, בתחום הבליעה, הפרעה הנקראת דיספגיה. בכל אחת מהאוכלוסיות האלה למטופלים יכול להיות קשה לאכול. זה ממש מענה עיקרי שאנחנו נותנות: להחזיר לאנשים את היכולת לאכול ולתמוך בהם בתהליך הזה, כי זה ממש יכול לפגוע בבריאות שלהם. חלק אחר הן פגיעות שפה הנקראות אפזיה. יש אנשים שהיכולת השכלית שלהם שמורה, אך היכולת שלהם להבין שפה או להתבטא בשפה, בין אם זה בעל פה או בכתב, נפגעת.
"אלה גם יכולות להיות פגיעות בדיבור עצמו או פגיעות קול, צרידות. זה למשל משהו שאנשים לרוב מכירים והוא מאוד מאפיין פגיעות מוחיות ותאונות. אלה תהליכי שיקום מאוד אינטנסיביים. אנחנו עובדות עם המטופל לשחזר את היכולות שלו או במקרים מסוימים - להדריך את המשפחה".
נרי פלד: "את הפציעות הפיזיות בגפיים ישר רואים, פה יש פגיעה שהיא ממש שקופה אך היא כל כך משמעותית לאיכות החיים של האדם. הוא לא יכול כבר לתקשר עם החברים באותה צורה, הוא לא יכול לחזור לדבר בטלפון באותה צורה"
אך כעת המצב מעט שונה, הן מבחינת האוכלוסייה הפוקדת את מסדרונות המחלקה, והן מבחינת הבעיות הרפואיות העיקריות שאיתן מתמודדים קלינאי התקשורת. "אנחנו עובדים פה עם אנשים ממש צעירים, אינטליגנטיים, מודעים. זו אוכלוסייה מאוד ייחודית", היא אומרת, "האווירה במחלקה היא שונה, התמיכה ענקית, גם מהמשפחות. המשאבים, הרצון הענקי לעזור מכל כיוון. זה דבר נפלא שקורה".
היא מספרת על חיילים שהגיעו עם נזק בשמיעה, ש"יכול להתבטא כטינטון או באיזושהי רגישות לרעשים חזקים, או קושי בהבנה של דיבור על רקע רעש. זה לא רק מתחלק לשומע-לא שומע. יש גם הרבה פגיעות באיכות הקולית, כי יכולה להיות פגיעה במיתרי הקול מהנשמה בשטח, משאיפות עשן. זה גם משהו שאנחנו נתקלים בו".
ומה היה לפני המלחמה?
"לפני המלחמה עבדנו בהקשר הזה בעיקר עם האוכלוסייה הגריאטרית, אבל לא עסקנו בהשפעות של זה כחלק ממהלך שיקומי. אדם שסובל מירידה בשמיעה, זה משפיע על כל התפקודים בחיים שלו, והשיקום השמיעתי שלו מסתכם ביותר מהתאמת מכשירי שמיעה. יש המון עבודה שאנחנו עושות כדי להחזיר לאנשים את היכולת להתמודד עם זה".
3 צפייה בגלריה
התפקיד לא השתנה מאז המלחמה, אבל נוספו לו רבדים. נרי פלד
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
התקדמות איטית ומורכבת
אמנם פגיעות אלה משמעותיות, אך פלד מציינת כי לרוב בשל פציעות אקוטיות יותר, הן אינן מתגלות, אלא רק כעבור כמה שבועות או אף חודשים. "אנחנו מנסים לתת מענה מאוד רחב וארוך טווח ללוחמים, עם דגש על חזרה אמיתית ומלאה לתפקוד של האדם שלפני הפציעה. מה שאנחנו רואים יותר בתקופה האחרונה זה חיילים שאחרי 7 באוקטובר היה מאוד עסוקים בהישרדות ראשונית ובעיבוד של החוויה באופן כללי, ועכשיו כמה חודשים אחרי יש איזושהי התחלה של חזרה לשגרה, והם מתפנים לתפקודים הגבוהים, כלומר ללימודים, לחזרה לעבודה", היא מסבירה.
"חלקם היו מילואימניקים בשיא חייהם. חלקם מהנדסים או בדיוק בלימודים של תארים מתקדמים וצריכים לחזור לרמת לימוד גבוהה. אנחנו רואים כל מיני השלכות קלות כביכול על התפקוד שלהם, אך הן בכלל לא קלות. אם דיברתי קודם על השמיעה, אז איך עכשיו אני מתחיל להתמודד עם כיתה רועשת, או יוצא לדייט בבר רועש, או למשל במקרים של קריאה ולמידה של טקסטים ברמה מאוד גבוהה.
"בהקשר של פגיעות קוליות, פתאום הם רואים שהם לא מצליחים להרים את הקול או לחזור לשיר לאורך זמן, הקול שלהם אובד ממש מאוד מהר. אלה פגיעות שבדרך כלל יכולות לעבור מתחת לרדאר, שבאבחונים הסטנדרטיים שלנו לא תמיד נראה אותן".
3 צפייה בגלריה
"החיילים סופר חכמים ועם מוטיבציה גבוהה לטיפול". ביה״ח השיקומי איכילוב
(צילום: ג'ני ירושלמי, דוברות איכילוב)
בהמשך לכך, תחומי האחריות של קלינאיות התקשורת הם רבים, בהרבה מקרים להן האחריות הבלעדית על החזרתו של פצוע לתפקוד לאחר פציעות מורכבות. "אני יכולה לספר לך על חייל שהפציעה העיקרית שממנה הוא סבל הייתה קשורה בעיקר אלינו. הייתה לו פגיעה בלסת ובכל החלק התחתון של הפנים. בשל אופי הפגיעה, היינו צריכות לעבוד בכמה מישורים, ולכן מלבדי הוא גם טופל על ידי קלינאית תקשורת נוספת, שחר ברעם".
פלד מפרטת על אופן הטיפול: "הדבר הכי אקוטי ודחוף מבחינתו היה העניין של האכילה. כקלינאיות תקשורת אנחנו חייבות לבדוק שהאכילה היא בטיחותית: אילו מרקמים בטוחים עבורו, שלא יוכלו לייצר נזק או חלילה חנק. במקביל התחלנו לעבוד איתו על מיומנויות אכילה. בגלל הפגיעה בלסת צריך לעבוד מחדש על איך לדוגמה שותים מקש, ולאחר מכן איך מסתדרים עם כוס, ולשמר את היכולות האלה של הלעיסה. כל זה במקביל לתהליכים רפואיים שהוא עובר – שחזור של כל מיני עצמות ורקמות.
"במסגרת הטיפולים אנו רואות כמה אכילה היא דבר נורא מובן מאליו. כל דבר חברתי, במיוחד בישראל, סובב סביב האוכל. אנחנו רואים איך זה משפיע כשלוקחים לך את היכולת לשבת בקלילות עם החברים או המשפחה ולאכול איתם"
"בכל פעם אנחנו מתקדמים מעט, הוא עובר ניתוח ועוד פעם צריך לעבוד על דברים אחרים ולשנות את הטיפול בהתאם. במסגרת הטיפולים אנו רואות כמה אכילה היא דבר נורא מובן מאליו. כל דבר חברתי, במיוחד בישראל, סובב סביב האוכל. אנחנו רואים איך זה משפיע כשלוקחים לך את היכולת לשבת בקלילות עם החברים או המשפחה ולאכול איתם".
מוקד נוסף שהיה על פלד להתייחס אליו הוא מובנות הדיבור. "בעצם כל חללי התהודה והשרירים בפה השתנו, כך שהעבודה כוללת שימור טווחים של שרירים. אנחנו רוצים גם את התפקוד וגם את האיכות – שהדיבור יהיה אסתטי, שהוא ירגיש בנוח, שיהיה לו ביטחון לדבר מול אנשים. המזל של החיילים הוא שהם מקבלים כל-כך הרבה תמיכה ואהבה מבחוץ שזה תומך בביטחון, אבל זה משהו שאנחנו תמיד צריכים לתחזק.
"מוקד נוסף זה העניין השפתי. אנחנו רואים חיילים שמתחילים לדבר על קושי בשליפה של מילים, להיזכר רגע בשם של מישהו, להיות מדויק עם מילים. הם רוצים להגיד משהו ויוצאות מילים קצת כלליות. בהמשך למה שציינתי קודם, זה דבר שלוקח לו זמן לצוף, ששמים לב אליו לאחר החזרה לחיים השגרתיים. עם הזמן אנחנו רואים ממש שיפור בדברים האלה. זו חוויה אחרת וגם מעצימה כי החיילים סופר-חכמים ועם מוטיבציה גבוהה לטיפול".
כמה זמן תהליך כזה לוקח?
"אותו חייל עדיין נמצא בשיקום. עם זאת אנחנו כבר רואים שיפור. לפעמים התהליכים יותר קצרים וממוקדים. היו לנו חיילים עם פגיעות בלסת שהיו מאוד ממוקדות שדרשו טיפולים יותר קצרים ולפעמים, כמו אצל החייל הספציפי הזה, התהליכים מורכבים יותר".
מבין כל אלה, נושא הפגיעה בשמיעה נוגע בה במיוחד. "זה דבר שלא הייתי מורגלת אליו", היא אומרת, "אני רגילה להתעסק באנשים שחווים פגיעות מאוד משמעותיות בתקשורת שלהם, זה דבר שאנחנו יודעים איך לעבוד איתו, אבל עכשיו כשהרבה חיילים סובלים מזה, זה מאוד נוגע ללב".
מדוע?
"העובדה שזה שקוף. את הפציעות הפיזיות בגפיים ישר רואים, ישר נותנים לזה את היחס ואת המקום. פה יש פגיעה שהיא ממש שקופה אך היא כל כך משמעותית לאיכות החיים של האדם. הוא לא יכול כבר לתקשר עם החברים באותה צורה, הוא לא יכול לחזור לדבר בטלפון באותה צורה. זה לא שהדברים האלה לא מתאפשרים, אבל האדפטציות האלה מאוד משמעותיות, אז זה גם מאוד משמעותי עבורי.
"אני חושבת שבאופן כללי יש חשיפה מאוד רחבה לרעש בתקופה המלחמה. צריך להעלות את המודעות הזו. באופן כללי זה מאוד מאתגר להתייחס לזה גם בקהילה כשיש מצוקות כל כך גדולות ודברים מאוד דחופים, אבל בסוף הדברים האלה הולכים עם אנשים שנים אחר כך".
ובינתיים מקווה פלד כי הניסיון שהביאה איתה המלחמה האחרונה יעלה את המודעות לחשיבות עבודתן של קלינאיות התקשורת. "זה לא שאין בכלל מודעות, אך אין מספיק מודעות לצורך המיידי בנוכחות של קלינאי תקשורת החל מהשלב הראשוני, מהרגע שהחייל כבר בבית החולים. העבודה הזו היא באמת עבודת קודש חשובה ומשמעותית, והיא יכולה לעשות הבדל באיכות החיים של האדם בצורה דרמטית".
