ארוחות החג הן זמן של מפגש, רעש, אוכל ושיחות משפחתיות. עבור רובנו, כל אלה הם חלק מהחגיגיות. אבל עבור אדם המתמודד עם דמנציה, אותו ערב בדיוק עלול להיראות ולהרגיש אחרת לגמרי. הרבה אנשים בחדר, ילדים שרצים, מוזיקה, כמה שיחות שמתנהלות במקביל, שולחן שאינו מוכר ושעות שונות מהשגרה - כל אלה דורשים מהמוח לעבד כמות גדולה של מידע בבת אחת. מה שאנחנו חווים כחגיגה עשוי להיחוות כעומס.
עם זאת, המסקנה אינה שצריך לוותר על המפגש המשפחתי או להשאיר את האדם עם הדמנציה מחוץ לארוחת החג. להפך. אפשר וחשוב להמשיך לשתף אותו, אבל כדאי להתאים את האירוע ליכולותיו, לצרכיו ולהעדפותיו, ולהיות מוכנים לכך שההשתתפות שלו עשויה להיראות אחרת מבעבר.
"המטרה אינה לגרום לאדם עם דמנציה 'להצליח' בארוחת החג", אומרת ד"ר ענבל מעיין, מומחית ברפואה גריאטרית והמנהלת הרפואית של צבר רפואה, בית חולים בבית. "אנחנו לא צריכים לבדוק אם הוא זוכר מי הנכדים, אם הוא יודע איזה חג היום או אם הוא מזהה בן משפחה שלא ראה זמן רב".
לדבריה, שאלות שנשמעות תמימות, כמו "אתה זוכר מי זאת?" או "נו, איך קוראים לו?", עלולות להפוך את המפגש לסדרה של מבחנים שבהם האדם מגלה שוב ושוב מה הוא כבר אינו יודע. לכן עדיף לעשות בדיוק את ההפך: במקום לשאול "אתה זוכר את יעל?", אפשר לומר: "זאת יעל, הנכדה שלך, היא כל כך שמחה לראות אותך". "אנחנו נותנים את המידע במקום לבקש אותו", מסבירה ד"ר מעיין. "המטרה היא לא לבדוק את הזיכרון, אלא לאפשר קשר".
לא כל טעות חייבים לתקן
אותו עיקרון נכון גם כאשר האדם אומר משהו שאינו מדויק. אם אבא בטוח שהנכד שלו עדיין בבית הספר, אף שהוא כבר בן 30, בדרך כלל אין תועלת בוויכוח או בניסיון להוכיח לו שהוא טועה. "לא כל טעות דורשת תיקון", אומרת ד"ר מעיין. "אפשר להמשיך את השיחה מהמקום שבו הוא נמצא. בדמנציה, לפעמים שמירה על תחושת הביטחון והקשר חשובה הרבה יותר מהעובדות".
ד"ר ענבל מעייןצילום: באדיבות צבר רפואהחשוב גם לא לדבר "מעל הראש" של האדם עם הדמנציה. לעיתים, כמעט בלי לשים לב, בני המשפחה מתחילים לפנות לבן או לבת הזוג, או למטפל, במקום לדבר ישירות עם האדם עצמו: "הוא רוצה לאכול?", "היא עייפה?", "היא כבר לא כל כך מדברת". גם כאשר היכולת להבין או להשתתף בשיחה נפגעה, האדם עדיין נמצא שם. כדאי לפנות קודם כל אליו, לקרוא לו בשמו, ליצור קשר עין ולדבר במשפטים פשוטים וברורים. יש לתת לו זמן להגיב ולא למהר לענות במקומו.
"מגע מוכר ועדין, כמו יד על היד, חיבוק או ישיבה קרובה, יכול לפעמים ליצור קשר במקום שבו המילים כבר נעשות קשות יותר", אומרת ד"ר מעיין. "אם צריך עזרה מבן הזוג או מהמטפל, אפשר כמובן להיעזר בהם, אבל לא להפוך אותם אוטומטית לדוברים של האדם".
הכלל הזה נכון גם לשיחות המתנהלות סביב שולחן החג. לא כדאי לספר בנוכחותו סיפורים על הירידה במצבו, על דברים מביכים שעשה או על מה שהוא "כבר לא מסוגל" לעשות, מתוך הנחה שהוא ממילא אינו מבין. "בדמנציה היכולת לבטא הבנה יכולה להיפגע יותר מהיכולת לחוות את היחס של הסביבה", מדגישה ד"ר מעיין. "גם כשאיננו יודעים בדיוק כמה מהתוכן נקלט, אפשר וצריך לשמור על הכבוד, הפרטיות והנוכחות של האדם".
להכין מראש גם את הילדים
גם את בני המשפחה, ובמיוחד את הילדים, כדאי להכין לפני המפגש. אפשר להסביר שסבא או סבתא עשויים לשאול את אותה השאלה כמה פעמים, להתבלבל בשם, להיות שקטים מהרגיל או לרצות פתאום ללכת הביתה. לדברי ד"ר מעיין, ילדים מסוגלים בדרך כלל לקבל את השינויים האלה בטבעיות כאשר מסבירים להם מראש. אין צורך להפחיד אותם, אך גם אין צורך להעמיד פנים שהכול בדיוק כפי שהיה.
כדאי לחשוב מראש גם על הסביבה שבה האדם ישב. בדרך כלל יהיה לו קל יותר במקום שקט יחסית, ליד אדם מוכר, ולאו דווקא במרכז השולחן. אפשר להנמיך את המוזיקה, לצמצם את הרעש סביבו ולהכין מקום שקט שאליו יוכל לפרוש אם ירגיש צורך.
מקום שקט ליד אדם מוכר עשוי להקל על אדם עם דמנציה במהלך הארוחה
(צילום: Shutterstock)
גם השמירה על הרגלים מוכרים עשויה להקל. אם האדם רגיל לאכול בשעה מסוימת, אין סיבה שיחכה רעב עד שכל בני המשפחה יגיעו והטקס יתחיל. ואם לאחר שעה הוא מבקש לחזור הביתה, לעיתים הדבר המכיל ביותר שאפשר לעשות הוא פשוט לאפשר לו ללכת. "לא חייבים להשלים את כל ארוחת החג כדי שהמפגש יהיה מוצלח", אומרת ד"ר מעיין.
כך מזהים בזמן - ופועלים בהתאם
פרופ' מיכאל דוידזון, פסיכיאטר מומחה ויו"ר המרכז הרפואי הישראלי לאלצהיימר, מסביר כי אדם עם דמנציה שמתחיל להיות מוצף עשוי להיראות מבולבל יותר מהרגיל, להיות חסר שקט או חרד, או להגיב בצורה שאינה אופיינית לו.
מה עושים במצב כזה?
"קודם כל חשוב לנסות להפחית את הגירויים סביבו", אומר פרופ' דוידזון. "אפשר לדבר אליו ברוגע, להרגיע אותו במילים פשוטות, לשנות את נושא השיחה או להסיט את תשומת הלב למשהו אחר. אם זה לא עוזר, אפשר לקום מהשולחן ולעבור יחד איתו לפינה שקטה יותר בבית, שבה יש פחות רעש, אנשים וגירויים. לעיתים עצם ההתרחקות מההמולה מספיקה כדי להרגיע את המצב".
פרופ' מיכאל דוידזוןצילום: יח"צבמקרים שבהם האדם כבר קיבל בעבר תרופת הרגעה והמשפחה מכירה את תגובתו אליה, ניתן לפעול בהתאם להנחיות הרפואיות שקיבל. לעומת זאת, לא מומלץ לתת לו תרופת הרגעה בפעם הראשונה דווקא במהלך ארוחת חג או אירוע משפחתי.
"יש תרופות שעלולות לגרום אצל חלק מהאנשים לתגובה פרדוקסלית", מסביר פרופ' דוידזון. "כלומר, במקום להרגיע, דווקא להגביר אי שקט, בלבול או התנהגות לא רגילה".
לא כל שינוי קשור לדמנציה
לא תמיד פשוט להבחין בין הבלבול המוכר הקשור לדמנציה לבין שינוי פתאומי המצריך בירור רפואי. הקושי גדול במיוחד עבור בני משפחה שאינם רגילים להעריך שינויים במצבו של האדם.
חשוב לזכור שלא כל בלבול או אי שקט אצל אדם עם דמנציה נובעים בהכרח מהדמנציה עצמה. לפעמים מדובר בסימן לבעיה רפואית אחרת. אדם עם דמנציה יכול לסבול מכאב שאינו מצליח להסביר לבני המשפחה, מעצירות, מזיהום או מבעיה רפואית אחרת. כל אלה עלולים להתבטא דווקא בעלייה בבלבול או באי השקט.
גם אם האדם לא יזכור את הארוחה למחרת, הוא עדיין יכול לחוות במהלכה שמחה, ביטחון ושייכות
(צילום: Shutterstock)
"כאשר מופיע שינוי פתאומי ומשמעותי בהתנהגות או במצב ההכרה, כדאי להתייחס אליו ברצינות ולא להניח אוטומטית שמדובר בהחמרה של הדמנציה", אומר פרופ' דוידזון. "אפשר למדוד חום ודופק ולבדוק אם יש סימנים נוספים, אבל אם עולה חשד לאירוע גופני או לשינוי שאינו אופייני לאדם, יש לפנות להערכה רפואית של אחות או רופא".
האם כדאי להקדים את ארוחת החג?
אחת התופעות המזוהות עם דמנציה היא Sundowning, המכונה גם "תסמונת שקיעת השמש". אצל חלק מהאנשים מופיעה בשעות אחר הצהריים או הערב עלייה בבלבול, באי השקט או בחרדה. למרות זאת, לדברי פרופ' דוידזון, אין צורך לשנות מראש את שגרת היום רק מתוך חשש שהבלבול יתגבר בערב.
"בלבול ואי שקט יכולים להופיע בכל שעה במהלך היום, ולכן שינויים משמעותיים בלוח הזמנים עלולים להיות בעיקר טרחה עבור המשפחה והאדם עצמו", הוא אומר. "לא ניתן לנבא בוודאות אצל מי תופעת שקיעת השמש תופיע ומתי. לכן אין צורך להימנע מראש מארוחה משפחתית בשעות הערב, אלא להתאים את ההתנהלות לאדם עצמו ולראות כיצד הוא מגיב".
גם בנוגע למספר המשתתפים ולמקום המפגש אין כלל אחד שמתאים לכולם. ארוחה גדולה אינה בהכרח קשה לכל אדם עם דמנציה, ואין הכרח לקיים את המפגש רק בסביבה המוכרת לו.
"המטרה היא לא להרחיק אותו מהחיים המשפחתיים בגלל הדמנציה", מדגיש פרופ' דוידזון. "אפשר לקיים את ארוחת החג כפי שנוח לבני המשפחה ולשתף גם את האדם עם הדמנציה. בסופו של דבר, אין פתרון אחד שמתאים לכולם. בני המשפחה מכירים את האדם ויכולים בדרך כלל לזהות מה נעים לו ומה פחות".
המטפלת מסייעת לאדם עם הדמנציה, אך אינה צריכה להחליף את הפנייה הישירה אליו
(צילום: Shutterstock)
אלכוהול ותרופות הרגעה
אנשים עם דמנציה עשויים להיות רגישים יותר מבני גילם הבריאים לאלכוהול ולתרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית. כמות אלכוהול שעשויה לגרום לאדם בריא להרגיש רגוע או שמח עלולה אצל אדם עם דמנציה להגביר בלבול, ישנוניות או חוסר יציבות.
אותו עיקרון נכון גם לגבי תרופות הרגעה, ולכן חשוב להיזהר במיוחד משילוב של אלכוהול ותרופות המשפיעות על המוח. אם בכל זאת מגישים לאדם אלכוהול, פרופ' דוידזון ממליץ להסתפק בכמות קטנה, ועדיף לדלל את המשקה במים או בסודה.
לארוחת החג מגיע לא רק האדם עם הדמנציה, אלא גם מי שמטפל בו לאורך היום. בן או בת זוג המטפלים באדם עם דמנציה אינם צריכים לבלות את כל הערב בהשגחה בזמן ששאר בני המשפחה חוגגים. אפשר לשאול אותם מראש מה יעזור להם, לקחת אחריות על האדם לזמן מה, לשבת לצדו או לצאת איתו להליכה קצרה. כך יכול גם בן המשפחה המטפל לאכול, לשוחח וליהנות מהמפגש.
אם האדם מגיע עם מטפל או מטפלת בשכר, חשוב להתייחס גם אליהם. כדאי להציע להם מקום ליד השולחן ואוכל, ולא להתייחס אליהם כאל חלק מהציוד שמגיע עם האדם. עם זאת, אין להפוך את המטפל למי שמדברים איתו במקום לפנות אל האדם עצמו.
הנקודה הזאת חשובה במיוחד משום שדמנציה עלולה לצמצם בהדרגה לא רק את הזיכרון, אלא גם את עולמה החברתי של המשפחה. בדוח העולמי של Alzheimer's Disease International לשנת 2024, שהתבסס על יותר מ-40 אלף משיבים מ-166 מדינות וטריטוריות, 31% מהאנשים החיים עם דמנציה דיווחו שהם נמנעים ממצבים חברתיים מחשש לתגובות הסביבה. בקרב מטפלים, 43% דיווחו שהפסיקו להזמין אנשים לביתם ו-47% הפסיקו לקבל הזמנות לבקר חברים ובני משפחה.
אם מופיעים בלבול או אי שקט, כדאי להפחית גירויים ולעבור יחד למקום שקט יותר
(צילום: Shutterstock)
"הנתונים האלה מראים מה עלול לקרות כשהמפגשים נעשים מסובכים: העולם הולך ומצטמצם", אומרת ד"ר מעיין. "דווקא בגלל זה, הפתרון לא צריך להיות להפסיק להזמין. להפך. צריך להמשיך להזמין, אבל להיות מוכנים לכך שההשתתפות עשויה להיראות אחרת מבעבר".
גם אדם עם דמנציה יכול לשמוח
ארוחת חג מוצלחת עבור אדם עם דמנציה אינה נמדדת במשך הזמן שבו נשאר ליד השולחן, במספר האנשים שזיהה או בשאלה אם זכר את הברכה. ייתכן שלמחרת הוא כבר לא יזכור מי היה שם או מה אכל, אבל בזמן המפגש הוא עדיין יכול להרגיש שמחה, חיבה, ביטחון ושייכות.
"העובדה שאדם מתמודד עם דמנציה אינה אומרת שהוא אינו יכול לשמוח, ליהנות ולהתרגש", אומר פרופ' דוידזון. "להפך. לא צריך לוותר מראש על מפגשים משפחתיים ועל רגעים של הנאה. כאשר אדם עם דמנציה רואה אנשים שהוא אוהב ושמחים סביבו, יש סבירות גבוהה שגם הוא יושפע מהאווירה הזו ויחווה אותה כחיובית".
לדבריו, לאנשים רבים יש עצות והמלצות בנוגע לדרך שבה נכון להתנהל עם אדם עם דמנציה, אבל אין דרך אחת שמתאימה לכולם. בני המשפחה הם שמכירים אותו מקרוב, יודעים מה משמח ומרגיע אותו ומה עלול להקשות עליו.
"כדאי להתמקד פחות במה 'צריך' או 'לא צריך' לעשות, ויותר להקשיב לאדם שמולנו ולהתאים את ההתנהלות אליו", מסכם פרופ' דוידזון. "אם אתם יודעים שדבר מסוים תמיד שימח אותו בעבר, אין סיבה להפסיק אותו רק בגלל הדמנציה. להפך, כדאי להמשיך לאפשר לו להיות חלק מהדברים שהוא אוהב ומהחיים המשפחתיים ככל שניתן".
קראו עוד בנושא זה:
- בני משפחה של חולי אלצהיימר ודמנציה יכולים לקבל מידע ותמיכה מעמותת עמדא
